חדשות טלוויזיה / סדרות

"מה אם...?": ביקורת סדרת האנימציה החדשה של מארוול

מה אם...?: ביקורת סדרת האנימציה החדשה של מארוול
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
מה היה קורה אילולא סטיב רוג'רס היה הופך לקפטן אמריקה? מה אם הפנתר השחור היה מצטרף לשומרי הגלקסיה? ואיך היה נראה העולם אם הנוקמים היו נאלצים להילחם בזומבים? את כל השאלות הללו ועוד שואלת סדרת האנימציה החדשה מבית 'מארוול' ו'דיסני פלוס', "מה אם...?". בעוד מהלך נועז מצד חברת הענק, גבולות הז'אנר מטשטשים והסדרה צועדת מהר מאוד בכיוון אפל למדי. אך האם הסיכון משתלם, או אולי מדובר בגימיק ותו לא?
אחרי הצלחות ענק קולנועיות וטלוויזיוניות, מארוול בוחרת בסדרה החדשה שלה בפורמט שונה לחלוטין – סדרת אנתולוגיה – ומתרכזת בדוגמה קלאסית ספציפית: "אזור הדמדומים". אז למה בחרה מארוול לערוך מחווה לסדרת בת 60 שנה, כשעל גבה נטל הסברת התמה החדשה של מציאויות מקבילות שתופיע בסרטיה הקרובים והמשכת רצף הסדרות הפופולריות שסיפקה לשירות הסטרימינג "דיסני פלוס"? התשובה לא ברורה, אבל המגמה של חברת הקומיקס דווקא כן די ברורה – לאמץ את רוח הקומיקס עליה רעיונותיה מבוססים, ואם אותה הרוח מכוונת לניסיונות שונים ונועזים להמציא את עצמך מחדש, פרויקטים כדוגמת "מה אם...?" (“What If…?”) נולדים.

התכנית החדשה – סדרת האנימציה הקאנונית הראשונה שחברת הקומיקס מוציאה – בת 9 הפרקים (הסדרה הגיעה לסיומה בשבוע האחרון) – מבוססת על סדרת חוברות שהחלה ב-1977, והציגה מה היה קורה אם מקרים מפורסמים בעולם הגיבורים של מארוול היו מתרחשים מעט אחרת. לאחר אירועי "וונדה-ויז'ן" ו-"לוקי", שהובילו ללידת המציאויות המקבילות ("המולטי-וורס"), "הצופה" ("The Watcher", המדובב ע"י ג'פרי רייט; "ווסטוורלד") חייזר כל-יכול שנשבע בתחילת היקום לפקח, אך לא להתערב על השתלשלות האירועים בשלל יקומים מקבילים, לוקח אותנו ב-"מה אם?" לכמה מהסיטואציות המוכרות ביותר ב-MCU, רק מזווית אחרת.



כך, אנו נחשפים בין היתר לעולם בו קילימונגר (מייקל בי ג'ורדן), אויבו האכזר של הפנתר השחור, הציל את טוני סטארק מתקיפת טרוריסטים באפגניסטן, ובכך למעשה מנע ממנו להפוך לאיירון מן; עולם בו סטיב רוג'רס נפצע קשות רגע לפני קבלת הסרום שהפך אותו לקפטן אמריקה, ואהובתו הנצחית, הסוכנת פגי קרטר (היילי אטוול), מתנדבת להפוך לחיילת משודרגת במקומו; או יקום בו לא פיטר קוויל הופך לסטאר-לורד הנודע, אלא דווקא טצ'אלה (צ'אדוויק בוזמן בתפקידו האחרון), הלא הוא "הפנתר השחור".

אולי המינוח מעט קלישאתי, אך הייחוד של "מה אם?" מול קודמותיה בז'אנר על המסך הקטן היא התעוזה שהיא פועלת בה לאורך כל הסדרה. איי-סי בראדלי ("ציידי הטרולים"), יוצרת הסדרה, רצתה לדבריה "להישאר כמה שיותר נאמנה לקומיקס ולהרחיק עם הרעיונות שאני מציגה", וכך – אולי בהשפעת תוצרים שאימצו את המקור הייחודי שלהם ובנו עליו, דוגמת "ספיידרמן: ממד העכביש", או בזכות הירידה בלחץ לשמור על קאנוניות (התוכנית עדיין מתרחשת ב-MCU, אך פחות אקוטית לתפקודו המלא של הפרנצ'ייז) – "מה אם?" מגיעה מאוד מהר למקומות אפלים למדי, ומשתמשת בלא מעט מפרקיה כמשל לחטאי האדם המוכרים – אנוכיות, בצע כוח, זחיחות וחוסר אמפתיה. לכן, כשמספר פרקים בזה אחר זה מתארים אפוקליפסה מתמשכת - פעם בשל מתקפת זומבים, פעם בשל הירצחם של כל חברי "הנוקמים" ע"י מתנקש מסתורי, פעם אפילו ע"י שואה גרעינית – או פרק אחר בו ד"ר סטריינג' (בנדיקט קאמברבאץ') מאבד את בת זוגתו כריסטין (ר'ייצל מקאדמס) פעם אחר פעם ומתחיל לאבד את שפיותו – אי אפשר שלא להישאר עם הערכה לגיוון שמוצג מולנו בפורמולה מיושנת ולתהות ולהמשיך: האם רעיונות קודרים שכאלו היו מוצגים גם בסרטי הבלוקאבסטר הגדולים והאולטרה-רווחיים של החברה, או שהם שמורים לניסויים אזוטריים בשירות סטרימינג? בין כה וכה, אימוץ הגישה הזו רק הועיל לסדרה.



עוד פן שמוכיח את האווירה המשוחררת מכללים שבה עובדת הסדרה הוא עבודת הדיבוב של השחקנים (מרבית השחקנים המפורסמים ב-MCU חוזרים לדבב את הדמויות המוכרות שלהם, מלבד כמה כמו רוברט דאוני ג'וניור וסקרלט ג'והנסון), והנופך החדש שניתן לדמויותיהם המעט שחוקות בשלב זה. כך, דמויות חמורות סבר – דוגמת טצ'אלה – הופכות לקלילות וחופשיות יותר (ונותנות סיום ראוי לעבודתו הנרחבת של בוזמן, שהלך לעולמו זמן לא רב לאחר סיום העבודה על הסדרה) ודווקא דמויות קלילות יותר – לדוגמה, הצרעה (אוונג'לין לילי), מקבלות עומק רגשי רחב יותר משזכו לו בסרטים. גם המדריך שלנו בסדרה זו, "הצופה", אינו מתפקד רק כמנחה של תכנית זו, אלא מרגיש את עצמו כחלק מהסיפורים שהוא מציג בפנינו, מראה את "חולשתו" ומפגין רגשות (ואף רחמים) כלפי "בובות המשחק" שלו, אך לא משתלט לרגע על אור הזרקורים שניתן לגיבורינו המוכרים. הוסיפו לכך את האנימציה הפוטו-ריאליסטית שמוצגת כאן, ו"מה אם?" מרגישה כמו עבודה שונה ואחרת בנוף זהה.

הרצון הקיים בכל זאת להמשכיות פנימית בתוך הסדרה מוביל את היוצרים לסיים את מרבית הפרקים ב-"קליף-האנגר", שמרמז לאיחוד סטייל "הנוקמים" בסוף התכנית וכך פוגמים במקצת בקסם של סיפור "Standalone" ותבניתו . סיום הסיפור באותו הפרק נותן קתרזיס לצופה, וסצנת קרדיטים נוספת, שלפעמים אינה מובילה לדבר, אינה בהכרח נחוצה. יחד עם זאת, מלבד מעידות פה ושם, "מה אם?" מוכיחה שוב שהטלוויזיה הפכה למעבדת הניסויים של החברות הגדולות – הלהיטים ה"שמרניים" יותר נשלחים למסך הגדול, ואילו הרעיונות שמפרקים דמויות מוכרות ומרכיבים אותן מחדש מבצבצים על המסך הקטן. בעונה הראשונה, זה עובד – נקווה שזה יקרה גם בעונה השנייה.
דניאל עמיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
 
חיפוש בארכיון 2021
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
2020
2021
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
The Fellowship Of The Ring1שר הטבעות: אחוות הטבעתציון גולשים10 / 9.0ציון מבקרים5 / 5.0
The Raft2הרפסודהציון גולשים10 / 8.7ציון מבקרים5 / 3.5
Legend of Destruction3אגדת חורבןציון גולשים10 / 8.4ציון מבקרים5 / 3.9
Free Guy4לשחרר את גאיציון גולשים10 / 8.2ציון מבקרים5 / 3.3
Od Sipur5עוד סיפור אחדציון גולשים10 / 8.2ציון מבקרים5 / 2.0
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט