כנס העתידנים ביקורת סרט

אי אפשר להכנס לאולם בו מוקרן "כנס העתידנים" של ארי פולמן, מבלי לשאת עימנו כמה הקשרים בלתי נמנעים. הראשון הוא סרטו האחרון והמצליח של פולמן "ואלס עם באשיר", שגם הוא כמו "כנס העתידנים" משלב בין חומרים מצולמים לבין אנימציה בצורה שמבקשת להגיד משהו על מציאות ותפיסה. השני, הוא הספר הקצר של סטניסלב לם ("סולאריס") מ 1971 עליו מבוסס הסרט בצורה רופפת וחלקית, ולא בכדי. השלישי הוא רובין רייט, המגלמת את עצמה כשחקנית שתהילתה מימי "הנסיכה הקסומה" ו"פורסט גאמפ" עברה מזמן וכעת היא מוצאת את עצמה נשאבת להרפתקאה המערערת את העולם כולו. והרביעי, כמובן, הוא ארי פולמן עצמו, במאי ישראלי שיוצר סרט אמריקאי לכל דבר העוסק בהוליווד ולא מזכיר את ישראל ולו במילה.ואז, אחרי שראינו והכרנו בכל הדברים הללו, אנחנו מביטים אל הסרט עצמו, ומגלים ניסוי קולנועי מרהיב, מרתק, מטריד, גרנדיוזי (אולי מדי), מרגש ובעיקר חדשני. חלקו הראשון של הסרט מתעד את התלבטותה של רובין רייט בשאלה האם להסכים לחוזה שיוביל לסריקת דמותה אל מחשבי חברת הפקה הוליוודית, כך שהמשך הקריירה שלה יתרחש כדמות בתוך מחשב בלבד. בין הטיפול בילדיה, היחסים עם הסוכן שלה (הארווי קייטל) ונציג חברת ההפקה (דני יוסטון) רייט צריכה להחליט לגבי משמעות מלאכת הבדרן בעידן הטכנולוגיה. החלק השני מתרחש כעשרים שנה מאוחר יותר כאשר רייט חוזרת כאורחת כבוד ב"כנס העתידנים", אליו הכניסה מותרת לדמויות אנימציה בלבד. בכנס אמורה להתבשר קפיצת המדרגה הטכנולוגית הגדולה ביותר מאז המהפכה התעשייתית, אך מתקפה מפתיעה מובילה אותנו עוד שבעים שנה קדימה אל עתיד אוטופי/דיסטופי. פולמן משתמש באמצעי המבע שברשותו ולוקח אותם אל הקצה. המשחק, האנימציה והתסריט, מתאחדים בכדי לקחת את הסיפור הפוליטי-חברתי של לם ולהפוך אותו לדיון מורכב על צרכנות הבידור של ימינו. הספר "כנס העתידנים" של לם מתחיל כאשר הגיבור מגיע לכנס מהפכני שמבשר על עולם בו צריכת כימיקלים משנה את תפיסתם של ההמונים ומשכנעת אותם שהם חיים באוטופיה מושלמת. הגיבורה של פולמן, לפני הגעתה לאותו כנס, עומדת בבחירה שבין חיים אישיים בכלל ואמהות בפרט, לבין קידמה וטכנולוגיה בשירות תעשיית בידור. רייט מוכיחה את עצמה כפרפורמרית מצויינת, ולאחר ששבתה את ליבנו לאחרונה ב"בית הקלפים", היא כובשת ומהפנטת הן בדמותה החיה והנושמת והן בגרסאת האנימציה של עצמה. בסצנה החותמת את החלק הראשון של הסרט, מצליחה רייט, כמעט ללא מילים, להעביר אותנו דרך ספקטרום מרשים של רגשות.