סקירות שבוע הבמאיות: מתנחלת, סרט בורקס, אין בתולות בקריות

בשבת האחרונה נפתח "שבוע הבמאיות והיוצרות" בסינמטק תל אביב. חגיגה של קולנוע וקידום יצירה נשית. בפסטיבל מוקרנים סרטים מסוגים שונים אשר עוסקים בין השאר בבדידות בפריפריה, התבגרות, הטרדות מיניות, זנות ודימוי גוף כשהבולטים ביניהם: "אין בתולות בקריות", "פרה אדומה"-בבימויה של ציביה ברקאי יעקב, זוכה פרס הסרט הטוב בפסטיבל ירושלים ו"אישה עובדת" של הבמאית מיכל אביעד. בנוסף יוקרנו בפסטיבל גם סרטים דוקומנטריים, סרטים קצרים ויתקיימו אירועים מיוחדים, ביניהם מסיבה עליזה במיוחד לרגל השקת סדרת הרשת החדשה מבית פרטנר :TV "בינג'- הלסביון העליון".

הפסטיבל נפתח באירוע קוקטייל והקרנה חגיגית של הסרט "אין בתולות בקריות" בנוכחות הבמאית והשחקנים- מיכאל אלוני, ג'וי ריגר והשחקנית הצעירה מנואל אלקסלסי. בנוסף, הוענק לראשונה פרס היצירה המצטיינת בסרט הקצר על סך 10,000 ש"ח לבמאית נועה גוסקוב על סרטה "איך לשחות" בנוכחות מנכ"לית הסינמטק דינה פלד ותורם ויוזם הפרס דורון הלפרין, אשר אמר כי הפרס הוא "אמירה ברורה נגד ההגמוניה הגברית המחלקת בינה לבין עצמה את רוב הפרסים בתעשייה".

עוד התקיימו- אירוע ,ME TOO הקרנות חגיגיות בנוכחות היוצרות ופאנל מבקרות בהנחיית ליאור אלפנט ממקימות "פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל", הפועלת למען קידום הקול הנשי בביקורות הקולנוע. בין הסרטים שהוקרנו הזדמן לי לצפות בכמה מסקרנים במיוחד:

אין בתולות בקריות

מבקר: אלעד שלו

סרטה של קרן בן רפאל הפתח את שבוע הבמאיות עטור בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל טרייבקה היוקרתי לג'וי ריגר ועם חמש מועמדויות לפרס אופיר, אך ללא מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר. לאחר צפייה בו מבינים מדוע עיקר המועמדויות שלו הן בתחום המשחק. מדובר בסרט מוזר למדי, לא שלם, שמכיל סצנות יפות לצד סצנות תמוהות שאינן מתחברות לכדי אמירה מגובשת. העלילה עוקבת אחר לנה (ג'וי ריגר) בת 16 וכל מה שהיא רוצה זה לברוח לתל אביב ולהתחיל לחיות, במקום זה היא תקועה בקריית ים ומעבירה את ימיה בבית הקפה השומם של אמה (יבגניה דודינה) עם בת דודתה הנאיבית בת ה-10. שמועה על בתולת ים שמעבירה לנה לכתב "הארץ" (מיכאל אלוני) מעירה את העיר מהתרדמת ומאפשרת לתושבים לחלום על חיים טובים יותר.

בן רפאל מנצלת סיפור דומה שהתרחש בקריית ים כדי לנסח אלגוריה על הפריפריה המוזנחת אל מול המרכז השבע, המוצג בדמותו הקלישאתית למדי של הכתב התל אביבי החולמני המשחק עם ליבה של לנה ועם חלומותיהם של תושבי העיר. אמנם יש בסרט רגעים עתירי דמיון והוא מסתייע בצילום מלא אווירה של בן זוגה של בן רפאל, הצלם הצרפתי דמיאן דופרן, אך עם סיום הצפייה בסצנת סיום שנקטעת ללא פשר, נותר הסרט תמוה למדי ולא מספק דיו.

[*] מתנחלת

מבקרת: מעיין הררי

סרטה הדוקומנטרי של הבמאית התל אביבית איריס זכי, שהחליטה בצעד אמיץ לעזוב את חיי הנוחות בעיר ולעבור להתנחלות תקוע למשך חודש, מחוץ לגבולות הקו הירוק. הסרט מבוים כיומן אשר מתעד איך מדי יום מציבה איריס מצלמה בבית קפה קבוע ומזמינה אנשים לשוחח עמה ואת תהליך ההתקרבות ההדרגתי אותו היא עוברת מול המתיישבים. במסגרת התהליך היא מקלפת אט אט את שכבות הציניות שלה ומשוחחת בפתיחות עם מרואייניה.

איריס מציבה שאלות נוקבות בפני המרואיינים שלה ומצליחה להוציא מהם וידויים כנים ולעתים גם משעשעים, אשר מספרים את סיפור חייהם הלא שגרתי וחושפים מעט מסיפור הקמת המקום. כל זאת דרך צילום מתבונן ורגיש שחושף הצצה מרתקת לחיי הקהילה העשירים והמציאות המנותקת בה הם חיים.

זה סרט מרגש שמביא מבט נשי, מכיל ומרענן על הכאב בסכסוך הישראלי-פלסטיני והמתנחלים הבוחרים להתעמת איתו מדי יום. נוסף על כך הוא מעורר דיון חשוב על הפער הערכי בין הימין והשמאל במדינה והיכולת לנסות לגשר עליו ומביא קול מתון ושפוי מהימין הדתי אשר לא נשמע לעתים קרובות.

סרט בורקס

מבקרת: מעיין הררי

סרטה הדוקומנטרי של הבמאית אורית אופיר רונאל מספר על עלייתה ונפילתה של הרשת המצליחה "סמי בורקס ובניו", אשר פעלה בארץ מעל 20 שנה. בשנת 48' עלה לארץ מבולגריה סמי אלקולומברי והתיישב יחד עם משפחתו ביפו בה הקים בהמשך את סניף הבורקס הראשון. הסניף הצליח באופן מידי והתפתח לרשת מצליחה עם סניפים בכל הארץ שנוהלה ע"י בניו איציק וניסים ז"ל וחותנו פפו, סבה של הבמאית אשר נפטר במהלך הצילומים.

הסרט נע בין נוסטלגיה לרגעי הומור, דרמה ורומנטיקה של הגיל השלישי וחושף מידע מרתק על היסטוריית הסניף והחיים ביפו של שנות ה-70-80. בנוסף הוא שואל מה הביא לסגירתה של הרשת המצליחה וחושף פרטים מעניינים על אחורי הקלעים של פעילותה.

זה סרט צבעוני, הוא מצליח לשלב וידויים דרמטיים של בני המשפחה שמספרים בכנות על החלטות שגויות בדרכם המקצועית יחד עם קטעי ארכיון וסצינות מרגשות מחייהם הפרטיים אשר מביאות רגעים אותנטיים מחיי המרואיינים, כשבראשם- עדנה ופפו (סבה וסבתה של הבמאית) שמכניסים את הצופים לתוך חיי היומיום של הזוגיות שלהם עם הרבה קסם אישי והומור שמקליל את האווירה ולא נראה לעתים קרובות בסרטים דוקומנטריים כשברקע מתנגנים שירי עם בולגריים שתורמים לאווירה הייחודית.

ריבוי הסיפורים היה עלול להיות מעייף במקרה אחר, אך הבמאית מצליחה לשמור על עניין והזדהות עם הדמויות לאורך כל העלילה. הסרט מועמד לפרס " סרט הביכורים הטוב ביותר" בתחרות פורום היוצרים הדוקומנטריים וינעל את הפסטיבל ביום שבת הקרוב בשעה 21:00 בסינמטק תל אביב. בהמשך גם יוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ.

[*]