אין כמו ההיימט (3)

3 שנים עבד אדגר רייץ על "היימט 3" המתעד את השנים 1989-2000. הסרט נפתח בנפילת חומת ברלין ומציג את סיפור אהבתם של המלחין הנודע הרמן סימון (בנה הצעיר של מריה) והזמרת המהוללת קלריסה ליכטבלאו על רקע הסתגלות המזרח למערב. השניים מתאחדים בשנית בליל נפילת החומה, חוזרים להונסרוק ומחדשים בית ישן הצופה לנוף מדהים. לשם כך הם שוכרים שני שיפוצניקים מזרח-גרמנים, אודו וגונאר, שעלילותיהם מתבלות את הסרט.

צעד זה מחזיר את הרמן ואותנו לשאבאך ולבני משפחת סימון. והנה, את מי רואות עיניי? את אנטון ואת ארנסט, אחיו הגדולים של הרמן. אותם שחקנים. עשרים שנה חלפו בין "היימט 1" ל"היימט 3" והשחקנים הזדקנו יחד עם הבמאי והסיפור. ההיצמדות לשחקנים קבועים מחזקת את מימד הזמן ואת הקשר של הצופה עם הדמויות, כאילו כרת עמן ברית סודית.

אפשר להקביל את מערכת היחסים בין הרמן וקלריסה למערכת היחסים בין המזרח למערב: הניתוק הממושך, האיחוד המרגש, האופטימיות, ההסתגלות המשותפת של מי שלמד לחיות לבד ובאופן בלתי תלוי, בנייה של משהו ישן-חדש, ההתפכחות, הרגרסיה, המשבר ובעקבותיו קבלה והשלמה.

דרך גונאר, אודו ודמויות מעניינות אחרות, אנחנו מגלים את העולם המערבי דרך עיניים מזרחיות. למשל, הפליאה על המגוון והעושר של השוק המערב-גרמני, הדירות הנטושות בגרמניה המזרחית וההשתלטות עליהן, ההתעשרות המהירה של מי שעלה על הגל, הבעיות החברתיות כמו סמים וגזענות.

כצועד בעקבות הזמן, רייץ צילם את הסרט בצבע, למעט קטעים בעלי משמעות מיוחדת לגיבורים בהם אנו חוזרים לשחור-לבן. הצילום מוקפד ומחובר לזמן ולמצב של הדמויות ושל גרמניה.

המוזיקה הקלאסית היא אחד מעמודי התווך של "היימט 3". חובביה ימצאו עצמם מתענגים על קונצרט של הרמן או מופע של קלריסה. כיוון שאיני חובבת מוסיקה קלאסית, קטעים ממושכים אלו פגמו בהנאתי. השחקנית סלומה קאמר המשחקת את קלריסה למדה מוסיקה במשך 7 שנים ומופיעה כשחקנית תיאטרון וכזמרת.

קטע המוזיקה הדרמטי והבלתי נשכח המלווה את הפתיחה של כל אחד מההיימטים שייך למלחין היווני הנודע ניקוס מאמאנגאקיס. האמת היא, שלי הוא לא נודע עד לצפייה ב"היימט" ובכל זאת עלה בידי לנחש שהוא יווני אסלי.

הבעיות העיקריות של "היימט 3" הן החזרה על סיפורים שכבר סופרו, לצד דמויות מסתוריות שצצות ללא הסברים ונעלמות לאחר מספר סצנות. על אלו מפצה ליהוק מושלם של שחקנים נהדרים, שיעור בהיסטוריה שאינו מפוהק או נודף נפטלין והווי כפרי מחוייך. כל אלו מספקים חוויה ממכרת. כל כך ממכרת שאני מחכה לסרט הבא בסידרה.

בסופו של "היימט 3" רייץ מתמקד באופן דרמטי על פניה של לולו, בתו של הרמן. הקצוות הפתוחים שהוא שוזר בפרק האחרון מרמזים על כך שהבמאי בן ה-70+ חי ובועט.

אתם עוד תראו שרייץ על אנרג'ייזר, לא יתן למלאך המוות ליטול את נשמתו הזקנה לפני שיסלול את דרכו של הדור השלישי והרביעי לבית משפחת סימון.

רוצים קצת רקע על היימט 1+ 2 (וכדאי שתרצו כי ישבתי יומיים רצופים וכעשרים שעות כדי לראות אותם)? לחצו על הידיעה שמתחתנו, התרווחו בכסאות ותהנו.