Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ברית בין הבחורים - ראיון מאוד צרפתי

יש ערימה של חבר'ה על הדשא. ככה נראתה מסיבת העיתונאים לרגל הקרנת הבכורה של הסרט "עדיף שנישאר ידידים" בכיכובם של ז'ראר דפרדייה וז'אן-פול רוב. עינת פרנבך, אוהדת סרטי איכות ידועה, הצליחהל הגיע למסיבת העיתונאים שנערכה ביום ראשון אחר הצהריים במלון קונטיננטל בתל אביב. עינת, שחושבת שדפרדייה, נקש וטולדנו צריכים ללכת למילואים לאיזה חודש (את המנטליות הגברית כבר יש להם) מספרת שהחברה עשו על הסט חיים משוגעים יחד עם הבימאים אוליבייה נקש ואריק טולדנו. בסוף יצא מזה סרט.

בתור מעצמת-על קולנועית (חזון אחרית הימים), זכתה ישראל לארח בסוף השבוע האחרון את ז'ראר דפרדייה, ז'אן-פול רוב וצמד הבימאים היהודים אולבייה נקש ואריק טולדנו, שסרטם הארוך הראשון "עדיף שנישאר ידידים" זכה להקרנת בכורה בסינמטק תל אביב במסגרת הפסטיבל "רגעים של קולנוע צרפתי".

הקומדיה, בבימוים של השניים מציצה לחיי האהבה העגומים של קלוד מנדלבאום הנחנח (ז'אן-פול רוב), איש מחשבים בן 30, רווק, ביישן והיפוכונדר ששוקע בעבודתו ושוכח לחיות, עד שהוא מכיר את סרג' (דפרדייה), גבר גרוש בגיל העמידה.מוכר לכם? גם אני הייתי שם. בתור מי שטבעה בתוך המטריקס במשך 8 שנות חיים ופיתחה וירוסים חדשים ותרביות חיידקים מהבל פיהם של שותפיה לקומה, אני צופה הקרנות המוניות של הסרט ב"תרבות יום א' " לאנשי הייטק.

הסחבקים אריק ואוליבייה הגיעו רחוק:

הם גייסו לתפקידים הראשיים את השחקן ז'ראר דפרדייה והקומיקאי ז'אן-פול רוב. הראשון גילם שורה של 150 תפקידים שונים ומשונים והשני זכה בפרס הסזאר לשחקן המבטיח לשנת 2003 עבור משחקו בסרט "מר בטיניול". כששמעתי שדפרדייה מגיע ארצה התרגשתי. אף אחת מכן אינה יודעת שהאיש היה חתיך הורס בשנות ה-70. צפו נא בסרט "1900" של ברטולוצ'י ותיווכחנה במו עיניכן.

סמוק לחיים וילדותי במידה שעדיין יכולה להקסים, מספר דפרדייה על הסרט ועל עבודתו עם הבמאים הצעירים. כחובב קולנוע צעיר ותוסס, הוא מזהה בימאים גדולים גם בין הבמאים החדשים והמפגש הבין-דורי והבין-תרבותי חביב עליו. במהלך הראיון המשפטים המרקדים מפיו ספוגים ברעמי הצחוק של הנוכחים והוא נהנה כל רגע מחילופי מהלומות אקראיות עם עמיתיו לספסל, נקש, טולדנו וז'אן-פול. בקלות יכולתי לדמיין את החבריה מרביצה שש-בש באוהל צה"לי מאובק מוקף דיונות מדבריות, אבל זה כבר סרט אחר.

דפרדייה שופע ביקורת על תעשיית הקולנוע הצרפתית וההוליוודית:

בצרפת הקולנוע ממומן ברובו על ידי ערוצי הטלוויזיה, שמעדיפים סרטים מסחריים. שאלתי את דפרדייה שהשתתף גם בסרטים אמריקנים כדוגמת "גרין קארד", כיצד הוא רואה את חווית העשייה הקולנועית האמריקנית לעומת זו הצרפתית. דפרדייה ניסה להיות פוליטיקלי קורקט, אך זה עלה לו בבריאות. אחרי תשובה פשוטה: "זה אותו דבר בדיוק", נפתח סדק לתיבת הפנדורה ששמה הוליווד. השחקן המפורסם מבכה את אובדנם של "סרטי שנות ה-70" של יוצרים כקופולה, מציין לטובה את וודי אלן, קלינט איסטווד ושחקנים כמו טומי לי ג'ונס וטוען שהתעשיה ההוליוודית הרגה את הקולנוע.

באשר להבדלים בעשיה שלו, הוא טוען שכמעט ואינם קיימים. "זה קצת יותר משעמם", הוא מודה ומוסיף ששחקנים צרפתיים שעבדו כאן, בישראל, נהנו.

חברים, זו ההזדמנות שלנו להרים את הכפפה ולהתלבש על הכוכב בהצעות מפתות.