התייחסות למצבים קשים ורגישים בצורה הומוריסטית מוצלחת היא מעלה שלא כל קולנוען יכול להתגאות בה. הבמאים אוליביה נקש ואריק טולדנו עושים זאת בצורה מוצלחת. כך היה עם "מחוברים לחיים" שעסק באדם משותק והמטפל שלו. כך קורה עכשיו עם "סמבה", סרט העוסק במצבו של עובד זר מסנגל שנמחץ בין גלגלי השיניים הביורוקרטיים של חוקי ההגירה הצרפתיים. נקש וטולדנו לקחו את הקלף החזק מסרטם הקודם - עומאר סיי. הם לא רק נתנו לו את התפקיד הראשי ב"סמבה" אלא גם הפכו אותו למפיק שותף.סיי מגלם את סמבה עובד לא חוקי מסנגל, שנאלץ להחליף במשך עשור עבודות לעיתים קרובות על מנת לשרוד את החיים בצרפת. למעשה הוא נאלץ גם להחליף זהויות כדי שלא יגורש מהארץ. הוא מתגורר אצל דודו, בעל מעמד העובד החוקי ומפתח חברות עם וילסון (טהאר ראחים מ"נביא" בפעם הראשונה בתפקיד קומי). וילסון הוא עובד זר מנוסה יותר ממנו. במקביל סמבה נעזר באליס (שרלוט גינסבורג), מתנדבת בארגון סיוע למהגרים.
פרסומת
המפגש בין אליס לסמבה הוא מפגש בין שני אנשים שהגיעו למשבר גדול בחייהם. סמבה מתבקש לעזוב את המדינה ולחזור לסנגל. כיוון שהוא נאלץ להחליף זהויות לעיתים קרובות ואפילו להתחפש כדי שלא יחשדו בו, הוא מגיע למצב שהוא כבר לא יודע מי הוא. אליס נמצאת בתקופה הקשה בחייה לאחר שקרסה תחת לחץ בעבודתה. המצבים הללו מובילים את שניהם למפגשים מצחיקים, מפתיעים וקיצוניים.נקש וטולדנו מבססים את הסיפור על נובלה של דלפין קולין, אבל עם לא מעט תוספות ושינויים משלהם. התוצאה היא סרט קומי-דרמטי על נושא כאוב ורגיש. דרך הומור על גבול האבסורדי ובעזרת כשרונו הקומי והמשחק המעולה של עומאר סיי, הם מצליחים לבקר את יחסה של צרפת כלפי העובדים הזרים מבלי להכביד על הצופה או להטיף לו. הסצנה במהלכה סמבה משתחרר ממתקן הכליאה והסצנה בה הוא מגיע למרכז סיוע הן מצחיקות עד דמעות כי הן טראגיות וקומיות בו זמנית. באופן כללי, הסצנות המתרחשות במרכז הסיוע הן הטובות והמצחיקות ביותר בסרט. נקש וטולדנו מציגים במהלכן מהגרים ממדינות שונות ודואגים לעצב כל דמות באופן מוקפד ואמין גם אם היא מופיעה פחות מדקה במצטבר על המסך.
הלך הרוח הכללי של הסרט הוא איזון בין קטעי דרמה רציניים לקטעי הומור אינטליגנטי ואפילו כמה סצנות אקשן. התעסקותם בנושא בצורה הומוריסטית ורגישה מושפעת מקומדיות איטלקיות של שנות ה 60-70 כמו הסרטים של דינו ריזי ומאריו מוניצלי. יחד עם זאת, לא תמיד האיזון של הסרט נשמר. לפעמים הצד ההומוריסטי שובר את האיזון ולפעמים הצד הדרמטי עושה זאת. נקש וטולדנו בוחרים לשחק עם הרגש של הצופה בסוף הסרט קצת יותר מדי. למרות זאת, "סמבה" היא אחת הקומדיות היותר טובות שתראו השנה בקולנוע.
סרט מרענן , מרנין ו, משעשע ומרגש. סרט על האנשים "השקופים " שחיים בצרפת וזה יכול להתאים לכל מקום בעולם . היוצרים גם הפעם כמו במחוברים לחיים לא מאכזבים .
