כשהסתיים הסרט, החלתי לחוש אט אט תחושת מועקה מסוימת. עלתה בי ההרגשה שעולה לעיתים רחוקות באמת, כשיש סרט טוב - כה מצער שהוא נגמר...בחבל מיין שבארה"ב פועל בית יתומים. יותר נכון, בית הפלות. באמצע מלחה"ע השנייה, מבצע ד"ר לארץ' (מייקל קיין המצוין, הזוכה לעדנה קולנועית בשנתיים האחרונות, ושזכה גם באוסקר משנה על משחקו בסרט זה) הפלות בנשים הרות שפונות אליו לעזרה, וזאת בניגוד לחוק. הוא שומע את כאבן של נשים שהאמהות קפצה עליהן חרף אי מוכנותן, ומיילד אותן, ולוקח את התינוקות לבית המחסה שהקים, בו נשארים ילדיהן הבלתי רצויים של אמהות רבות, אשר מחכים במהלך גדילתם לשלב שבו תאמץ אותם משפחה חמה ואוהבת. אחד מהילדים הוא הומר וולס (טובי מג'וויר), אשר ד"ר לארץ' רואה בו את התגלמות הבן שלא היה לו מעולם, והופך אותו לעוזרו בקודש. על אף שהומר גדל כל חייו בביתה יתומים ומעולם לא יצא מגבולותיו, רצה הגורל ונזדמן זוג צעירים לבית היתומים. לאחר שהפילה האשה הצעירה (שרליז ת'רון) את ולדה, מחליט הומר להצטרף אל הזוג על מנת לצאת אל העולם סוף סוף. הוא מקבל עבודה בתור קוטף תפוחים במטע של בן הזוג הצעיר, וההמשך כולו מושאר לצופה...
פרסומת
סיפור פשוט? ממש לא. חרף פשטותו הלכאורית של הסיפור, זהו סיפור מורכב וצבעוני על עולמות שונים, על אנשים, שעל מנת למצוא את עצמם ולגלות שבעצם הם היו שייכים למקום בו היו, הם צריכים לצאת למסע ארוך על מנת להגיע להבנה הזו. הבמאי לאס הולסטרום ("מה עובר על גילברט") עיבד את ספרו רחב היריעה של ג'ון אירווינג (פרס אוסקר לעיבוד של הספר) עם המון דיוק ורגש, עם שחקנים מצוינים ומלאי חן, ועם דיאלוגים שנונים ואמירה חברתית רחבה על סוגיית ההפלות. הסרט לא נופל למלכודת שמציב לו הנושא הפוליטי הרגיש, ועם זאת דן בהפלות בכובד ראש, כחלק נגרר של הסיפור הראשי. בסצנה רגשית טעונה אומרת אחת הדמויות להומר: "אתה צריך לשבור כמה חוקים, כדי ליישר את העניינים...", כאשר הכוונה אינה בהכרח לתרחיש העלילתי בסצנה, אלא לנושא ההפלות, אשר נמצא בבסיס הסרט.קשה למצוא בשנים האחרונות הרבה סרטים שממיסים את הלב. זה אחד מהם. אני האחרון שיעיד על עצמו שהוא פריק של ילדים-שחקנים, שבד"כ די מצליחים לעצבן אותי בסרטי קולנוע, אבל כאן הכל לובש נופך מושלם - הילדים מקסימים, הדמויות מחממות לב, הדיאלוגים בין ד"ר לארץ' להומר הם דיאלוגים של אב הנותן את לבו לבנו. כשהומר עוזב את בית היתומים, נותן לו ד"ר לארץ' את צילום הרנטגן של לבו הפגום, ואומר לו: "אתה צריך לקחת את לבך לכל מקום אליו אתה הולך"... ואין ספק, שכאשר הומר עוזב את בית היתומים, נפער חלל בלבו של ד"ר לארץ', עליו הוא מתקשה להתגבר.
זהו סיפור על אהבה של הורה לבנו, על אהבה של אחים-לצרה, על געגועים, על מסעות שאנשים צריכים לעבור על מנת לגלות מי הם באמת ולמי הם באמת מרגישים שייכים בלבם. זהו סיפור על יחסי פועלים-מעבידים, על סוגיית ההפלות, על אמריקה הישנה, ובמובן מה, הטובה...
סנטימנטלי ונוגע ללב אבל גם קיטשי ומרגיש מהונדס. בקליפת אגוז, הנושא הוא היופי והכיעור שקיים בעולם. אי אפשר רק לטעום מהטוב בלי לחוות גם את הרע. השאלה היא בסוף איך אתה רוצה לחיות את חייך, לאחר שעשית את החשבון מה אתה מרוויח לעומת מה מפסיד. למרות אורכו,הסרט לא משעמם לרגע וזו בהחלט הצלחה.
סרט מאד מרגש.סרט שיש בתוכו כמה עלילות קטנות יותר,שבכל אחת יש משהו מרגש.
סרט מיוחד-יש בו ביקורת סמוייה על הצורה שאנשים חיים ועל הדרך שהעולם מתנהל.
כדאי מאד לראןת
תקנות בית השיכר (עמוד סרט)
שרליז ת'רון
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות