Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: על דיוק ואיכות – ראיון עם אדוארד נורטון

השחקן המועמד לאוסקר אדוארד נורטון הצטרף לצוות השחקנים של ווס אנדרסון עבור צילומי הסרט "מלון גרנד בודפסט", שזכה בפרס כסף הזהב בפסטיבל ברלין. נורטון, המעריץ את עבודתו של אנדרסון מאז שצפה בסרט הבכורה שלו, "פשיעות קטנות", מגלם את דמותו של הינקל, מפקד המשטרה הצבאית של לוץ, עיירה קטנה במדינה האירופאית זוברובקה, פרי דמיונו הקודח של אנדרסון.

עלילת הסרט מתרחשת בשנות ה- 1930, כשהמלחמה מפציעה באופק. "מלון גרנד בודפסט" מספר על הרפתקאותיו של גוסטב ה., שוער אגדי בבית מלון אירופאי מפורסם, ושל זירו מוסטפא, נער המזוודות שהופך לחברו הנאמן ביותר. בסיפור מעורבות גם גניבה והשבה של ציור יקר ערך מתקופת הרנסנס, קרב אדיר על ירושה של הון משפחתי עצום וסיפור אהבה מתוק ומושלם – כל זאת על רקע השינוי המפתיע והדרמטי שחל ביבשת.

[*]

נורטון הצטרף לצוות שחקנים שהשתתפו בפרויקט, הכולל את פ. מורי אברהם, מת'יו אמלריץ', אדריאן ברודי, ווילאם דפו, ג'ף גולדבלום, ג'וד לאו, ביל מוריי, סאורסי רונאן, ג'ייסון שוורצמן, טילדה סווינטון, טום ווילקינסון ואוון ווילסון.

נורטון הרוויח את המוניטין של אחד השחקנים הטובים בדורו. התפקיד שבו התגלה היה בסרט "פחד ראשוני" מ- 1996, תפקיד שזיכה אותו במועמדות לאוסקר עבור שחקן המשנה. הוא נולד וגדל ליד בולטימור, וסיים את לימודי התואר באוניברסיטת יל, לפני שפרץ בקריירה נוצצת כשחקן, מפיק ובמאי. כשחקן, הרזומה שלו כולל הופעות ב"כולם אומרים אני אוהב אותך", "מועדון קרב", "הפריצה", "השעה ה-25", "ממלכת גן העדן", "אמן האשליות", "הצעיף הצבעוני", "הענק הירוק", "סטון", סרטי "זהות כפולה" וסרטו הקודם של ווס אנדרסון, "ממלכת אור הירח". נורטון קיבל את המועמדות השנייה שלו לאוסקר, הפעם עבור שחקן ראשי, עבור ההופעה המהפנטת שלו בסרט "אמריקה אקס".

החלטתם לעבוד שוב יחד כבר בצילומים של "ממלכת אור הירח"? "כן. ווס ואני החלפנו סוג של הערכה הדדית כבר לפני זמן רב. הוא ראה אותי בהצגה ושלח לי מכתב נחמד מאד, וכתבתי לו חזרה על כמה מהסרטים שלו. אני חושב שכתבתי לו מכתב על 'המרוץ לצמרת של מקס פישר', כשזה יצא לאקרנים. שנינו גרים בניו יורק. אני חושב שלשנינו היה את אותו רעיון שזה יהיה נפלא לעשות משהו יחד, אבל מעולם לא לחצתי בנושא, בעיקר כי זה היה חייב לבוא ממנו. הייתה לו מערכת מאד מסוימת של רעיונות ואני חושב שאתה חייב להתאים את עצמך אליהם. עכשיו כשכבר עבדנו יחד, מאד נהנינו מזה.

[*]

בנוסף, אני חושב שווס אוהב לעבוד עם אנשים, ואם הוא מרגיש שאתה מרגיש בנוח עם מגוון הרגשות של החבורה ביצירה שלו, זה עוזר לשכנע אותו. אני חושב שהוא צריך אנשים שמאמינים בזה, שמאמינים בו, ורק אז, באופן מסוים, אתה יכול להשתייך לחבורה. אחרי שסיימנו עם הקרנת 'ממלכת אור הירח' בפסטיבל קאן, יצאנו לטיול יחד עם כמה חברים, והוא כבר הביא אתו את התסריט של 'מלון גרנד בודפסט'. זה היה ב- 2011".

מה חשבת על התסריט אחרי הפעם הראשונה שקראת אותו?

"חשבתי שהוא היה מעולה. חשבתי שגוסטב היה אחת הדמויות הטובות ביותר שהוא כתב. כשאתה קורא את התסריט, יש לך את ההרגשה שגוסטב הוא דמות קלאסית, באופן הקלאסי של המילה. צחקתי המון כשקראתי אותו. השקפת העולם שלו כל כך מצחיקה ובלתי נשכחת, וכל המוסר הממורמר שלו. זו הייתה התגובה הראשונה שלי – שגוסטב היה אחת הדמויות הטובות ביותר שווס יצר אי פעם. וכשהוא אמר לי שהוא דמיין את רייף (פיינס) בתפקיד, לא שהוא שאל את דעתי בעניין, אמרתי: 'אני באמת לא יכול לחשוב על מישהו טוב יותר. אם היית אומר לי שם אחר, הייתי מתדפק על דלתך ודורש את התפקיד לעצמי.' אבל זה היה כל כך תפור על מידותיו של רייף. פשוט חשבתי שזה כל כך מצחיק ומרגש, כמו העבודה של ווס בדרך כלל.

יש הרבה מאד הומור, אבל גם הרבה שנינות מתחת לפני השטח. זה הזכיר לי את מקס פישר (מ'המרוץ לצמרת של מקס פישר') או סטיב זיסו (מ'עמוק במים'), דמויות שאמנם מתנגדות בתוקף לשינוי, אך יחד עם זאת מאמינות בחזון אסתטי של העולם. מקס פישר לא לחם נגד השינוי, הוא לחם בנחישות נגד חובות המסגרת. הוא נלחם עבור השקפת עולם חדשה, ועבור ההכרה בו כאדם בוגר. אני חושב שהוא וסטיב זיסו וגם גוסטב, כולם באופן מסוים במלחמה עם הפלישתים. שלושתם סוג של צדיקים".

[*]

אתה חושב שזה המכנה המשותף בין כל הסרטים?

"כן. במובן הרחב – לא רק בדמויות – הגעתי למסקנה שהסרטים של ווס הם על האופן שבו המשפחה האמיתית שלך מאכזבת אותך, אז אתה מייצר את המשפחה שאתה זקוק לה".

כמו ההופעה התכופה של יתומים?

כן, או למשל תכונות האופי של מישהו כמו גוסטב. אתה יודע עליו מעט מאד, אבל אתה מבין שכל מה שקרה קודם לכן לא משנה. הוא ברא את העולם ואכלס אותו באנשים שמיישמים את השקפת העולם שהוא רוצה. זה אותו הדבר עם דמותו של טוני רבולורי, נער המזוודות. החיים נטשו אותו, אבל בעזרת גוסטב ומלון גרנד בודפסט, הוא מוצא את המשפחה שהוא זקוק לה. אני לא חושב שיש סרט אחד של ווס שלא עוסק באנשים עם איזה שהוא סוג של ריקנות, או אובדן, או תחושה של החמצה בחייהם, שמנסים לייצר קהילה ומשפחה דרך משהו אחר.

לחץ/י לכתבת ההמשך...