Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מתקפת הטט של משפחת טראן

צ'ארלס טראן ואן לאם, איש מפתח בשלטון דרום ויאטנם בזמן מלחמת ויאטנם, שלח את תשעת ילדיו ללמוד בניכר מקצועות הדרושים לארצו. הוא תכנן שהם יחזרו לשרת את המולדת, אך האמריקנים ניפצו את החלום והוא ברח לאוסטרליה, שם פתח בית קפה. לאחר מותו, תשעת ילדיו הפזורים באנגליה, אירלנד, צרפת, אוסטרליה, קנדה וארה"ב, משחזרים את חוויותיהם מימי הילדות בסייגון ומספרים על האיש בעל החזון. זהו דיוקנה של משפחה מגובשת השומרת למרות המרחק וההיטמעות התרבותית, על החינוך והרוח הויאטנמית שהונחלה להם על ידי הוריהם. סיפורה של משפחת ואן לאם הונצח בסרט "ימים אחרונים בסייגון" שיוקרן היום, ה- 18 בספטמבר, בערוץ yesדוקו בשעה 22.00.

טראן ואן לאם היה מושל הדרום באמצע שנות ה-50. יום אחד מתפוצץ רימון מתחת למכוניתו וואן לאם מחליט לשלוח את ילדיו ללמוד בארצות שונות מקצועות מועילים הדרושים לארצו. מאי, בתו הבכורה או "אחות מספר 2" בשבילכם, נשלחת לארה"ב בגיל 15. בויאטנם, אחים אינם פונים זה לזה בשמם הפרטי אלא במילה "אח/ות" בצירוף המספר שמציין את מקומם בשרשרת הילדים. מספר 1 שמור להורים ולכן הבכורה היא "אחות מספר 2".

הסרט משובץ קטעים מסרטונים משפחתיים שצילם ואן לאם באדיקות. הילדות של התשעה מונצחת בחביבות עד אמצע שנות ה-60, התקופה בה הגיעה המלחמה בין הצפון לדרום לשיאה. הילדים מספרים שאביהם נהג לבקש מהם שישירו וירקדו לפני המצלמה, כדי שהקטעים המצולמים יצאו משעשעים. לצערי, ההומור הויאטנמי אינו מוצלח כמו ההומור הישראלי.

בכל בוקר, נהג ואן לאם להיכנס לחדרה של אישתו ולדון עמה בהתפתחות של הילדים. הם דיברו על החינוך והפוטנציאל של כל אחד ואחד והפנו אותו ללימודים המתאימים לו. אט אט עזבו הילדים את הבית, חלקם בגיל שמונה, כדי ללמוד מעבר לים. בנסיון לשרוד במקום זר ללא ידיעת השפה, הילדים איבדו את תרבותם, השתלבו במדינות בהן התחנכו, גדלו ונישאו לזרים, בזמן שנישואי תערובת נחשב לדבר מוקצה בחברה הויאטנמית.

ב-1968, נשלח ואן לאם לשיחות השלום בפריז כנציג הדרום. ארה"ב, בת בריתה של דרום ויאטנם, שלחה את שר החוץ דאז, הנרי קיסינג'ר, להתדיין חשאית עם נציג הצפון. כאשר יצא ואן לאם מן הפגישה המכרעת עם קיסינג'ר, ליבו נשבר. ארה"ב נסוגה וסייגון, בירת הדרום וביתו של ואן לאם נפלה ב-30 באפריל 1975 בידי הצפון הקומוניסטי. ואן לאם חולץ במסוק מהשגרירות האמריקנית והפך לפליט.

האיש שהיה השגריר הראשון של ויאטנם באוסטרליה, הגיע לאוסטרליה עם תיק קטן וזהות מפוררת וביקש מקלט מדיני ומעמד של תושב קבע. האוסטרלים סירבו והנפיקו לו ויזה זמנית עם חותמת של תושב זר. ואן לאם השתכן בקנברה יחד עם אישתו וילדיו הצעירים ופתח בית קפה. אחד הבנים קורא מתוך מכתב ששלח לו אביו לאחר נפילת סייגון: "בני היקר, זה היום העצוב בחיי." ואן לאם ידע שאם ישארו בויאטנם, ירצחו. "איבדנו את ארצנו, את מולדתנו וזה הכאב הגדול מכולם. אני מקווה שיום אחד תוכלו לשוב לויאטנם."

בכל זאת, משהו מואן לאם השתרש בילדיו. כולם אנשים מצליחים ומשכילים, חלקם עוסקים במקצועות התורמים לחברה. 27 שנה עברו עד שהמשפחה התכנסה כולה שוב ביום הנישואים ה-50 של הוריהם. רובם משמרים קמצוץ מן התרבות והמסורת ומחנכים את ילדיהם להצטיינות בלימודים ותמיכה במשפחה. ממרחק רב הם תורמים מכיסם לאחת האחיות כדי שתוכל לקנות בית במקום לבזבז כסף רב על שכירות. בתרבות המערבית, אחים אינם מגישים זה לזה עזרה כספית ומצפים אחד מהשני להסתדר לבד. אצל הויאטנמים כולם מחוייבים לעזור לכולם.

הדור השלישי לבית משפחת טראן מבולבל. האם הם ויאטנמים? הבכור בבניו של ואן לאם עונה לילדיו: "אתם מיוחדים מאוד, כי אתה ויאטנמים וגם אירים, אבל נולדתם בסקוטלנד". נכדה אחרת של ואן לאם שנולדה וגדלה בצרפת, חיה כיום בלונדון עם בעל איטלקי והם מערסלים בזרועותיהם תינוק. על איזו תרבות יגדל?

"ימים אחרונים בסייגון" הוא סאגה משפחתית חביבה ולפרקים מעניינת. הבעיה היא הפרקים האחרים, המשעממים למדי. הסרט נגרר לאינפורמטיביות יתרה ולא נחוצה על ילדי המשפחה. "מתקפת הטט" הנעימה של ילדיו של ואן לאם אינה גורמת נזק לתאי המוח. כזכור, מה שכונה "מתקפת הטט" היתה מתקפת הקומוניסטים על האמריקנים בחג הטט. הקומוניסטים הגיעו עד שערי השגרירות האמריקנית בסייגון, אך הם הפסידו וכך גם בימאית הסרט, ג'ודי ריימר. תשעה ילדים, 90 דקות, כך היה נדמה לי. אלא שאז בדקתי את תצוגת ה-DVD וגיליתי שמדובר ב-55 דקות בלבד.

הסרט, "ימים אחרונים בסייגון", יוקרן היום, ה-18 לספטמבר, בשעה 22:00 בערוץ YESדוקו