סרטו החדש של אבי נשר "פלאות" הינו יצירה המתכתבת באופן מרתק עם ז'אנר ה"סרט האפל", אמנם הוספת האלמנט הקומי לסיפור המעשה גורעת במקצת מהתוצאה הסופית. בירושלים, גר לו אמן גרפיטי בשם "ארנב", העובד כברמן למחייתו. ארנב נגרר לתוך עלילה פתלתלה הכוללת רב מסתורי המוחזק בדירה מולו (יהודה לוי בהופעה מצוינת), בלש פרטי החוקר את מעללי הרב ואישה בשמלה אדומה שמבקשת את עזרתו במאמציה לשחרר את הרב.כמו רוב גיבורי הסרט האפל, "ארנב" יתקדם שני צעדים קדימה ואחד אחורה בניסיונותיו להבין את המציאות הסבוכה שמולו. הוא ישמש כלי משחק בידי כוחות גדולים ממנו אך גם ינצל בעצמו את ההתרחשויות כדי לגלות את עצמו ולצאת מחוזק (סופו היחסית טוב של הסרט הופך לטעמי את ארנב לגיבור פחות טרגי מהגיבורים הגדולים של הסרט האפל כמו סם ספייד המסגיר את מזכירתו למשטרה ב"נץ ממלטה" או אל רוברטס הנתפס על ידי המשטרה ב"דיטור" המופתי משנת 1945. בכך מראה לנו נשר כי הוא אינו כבול טוטאלית לז'אנר.ואכן "פלאות " הוא יותר מסרט אפל , אך אני אישית מעדיף את הגיבור האפל מיוסר עד לסופו המר..)
פרסומת
הסרט האפל הינו אחד הז'אנרים המרתקים בעולם הקולנוע. הצלילה הדטרמיניסטית והמפותלת לתוך האפילה - כשדבר אינו ברור והקירות סוגרים אט אט על הגיבורים – מהווה את אחד הדיונים המרתקים בנושא דמות הגיבור (או האנטי גיבור), מוסכמות חברתיות, טוב למול רע וקדושת המשפחה. סרטי הפילם נואר הציגו בבואה פנטזיונרית ומטרידה אל מול חברה שמרנית שמסרבת להשתנות.ירושלים עיר הקודש (המצטלמת נפלא,כולל שוטים המזכירים את הסרט "צ'יינה טאון") מסמלת את כל מה שעל פניו מסורתי ושמרני בחברה היהודית. בתוך סביבה שמרנית זו, פועלים גיבורי הסרט והם יחשפו בפעולותיהם את כל מה שמסתתר מאחורי החזות החיצונית והיציבה של העיר שחוברה לה יחדיו. הרב המוחזק כשבוי בדירה ישנה, מייצג את הריקבון הבושה מאחורי מסך המסורת והאמונה הטהורה (יש רמזים עבים לשחיתות בפעילות של הרב). בפאב שבו ממלצר "ארנב" מצטופפים אנשים אבודים שמחפשים את האמונה בתוך בקבוק ערק ורק בחסות המשקה הם נותנים דרור ללשונם וארנב בעצמו מבטא את האני האמיתי שלו רק בלילות כשהוא יוצא לצייר גרפיטי על קירות העיר.
האיורים של "ארנב" המתעוררים לתחייה, מבטאים את הטשטוש בין עולם המציאות לדמיון ולעולם הדחפים המוצנעים של הגיבורים ב"פלאות" ." ארנב " הזכיר לי את תום הולצה שהבימאי ווין ואנג העמיד במרכז סרטו "סלאמדאנס" –הולצה מגלם אנימטור הנמלט לעולמות אחרים בעזרת איוריו, ממש כמו "ארנב". כמו בכל סרט אפל ראוי, ב"פלאות" רב הנסתר על הגלוי והשאלות רק מתרבות תוך כדי העלילה. אם דמותו של "ארנב" הינה ברורה יחסית לצופה, הרי שני סימני שאלה גדולה בסרט הם שתי צלעות במשולש הקלאסית של הסרט האפל: הבלש הפרטי והפאם פטל. אדיר מילר כהרגלו,טוב בדרגה אחת מעל לשאר השחקנים בתור גיטס הבלש הפרטי (קריצה נוספת של נשר לכיוון פולנסקי וגיבור סרטו "צ'יינהטאון"). מילר הפליא בביצועיו עוד בסרט "פעם הייתי" וכאן הוא מבצע עוד טור דה פורס בתור הבלש הפרטי המיוסר והציני שאולי בוגד בלקוחותיו ואולי לא. מילר נטמע לחלוטין בדמותו והוא לטעמי הסיבה המרכזית לצפות בסרט. האם הוא נאמן ללקוחו? האם הוא משתמש ב"ארנב" לצרכיו?יובל שרף היפה היא הפאם פטל, בשמלה אדומה. על פניו, היא חסרת אונים אבל בעצם משחקת משחק כפול ומשולש. פחות אהבתי את משחקה ונדמה לעיתים שהיא עצורה מדי (געגועיי לריטה היווארת'). אולם יופייה המסנוור עושה את רוב העבודה. כמה דמויות פאם פטאליות מובהקות כמו הדמות של שרף "פלאות" באמת הופיעו על מסך הקולנוע בישראל? על כך ראוי נשר לכל הקרדיט האפשרי.
אורי חזקיה הוא הגיבור המוטרד והתמים של הסרט. "ארנב" הוא סטלן מצוי שהחיים עוברים לידו עד שהוא מגלה את עצמו ומחליט לעשות מעשה. לטעמי הוא החוליה החלשה בסרט ותפקידו יחסית חסר נפח מספיק כדי להפוך לגיבור הקלאסי. רדידות דמותו של "ארנב", אכן מסייעת להבליט את השינוי שיחול בו בעקבות המפגש עם הרב הבלש והאישה המפתה אבל הייתי מעדיף שהוא יהיה דמות פחות תמימה מלכתחילה. תקראו לי שמרן, אבל הגיבור הקליל בשילוב עם אלמנטים קומיים למכביר בסרט (הבלש נוהג לקרוא ל"ארנב" בשמות דומים כמו "סנאי" "אוגר" וכו') - לי הפריעו מעט.
שאנן סטריט שכתב את התסריט יחד עם נשר, ידוע בביקורתו החברתית וכאן הוא מנתב את חיציו לכיוון המגזר החרדי. לטעמי, חלק מהביקורת מתמסמסת בגלל שהצופה מתעמק יותר בסיפור המתח ובפחות בביקורת החברתית שמתבררת במלוא עוזה רק לקראת חלקו השני של הסרט. "פלאות" מצטרף בכך לשורה ארוכה של סרטים ישראלים שעוסקים מתחילת האלף השלישי בשאלות של אמונה וזהות דתית. הדת היא המקשרת את עלילת הסרט למרחב המקומי ומוכיחה כי אפשר לעשות פילם נואר ישראלי.
אני אוהב במאים המשחקים עם האפילה-פולנסקי, לינץ', קרוננברג .לטעמי ב"סודות" ובמיוחד ב"פעם הייתי", האפילה איימה לבלוע את גיבורי הסרט. ב"פלאות" האפילה אינה באמת שחורה משחור והתוצאה היא סרט שהוא הקומוניקטיבי ביותר של נשר מאז "סוף העולם שמאלה". אני אוהב את הפילם נוארים או הניאו נוארים שלי שחורים כמו קפה בוץ, אבל אני מניח שלקהל שיצפה בסרט דקויות אלו אינן משנות הרבה. בסיכומו של דבר, מדובר בעוד יצירה ראויה ונבונה של במאי שאוהב קולנוע ונושם קולנוע.
סרט חביב ומקורי.
המשחק ברובו מעולה, הצילום נהדר, הפס-קול מוסיף הרבה לאווירה המסתורית, האפקטים והאנימציות חביבות ומוסיפות גוון נוסף לסרט, העריכה מצויינת והדיאלוגים חכמים ובנויים היטב אך התסריט והעלילה בעלי קצב איטי, מעט רדומים מידי, לעיתים לא מובנים, לא מחדשים הרבה ולא תמיד סוחפים או מלהיבים במיוחד. בקיצור, בעיקר לחובבי סרטי נשר. בהחלט אפשרי לצפייה.
סרט חביב ונעים מבית המדרש של אבי נשר. משעשע, טיפה מותח, אבל צפוי מתחילתו ועד סופו. אדיר מילר משחק כמעט את אותו התפקיד מהסרט "פעם הייתי". המבע הקשוח והקפוא, מעיל העור והכובע, הזקן והקשיחות. חסרה רק הצלקת וחסר רק המבטא ההונגרי-רומני. אורי חזקיה מקסים וטבעי. יובל שרף מדהימה ביופיה. יהודה לוי לא משהו. לא משהו.
בגדול בידור טוב לשעה וחצי. קצת אנימציה, קמת מיסטיקה בגרוש, ירושלים היפה, גברי בנאי בתפקיד קטנטן וכובש.
אחלה.
כפי שכבר נאמר, למרות המשחק הטוב, הצילום הנאה, עלילה הזויה ונפתלת (כסמטאותיה של ירושלים) מזגזגת לכאן ולשם, מה קורה? מי עם מי? מי נגד מי? מה לעשות? - פיהוק, ואכן בסופו של דבר - קשקוש...
"פילם-נואר בירושלים"
פלאות (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות