פרפר: ביקורת מיני סדרה

כששואלים את מקסין אם היא מוכנה סוף סוף להגיח מתוך הגולם ולהפוך לפרפר, היא עונה בתמימות "אבל תמיד הייתי פרפר". "פרפר", מיני סדרת דרמה בריטית חדשה בת שלושה פרקים, מלווה את תחילת תהליך גיבוש זהותו של מקס בן ה-12- כמקסין. הסדרה חושפת את עולמה הפנימי המורכב והקשיים שאיתה היא מתמודדת, לא רק מול החברה המתקשה לקבל אותה, אלא גם בתוך התא המשפחתי המורכב והטעון שלה.

התהליך אותו עובר מקס מביא לחזרתו של האב הביתה. בכך מוצפות מערכות היחסים הטעונות והלא פתורות בין חברי המשפחה המנסה לנהל את חייה כרגיל. המשפחה, שהייתה בטוחה כי השונות של מקס תחלוף עם הגעתו לבגרות מינית, נוחלת אכזבה. אכזבה זו מעמידה בבסיס הסדרה סוגיות מעניינות, החל מהתמודדות עם רגשות אשם ונושא ההקרבה כהורה, וכלה במקומו של ההורה בתהליך קבלת החלטות גורליות עבור ילדו.

[*]

סוגיה נוספת שעולה בסדרה היא הזכות לחופש במימוש הזהות המגדרית. במהלך הסדרה, המשפחה נתקלת במכשולים רבים בניסיון לממש את הרצון הטבעי של מקסין לחוות תחושת שלמות ואחדות בין הגוף לנפש. המאבקים הבירוקרטים מול הרשויות המנסות להשהות כל תהליך בקידום מטרה זו למען הסיכוי להחזיר את מקס "למוטב", מציגים מסע ארוך ומורכב.

את הסדרה יצר התסריטאי טוני מרשאנט, אשר נגע בעבר בנושא הזהות המגדרית. בשנת 1996 הוא כתב את התסריט לסרט "נערה שונה", המתאר את מערכת היחסים הנרקמת בין פול לקים - בחורה טרנסג'נדרית שבעברה נקראה קארל והיה חברו לספסל הלימודים של פול. הסרט מציג את הקשיים שהשניים חווים ואת חוסר סובלנות שמגלה הסביבה כלפי השניים.

"פרפר", כמו גם "נערה שונה", מעלה את נושא "האחר" מתוך הצגת הסיטואציות השבריריות שמולן נאלצות הדמויות להתמודד, כחלק מהמאבק הפנימי והחברתי שלהן לקבלה והגשמה עצמית. יחס ה"אחר" כ"שונה" העולה מהסביבה כלפי דמותה של מקסין, מציג בעדינות וביופי את החוויות הקשות והכאב הנלווה לגיל ההתבגרות, דבר שכמעט כולם יכולים להזדהות עימו.

המיני סדרה "פרפר" משודרת החל מ-13.12 רק בסלקום tv