הסרטים התיעודיים הישראליים שיתמודדו בפסטיבל ירושלים

נבחרו 14 הסרטים הדוקומנטריים הישראליים שיתמודדו על פרס וולג'ין בפסטיבל ה- 23 לקולנוע, ירושלים 2006, שייפתח ב- 6 ביולי. הפסטיבל יימשך עשרה ימים ויינעל ב- 15 ביולי. במהלך התקופה יוקרנו כ- 200 סרטים ממדינות שונות.

130 סרטים הוגשו השנה לפסטיבל כדי להתמודד על פרס וולג'ין. על פי 14 הסרטים שנבחרו בסופו של דבר, מסתמנת שנת 2006 כאחת השנים הטובות ביותר לקולנוע התעודי בישראל .

לסרט הזוכה יוענק פרס וולג'ין בגובה 40,000 ש"ח.

ואלו הסרטים המועמדים:

אדמונד יקירי - בימוי והפקה: עמית גורן

הבמאי עמית גורן מתאר את מערכות היחסים במשפחתו. שינויים בהרכב המשפחתי מחזירים אותו לסרטו הקודם "שנת 66 הייתה טובה לתיירות". במקביל לסיפורו המשפחתי, מתואר הסיפור ההיסטורי של שדרות רוטשילד בתל אביב.

אמא חוזרת הביתה - בימוי והפקה: לימור פנחסוב וירון כפתורי

[*]

תושבת הארץ, שלאחר תריסר שנים של שהייה לגיטימית בישראל, הפכה לפליטה ללא אישורי שהייה, המשחקת תדירות במחבואים עם משטרת ההגירה. סיפור אהבה מתנהל בסתר, מחששם של הורים מאיימים.

האולפן – בימוי: דוד אופק

כיתת האולפן מהווה מסגרת לסיפורים השונים, שם נפגשים גיבורי הסדרה, ובמקביל לניסיונותיהם להגשים את מטרותיהם האישיות, אנו מלווים אותם בניסיונותיהם להשתלט על ידיעת השפה העברית. הם הגיעו מארבע קצוות תבל בשל סיבות ומניעים שונים, אך עם רצון משותף: להשתלב ביננו.

הביטחוניים - בימוי: שמעון דותן

שמונת אלפים פלשתינאיים כלואים בבתי הסוהר בישראל. הם נקראים אסירים ביטחוניים. עבור רוב הישראליים הם נחשבים למרצחים ופושעים. עבור רוב הפלשתינאיים הם גיבורים ולוחמי חירות. הסרט חוקר ועוקב אחר לידת ההנהגה הלאומית הפלשתינאית בבתי הכלא בישראל שנערכה לבחירות הפרלמנט הפלשתינאי בינואר 2006.

קפה עם פינה – בימוי והפקה: לי ינור

[*]

סרט דוקומנטרי בעל זווית ראייה אישית על הכוריאוגרפית פינה באוש ועולמה. הסרט צולם בפריז בשנת 2002, המקום בו לי נפגשה עמה לראשונה, ובוופרטל, גרמניה 2005, עיר הבית של פינה ולהקתה.

החוג לקולנוע – בימוי והפקה: אורי רוזנווקס

לפני יותר משנתיים הגיע אורי רוזנווקס לעיר רהט ללמד קולנוע קבוצת נשים בדואיות שחורות. לא מרבים לדבר על ההיסטוריה של הבדואים השחורים. הם הגיעו לנגב ולכל המזרח התיכון כעבדים. נחטפו באפריקה על ידי סוחרים ערבים ונמכרו בשווקים של זנזיבר סעודיה ומצרים. עד לפני כחמישים שנה עדיין שימשו הבדואים השחורים בנגב כעבדים לבדואים הלבנים. אחרי שעבדו ביחד יותר משנה וחצי ועשו מספר סרטים קצרים, הציע הבמאי לנשים שיתחילו לעבוד ביחד על סרט שיחקור את ההיסטוריה של קהילתן.

הצד הרביעי של המטבע – בימוי והפקה: דן גבע

מסע קולנועי, אל נבכי הזיכרון המצולם של סרטו האימפרסיוניסטי של הבמאי הצרפתי הנודע כריס מרקר, על ישראל: "צד שלישי למטבע" 1960, Description of a battle סרטו של רב האמן, מרקר, שזכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, 1961, מפורק לפיסות זיכרון מצולם עליו נע, וממנו יוצא ונכנס סרט המסע, בישראל 2005.

בובות של נייר – בימוי: תומר היימן

[*]

ספור יוצא דופן של חבורת עובדים זרים שהגיעו מהפיליפינים לישראל לפני כשבע שנים. הם עובדים כמטפלים בקשישים סיעודיים במהלך השבוע בשכונות חרדיות בבני-ברק, יד אליהו ורמת גן. בסופי שבוע הם מתאפרים ומתלבשים כנשים ונותנים הופעות דראג ברחבי הארץ תחת השם: "בובות של נייר". הסרט עוקב אחר המציאות הפוליטית חברתית הבלתי אפשרית בארץ, בין השנים 2000-2005.

בילעין – בימוי: שי כרמלי פולק,

"ביוני 2002 החליטה ישראל לבנות את מכשול ההפרדה. כדי להגן על ההתנחלויות, תוואי הגדר עובר ברובו בעומק השטח הפלשתינאי, יוצר מכלאות ענק, מפריד בין החקלאים לאדמתם, קורע משפחות וגורם לעקירה של עשרות אלפי עצי זית עתיקים. במשך שנתיים, אני עובר בכל מקום שבו מתפתחת מחאה עממית נגד הגדר. בתחילת 2005 אני מגיע לכפר קטן, כמעט אנונימי, בשם בילעין. 1700 תושבים, שעומדים להפסיד יותר מחצי מאדמותיהם לטובת הגדר וההתנחלות הסמוכה מודיעין עילית ומחליטים להצטרף למאבק" שי כרמלי –פולק.

והנה רוח גדולה באה – בימוי והפקה: זיו אלכסנדרוני

הסרט מביא את סיפורם של שלוש דמויות שחיו בגוש קטיף עד אמצע אוגוסט האחרון. הסרט עוקב אחר חייהם במשך 8 חודשים שלפני ההתנתקות ומלווה אותם עד לאותו יום גורלי שבו נתבקשו לעזוב את ביתם ואת מפעל חייהם.

לילות לבנים - בימוי: ואדים אנטוביץ'

לילה. בפארק בדרום ת"א, על רקע פירמידות שיש, מתגוררת על הדשא חבורה עליזה של שיכורים הומלסים יוצאי ברה"מ. בין ההילולה לרביצה עצלה על הדשא מתחלקים המזון, השתיה ומשימות העבודה בצורה שיוויונית בין החברים: "איש לפי יכולתו, איש לפי צרכו".

מלון 9 כוכבים – בימוי: עידו הר

הסרט מביא את סיפורה של חבורת גברים פלשתינאיים צעירים, שוהים בלתי חוקיים, המתחבאים בשטח ישראל ובונים את העיר מודיעין. בצל המרדפים, המעצרים והמארבים, הם יוצרים לעצמם עולם תוסס וחי, מלא ברגעי יופי, אינטימיות וקסם נעורים.

מסע לפוטוסי – בימוי והפקה: רון חביליו

בשנת 1970, לאחר נישואיהם בבואנוס איירס, רון וז'קלין יוצאים למסע תרמילאים בהרי האנדים. ארגנטינה, בוליביה, פרו. 29 שנים לאחר מכן הם חוזרים לאותם המקומות עם 3 בנותיהן.

מתמורפוזה – בימוי: נטעלי בראון

הסרט משלב בין ארבע עדויות של נשים שעברו אונס או גילוי עריות לבין מיתוסים של אונס מספר המטפורפוזות (בשנה השמינית לספירה, כתב אובידיוס את ספר ה"מטמורפוזות" – גלגולי צורה – יצירה הנחשבת לאחת מנכסי התרבות המערבית), ומנסה לאתר את הקול הנשכח, המהבהב. לספר את הסיפור מבפנים, לתת מקום לנארטיב שקשה לשמוע, שחורג מהאסטתי, שמאיר על קווי המתאר המעופשים של התרבות היום, אלפיים שנה לאחר כתיבת הספר, עדיין נשים שנפגעו מהסות את קולן, עדיין לא ברור שסיפוריהן חייבים להישמע בצעקה גדולה מספיק, כדי להחריב את התשתית הרקובה של יחסי הכוח בין גברים לנשים.