כשקן לואץ' מפתיע, הוא מפתיע. הנה סיפור על רובי, שהשתחרר לאחרונה מהכלא על תקיפה ונידון לעבודות שירות. רובי רוצה לצאת לחיים חדשים, ליצור בית ומשפחה עבור חברתו ליאוני והתינוק שברחמה ולהיות אדם מהוגן. אך אבוי, אביה של ליאוני רוצה לשבור לו את העצמות אם יתקרב אליה, הבחור שרובי תקף עושה לו ייסורי מצפון, אין לו גרוש ויש לו אויבים שבכלל לא ברור מדוע ולמה התחיל הקונפליקט האלים ביניהם. גם מקום מגוריו בפרברים הסקוטיים הצפופים והאפרוריים של גלזגו, משדרים חוסר תקווה ומעגל אומללות אינסופי. נראה שכל צעד שרובי רוצה לעשות לקראת העתיד נתקל במשקעים כואבים ומדממים מהעבר ושגורלו כבר סגור ונעול. עד כה, "חלקם של מלאכים" די מזכיר את '16 מתוק', סרט ההתבגרות המדכא להפליא ועטור הפרסים של לואץ' מ2002.והנה, לפתע, משהו מוזר קורה. רובי פוגש במהלך עבודות השירות את הארי (ג'ון הנשאו), דמות אב תומכת, חזקה, יציבה ומלאת אהבה, חברים חדשים, חלקם מבריקים יותר וחלקם פשוט לוזרים, ופתאום די כיף להם. לא רק זה, רובי מוצא זמן לתחביב חדש אותו הוא מאמץ מהארי – מומחיות בוויסקי. יחדיו, רובי, הארי ושלושת חבריו (בינהם גארי מאיטלנד, המשקפופר המצחיק ומטופש המראה מ'16 מתוק') נוסעים לכנס מומחי וויסקי בעיר הגדולה וזוכים בהרגשת שייכות לחברה הגבוהה. אז רובי עולה על תוכנית שתוציא את כולם ממצבם העגמומי- לנסוע לעיירה צפונית וציורית בה התגלתה חבית וויסקי יקרה במיוחד, ולגנוב את המשקה הנדיר.
פרסומת
לואץ' לראשונה בקריירה שלו מייצר feel-good-movie'' שמזכיר סרטים כמו 'ללכת עד הסוף' או 'להציל את גרייס' והרבה פחות את יצירות המופת הריאליסטיות החברתיות והמדכאות שהוא התמחה בהם. מי שמצפה ל"גשם של אבנים" או "ליידי בירד" עומד להתאכזב. הסרט מעדיף להתמקד במסע משעשע על רקע הנופים הקסומים של סקוטלנד, כאשר רובי וחבריו חמושים בחצאיות מסורתיות בדרך אל השוד הגדול.זה נכון שכבר בהתחלה הצגת הדמויות היא מעט מגוחכת אך במהלך החצי הראשון של הסרט, לואץ' מצליח לשכנע אותך שאתה הולך לסבול, ולכאוב בסיטואציות קורעות לב כמו הביקור הכושל של רובי את ליאוני היולדת, האלימות האקראית ברחובות או המפגש עם הבחור אותו תקף באכזריות. לכן, כאשר מתרחש השינוי הפתאומי והאולם כולו צוחק ומחייך, תופס אותך לא מוכן. ועם זאת, לואץ' מצליח לאחות את החלקים פשוט משום שהוא מאוד מוכשר- בניית הדמויות היא משכנעת ואמינה, המשחק ריאליסטי ואינו מוגזם, הסיטואציות והצילום מדויקים ואפקטיביים ובעיקר- הוא לוקח את עצמו ברצינות: כאשר מגיע הזמן לשבור לך את הלב, הוא ישבור לך את הלב, כאשר מגיע הזמן להיות במתח, אתה תתכווץ בכיסא וכשמגיע הזמן לצחוק, אתה תצחק עם דמעות.
אז האם לואץ' הפך לאופטימיסט? האם בא לו לעשות לנו שמח על הנשמה כדי לגאול אותנו מהיאוש של סרטיו הקודמים? או אולי הוא מציע לנו כאן מין פארודיה חלומית? לעיתים הסיטואציות שרובי וחבריו נקלעים אליהם בחצי השני של הסרט הן כל כך מופרחות ומנותקות מהמציאות שאי אפשר שלא לדמיין את לואץ' מנסה להגיד לנו- 'נראה לכם שזה באמת? נראה לכם שזה יכול לקרות בעולם?'. אבל על הנייר, לואץ' מציע לנו סרט מרגש, אפקטיבי וכיפי עם חווית צפייה מספקת ומהנה, שגם מכניסה אותך עמוק אל לב הדמויות ומצוקתן, וגם מצליחה להוציא אותך משם בפאן סקוטי קסום. מה שבטוח, מדובר בסרט ראוי לצפייה ומעניין מאוד ולכן זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן 2012.
חובה לחובבי וויסקי ואוהבי סקוטלנד. כל השאר: שייראו את "שודדי הכיורים" של ביל פורסייט. זה באמת קולנוע סקוטי איכותי, ואפילו סרט שוד שמעניין לראות. בקיצור: לשתות לפני ואחרי הסרט. רצוי וויסקי חזק במיוחד.
שם:איציק גורגיל:3901/02/2013 22:52:24
7/10
סצנות מרגשות וגם משעשעות לצד כמה מביכות ומיותרות. הכי אהבתי את דמותו של הארי המגולמת בידי ג'ון הנשו. ציפיתי מקן לואץ' ליותר.
שם:ענתגיל:4929/12/2012 16:52:21
8/10
סרט טוב. מעלה חיוך, אמנם שוליים חברתיים, אך חביב ואופטימי. בעיני מלא חן, אהבתי. לכו לראות.