הטיול: ביקורת סרט נטפליקס

במסגרת הפקותיהם ברחבי העולם נטפליקס שחררו לאחרונה סרט נורבגי חדש, מותחן קומי בשם "הטיול". הסרט מתאר זוג נשוי וממורמר, שסובל מבעיות רבות בחיי הנישואים שלו. בניגוד לזוגות רגילים שסובלים מחוסר התאמה ומחליטים להתגרש, או לא מדברים על כך, כל אחד מבני הזוג מחליט לרצוח את השני, ולקחת את דמי הביטוח לאחר שיציגו זאת כתאונה. הבעל, לארס (אקסל האני, "להציל את מארק וואטני"), הוא במאי משעמם ומכור להימורים לשעבר שאיבד את רוב כספו. אשתו, ליסה (נומי ראפאס, "טלה"), היא שחקנית כושלת ומתוסכלת. שניהם אומללים, שניהם צריכים את הכסף ושניהם בחרו את הפתרון הטיפשי ביותר שהם יכלו לחשוב עליו.

הסרט מתפתח למספר כיוונים שונים מרגע יציאתם של הזוג לטיול בו ירצחו אחד את השני. העלילה מתסבכת ומתפתלת מספר פעמים, כאשר בכל פעם הבמאי (טומי וירקולה) לוקח אותנו אחורה ומראה לנו סצנות שהתרחשו כבר מנקודת מבט חדשה. הבעיה היא שכאשר הכותבים מחליטים לחזור לסצנות שהתרחשו כבר ולהציג אותן שוב, הם צריכים לחדש משהו, להביא פרט מידע חדש, להכניס ריענון לסצנה. כאן אין אף מאפיין כזה. כשאנו מגלים שיש שלושה אסירים נמלטים בעליית הגג של בני הזוג, מדוע יש צורך לחזור ולהראות לנו את כל הריב של לארס וליסה מהתחלה? איזו נקודת מבט חדשה יש לאסירים על הריב שלהם?

[*]

האחים כהן, צמד הבמאים היהודים- אמריקאים, ידועים בכתיבה הפתלתלה והמפתיעה שלהם. בסרטים כמו "פארגו" או "לקרוא ולשרוף", כל ניחוש של הצופים לגבי לאן הסרט ילך נתקל בטוויסט החדש שהבמאים מציגים. עושה רושם שהסרט "הטיול" ניסה ללכת בדרך זו, ללא הצלחה. לאחר שליסה מגלה ללארס ולצופים על כוונתה לרצוח אותו, נכנס ויקטור, הגנן לתמונה. אז אנו מגלים שויקטור חבר ללארס במטרה לעזור לו לרצוח אותה. לאחר שרשרת דיבורים ארוכה, ויקטור מתעצבן על לארס ומחליט להרוג אותו, ואז פורצת קטטה שבסופה לארס הורג אותו. אחרי הטוויסט הזה, האסירים נכנסים לתמונה. אנו מגלים שבמשך כל הזמן הזה התחבאו שלושה אסירים שנמלטו מבית הכלא בעליית הגג שלהם. משהם התגלו, הם מחליטים להתעלל בבני הזוג ולהרוג אותם. כל זה קורה כאשר אין עניין כלשהו בדמויות, אם הם יחיו או ימותו.

בשנות התשעים, מבקרי קולנוע רבים החלו לדבר על כך שבלא מעט סרטים, דמויות הנשים אינן נכתבות באותו עומק שהדמויות הגבריות נכתבות בהן, שהן לא זוכות למספיק ריאליסטיות ושאין מספיק דגש על נקודת המבט הנשית בסיפור. בשקט בשקט, בעשור האחרון אנו נוכחים לגלות שנוצר מצב הפוך כיום, בעיקר בסרטים שנטפליקס מפיקה. דמויות הגברים בלא מעט סרטים חדשים, הפכו להיות מעין פלקט ריק של סטראוטיפים גבריים, לטוב ולרע - תלוי בדרך בה רוצים להציג את הדמות.

דמותו של לארס, היא לא דמות שאפשר אפילו לכנות שטוחה. דמותו היא בקושי דמות, היא יותר זרז עלילתי שנועד לשרת את התקדמות מאורעות הסרט, ותו לא. לכל אורך הסרט, הוא עובר השפלות חוזרות ונשנות, כאשר כל אשמה במאורעות אלה נופלת עליו. גם כאשר הוא זוכה לרגעים עם פוטנציאל לגאולה, סיכוי להחזיר את כבודו האבוד, הוא בוחר משום מה לוותר על כך ודמותו הנלעגת נעשית עלובה עוד יותר. השיא מגיע כאשר שלושת העבריינים מחליטים להתעלל בבני הזוג. "נראה אם תגיעי לסיפוק עכשיו" אומר לארס לאשתו, כאשר הוא מבין שהם עומדים לאנוס אותה. ככה הכותבים מוודאים שאם יש בצופים טיפה חמלה כלפי הלוזריות שלו, היא תיעלם כלא הייתה.

אבל זה עוד כלום לעומת מה שהם מתכננים עבורו. מיד לאחר מכן אנו מגלים כי אותה הם יאנסו אחר כך, מיד לאחר שיאנסו אותו ראשון. הסצנה הזו היא בין רבע שעה לעשרים דקות, הגרועות והאומללות שבסרט, שבהן רואים את לארס עובר שורת השפלות קיצוניות, שקרובות יותר לסרט בדסמ"י מאשר סרט עלילתי. זה מתחיל בניסיון האונס שלו, לאחר מכן הוא עובר חווית כמעט-מוות. יש סרטים רבים שאנו רואים אלימות גרפית והשפלות קשות, מבלי שהדבר יגרום לנו לתהות האם זו בעצם פנטזיה של הכותבים. "משחקי שעשוע" של מיכאל הנקה הוא דוגמה מצוינת לכך. הסרט מציג התעללות פיזית ונפשית קשה מבלי להיות פורנוגרפי בנטיות שלו. האימה שלו נובעת לא פעם ממה שלא מראים על המסך, יותר מאשר מה שמראים. המהות של האימה והמתח עוברת דרך הדמויות אלינו. לא כאן.

הסרט לא מעורר שום רגש אצל הצופים, שום חמלה או תקווה. אם אתם מקווים לצחוק קצת, גם לזה לא תזכו. מתח ואימה? יותר תחושת גועל כלפי המתרחש על המסך. הלוואי שבנטפליקס יקדישו מעט מחשבה לחומר שהם מוציאים לאוויר ולאיכותו. כי מה שאנחנו רואים זו הידרדרות חלקה מאוד באיכות התוכן.

הסרט "הטיול" משודר בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן