האהבה הראשונה של הקיץ

לפני שבוע עלה על מסכי הקולנוע בארץ הסרט הבריטי המקסים, "אהבה של קיץ". הסרט, שמבוסס על הרומן מאת הלן קרוס גרף הרבה מאוד פרסים ברחבי העולם והאנגליה. בין הפרסים: פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע (פרס אלכסנדר קורדה לסרט הבריטי החדש הטוב ביותר), פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי (מועמד לפרס הסרט, הבימוי, השחקנית (נטלי פרס), השחקנית המבטיחה (אמילי בלאנט), ושחקן המשנה (פאדי קונסידיין). את הסרט ביים פול פבליקובסקי.

שתי נערות צעירות ויפהפיות מעולמות כה שונים נפגשות באביב נעוריהן על סף הפיכתן לנשים בוגרות, אי שם במחוז יורקשייר, מונה (נטלי פרס) היא טום-בוי, עצמאית, קשוחה ושנונה הגרה עם אחיה, טמזין (אמילי בלאנט) היא נערת עשירים מפונקת השוקעת בחיים של שחיתות ופיתוי. מפגש מקרי בין השתיים פותח פתח לתחילתה של חברות סוערת ובלתי צפויה.

השתיים נשבות זו בקסמה של זו ויחד הן מעבירות ימים ולילות; טמזין הטראגית והסקסית קוראת למונה שירים ומונה מציירת את דיוקנה ומספרת לה על חייה. הקשר ביניהן מעלה הדים ברחבי הכפר ובקרב בני משפחתן המתנגדים להמשכו, אך בעודן מתעלמות מכבלי הסביבה, מתפתחת החברות התמימה לכאורה למסע של גילוי עצמי, מערבולת אהבה סוחפת, נועזת ומסוכנת החוצה את גבולות המותר והאסור שסופה אינו צפוי ...

בראיון עם הבמאי, פול פבליקובסקי הוא אמר שאחד המקורות לתסריט הוא הרומן, מאת הלן קרוס. הדמויות הראשיות היו מעניינות – נערות מהנות, מורכבות, מלאות סתירות. הדמויות ברומן רומנטיות, ציניות, שנונות וליריות. תכונות רבות שכבשו את ליבי. מקור נוסף היה פגישתי בשנות השמונים עם כמה נוצרים מזרם ה"לידה מחדש". צילמתי סרט דוקומנטרי ביורקשייר על מטיף אוונגליסט שניסה לשתול צלב בראש גבעה ולספחה לנצרות.לגבי מערכת היחסים שבין מונה וטמזין, הבמאי אומר שהוא התעניין בעיקר בפער בין נערה שיש לה פחות נסיון ומפנטזת על עולם שאיננה מכירה (מונה), לבין נערה צינית שראתה הרבה, ניחנה בתבונה הרסנית ונהנית לשחק באנשים (טמזין). מערכת יחסים כזו, שלרב נראית בין גברים לנשים, זו סיטואציה קלאסית. אישית, אני מזדהה עם מונה, כיון שהכרתי פעם נערה כמו טמזין. הפער מודגש כיון שהן צעירות ושונות. טמזין נערה משכילה, בת למעמד הבינוני-גבוה, שלמדה מחוץ לבית הספר לבנות וצברה ידע רב מסוג מסוים. היא נסעה רחוק, שמעה את הוריה משוחחים בעניינים שונים, קראה ספרים ונתנה דרור למיניותה. הנערה השניה מתמצאת בדברים אחרים – דברים שקלטה בסביבה שלה. יש כאן פוטנציאל לסיפור על רגשות, משחקי כוח וטרגדיה... וזה תמיד טוב.

השאלה המתבקשת הבאה הייתה, איך מצא הבמאי את שלושת השחקנים לתפקידים הראשיים. הבמאי אומר שאת את פאדי כבר מצאתי ב"המוצא אחרון" - הוא היה תגלית נפלאה. מאוד נהניתי לעבוד איתו. הרגשתי שיש בו משהו נוסף שאפשר להמשיך ולחקור. התחלתי לחשוב על אותם נוצרים ש"נולדו מחדש", במיוחד על ברנש מסוים שפגשתי. מיד עלה בדעתי פאדי בגלל יכולתו להיות כל כך אינטנסיבי. הוא מכוון את מוחו וגופו בדרך יחודית והוא מצטיין ביכולתו להעתיק את עצמו למציאות אחרת.

מציאת מונה היה תהליך משונה. חיפשנו כשמונה חודשים. בחנּו שחקניות צעירות, גם שחקניות לא-מקצועיות, באלפיהן. כוונתי המקורית היתה לאתר נערת יורקשייר אמיתית, עם רגליים על הקרקע ויכולת לבטא רגשות מורכבים. פתאום הבנתי שבגלל המטען הרגשי והתכנים הארוטיים, לא כדאי ללהק שחקנית לא-מקצועית, ביחוד לא בגיל כה צעיר. ואז נתקלנו בנטלי פרס – היא נערת יורקשייר כמו שאני סיני. היא היתה מופנמת, עזה ובלתי צפויה. יש לה פנים מדהימים, עיניים מדהימות, גמישות ביכולתה לגלם דמות. כיון שהיתה חקיינית מוכשרת, ניסינו אותה תחילה בתפקיד טמזין. גם כך היתה מדהימה, אך לא הרגישה נכונה לגמרי בדמות זו ונסינו להכניסה לנעליה של מונה. אחרי כמה סדנאות הגענו לתוצאה הרצויה. היא הפתיעה אותי ביכולתה להיות אמינה ובו בזמן בלתי צפויה.

ליהוקה של טמזין היה ממושך יותר כיון שקשה להפוך תפקיד כזה למעניין. זה תפקיד שכולנו מכירים היטב, לעומת בנות מעמד פועלים, שיש להן טקסטורה ואיכות קולנועית יחודית יותר. נערות מבית טוב יש בכל מקום. נדמה שאנגליה מייצרת אותן על סרט נע – שחקניות המגלמות נערות מצוחצחות. מעטות מהן באמת מורכבות וערמומיות בצורה מעניינת. בחנּו תלמידות בית ספר רבות, חלקן היו מאוד מעניינות, אך כאמור, לא יכולנו לדחוף שחקניות לא-מקצועיות למרחק שאליו כיוונתי. הגעתי למסקנה שלא אוכל להשתמש בשחקנית לא-מקצועית בלי לפגוע בה. כשהופיעה אמילי בלאנט, ראינו איזה זיק בעיניה ותאטרליות מסוג מסוים שיתאים לסרט. היא היתה אנרגטית – שתי הדמויות היו אנרגטיות, וזה היה המפתח שעליו צמח הסרט.

ואיך מפתחים כימיה בין שתי שחקניות שלא הכירו קודם וצריכות לשחק מאהבות? לבמאי פול פבליקובסקי יש שיטה בדוקה. "לקחנו אותן לסדנא יחד, והמפגש היה מוצלח מאוד. מהתחלה ניכר שהן ניזונות זו מזו ויעבדו יחד היטב. כשמבלים בסדנא עם שחקנים, למדים אילו איכויות ניתן לבנות באמצעותם לתוך הדמויות. למשל, נטלי מאוד אינטנסיבית ואפשר להפיק מכך דרמה. הבחנתי, בשלב מסוים, שהיא כל הזמן מציירת או מקשקשת. מכאן היה ברור לי שכאשר יכלא אותה אחיה בחדרה, תקשקש משהו חשוב על הקיר. נסינו ליישם את זה בזמן-אמת, בסצינה, והיא ציירה ציור מופלא של טמזין/אמילי על הקיר. החדר היה מחושמל. ידעתי שיש כאן סצינה חזקה, למרות שזו רק דמות אחת ועיפרון. זו היתה אחת מאבני הבנין שלוקחת את הסרט מעבר לסיפור. ידעתי שאנחנו מגיעים לטריטוריה מעניינת יותר, שלא הופיעה על הנייר. לגבי אמילי, ידעתי שהיא מנגנת בצ'לו. ביקשתי שתנגן בדמותה של טמזין בחדרהּ. היה זה סרטה הראשון ונגינתה היתה קצת חסרת נסיון, קצת מודאגת, אך היא מוכשרת להפליא ומלאה אפשרויות. היא גם העלתה בעצמה רעיונות מצוינים שעזרו לי לדמיין את דמותה. מניסיוני האישי, אין נוסחה סופית לעבודה עם שחקנים".

הסרט "אהבה של קיץ" מוקרן בימים אלו ברשת בתי קולנוע "לב".