החלק השני של הסרט מתחיל להתכתב בצורה בולטת יותר עם ספרו של לם. את האוטופיה של לם הופך פולמן לאנימציה בוטה בסגנון מקס פליישר, אנימטור וקולנוען שפעל בשנות העשרים ומזוהה, בין היתר, עם בטי בופ, פופאי, בימבו וסרטונים מוקדמים של מיקי מאוס. לאחר שהוכיח פולמן שהוא מסוגל לבטא את עצמו באנימציה מסוגננת, ריאליסטית ומרשימה ב"ואלס עם באשיר", הוא בוחר כעת באנימציה מעט אנכרוניסטית, תזזיתית ומטרידה בחלק השני של הסרט, אשר הולך ונהיה ביזארי יותר ויותר יחד עם העולם המיוצג בו עד לסיום גרנדיוזי לא פחות. אל תטעו, אומר פולמן, זאת בחירה מודעת של יוצר מנוסה, שמשחק בליגה של "הגדולים". פולמן שואל שאלה שמעסיקה דיונים אקדמאים: האם בעולם פוסט מודרני, של ריאליטי, יוטיוב ותיעוד עצמי, עולם שבו מיטשטש הגבול בין חיים פרטיים לבין ייצוג אומנותי, אפשר לדבר על חברה ופוליטיקה מבלי לדבר על אמצעי מבע בידוריים? התשובה של פולמן ברורה: לא. את מקום הפוליטיקה של לם תופס עולם הבידור ולכן מתעסק פולמן הישראלי בהוליווד, מעוז הבידור העולמי. משם ממשיך הסרט 90 שנה אל העתיד בו הגבול כבר לא קיים לחלוטין, ובו ממשיך ובודק את אותם רגשות אנושיים בסיסיים. אולי פריצת הגבולות הבולטת ביותר נמצאת בסיפור האהבה בין רייט המצויירת לבין האנימטור שלה עצמה (בקולו של ג'ון האם מ"מד מן").אבל ההתפלספות האקדמאית ממש לא הופכת את "כנס העתידנים" לסרט מנותק ו"חופר". להפך- במרכז הסרט עומדת מערכת היחסים של רייט עם בנה ההולך ומתחרש) קודי סמית' מקפי המתוק, הזכור לטוב מ"הדרך" של ג'ון הילקוט) והחיפוש אחריו בעולם עתידני ומצויר הוא הנושא המרכזי של רוב החלק השני של הסרט. גרעין רגשי נוסף ומרכזי הוא מאבקה של רייט לשמור על רלוונטיות כאמנית, בהתחלה כשחקנית עבר כושלת בעולם המקדש את החדש ולאחר מכן כבדרנית בשר ודם בעולם שכולו וירטואלי ומדומיין. החיבור בין האמא לשחקנית הופך למרגש יותר ככל שהעולם שסביב רייט הולך ומשתנה.ארי פולמן הולך ב"כנס העתידנים" הכי רחוק שאפשר מהסיפורים האישיים והכל-ישראליים של "קלרה הקדושה" ו"ואלס עם באשיר" וכמו ממשיך את הקו מסרטו העתידני והנהדר "made in Israel". הפעם מציג פולמן סיפור ענק, עכשווי ואניברסלי המזכיר את סרטו המופרע של צ'ארלי קאופמן "סיניקדוכה ניו יורק" וגם את המסה הזייתית "חיים בהקיץ" של ריצ'רד לינקלייטר, אשר השפעתו כבר נכחה בצורה ברורה ב"ואלס עם באשיר". אם למרות הכל נתייחס ל"כנס העתידנים" כסרט ישראלי, הרי מדובר ללא ספק באחת היצירות השאפתניות והמורכבות של יוצר ישראלי אי פעם. לסרט יש מגרעות, וביניהן חזרתיות ובלבול כמו גם טיפול לא שלם בסיפור האהבה בין רובין והאנימטור. אבל על כל מה שפולמן מנסה ומצליח לעשות בסרט המיוחד הזה, מגיעים לו חמישה כוכבים.

חולית: חלק שני Dune Part Two 2024

הספירה לאחור Moonfall 2022

חולית Dune 2021

מסע בזיכרון Reminiscence 2021

הנוסעים Voyagers 2021

זמן Old 2021

הנוסע הסמוי Stowaway 2021

שמי חצות The Midnight Sky 2021

מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר Star Wars: The Rise of Skywalker 2019

אד אסטרה Ad Astra 2019