פוקסטרוט ביקורת סרט

Foxtrot Movie Review

רון פוגל על "פוקסטרוט":
"קלאסיקה יפהפייה בשלוש מערכות"

סרט ארכיון שתף/י

משחק ליאור אשכנזי, שרה אדלר, יונתן שיראי, גפן ברקאי, יהודה אלמגור, שירה האס במאי/ת שמוליק מעוז

ישראלי

ביקורת סרט לפוקסטרוט מאת רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר

ציון המבקר

"יצירת מופת"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

5.7/10

היכן תצפו?

בקולנוע

71.8% בבית

14.5% לא אצפה

13.7%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

לפני שמונה שנים ביים שמוליק מעוז את סרטו הראשון "לבנון". הסרט זכה בפרס אריה הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה היוקרתי, הנחשב לאחד משלושת פסטיבל הקולנוע החשובים בעולם לצד קאן וברלין. הסרט היה חוויה קולנועית קלסטרופובית וקשה לעיכול, המתארת סיטואציה קרבית מנקודת מבט של חיילים בתוך טנק.

"פוקסטרוט", סרטו החדש והשני במספר, זכה בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל הסרטים של ונציה. הוא הציג בפסטיבלים החשובים בטורונטו וטלורייד, נרכש להפצה על ידי סוני קלאסיק, זכה בשמונה פרסי אופיר ונבחר לייצג את ישראל בתחרות האוסקר. כל אלו ממקמים את מעוז כאחד מבמאי הקולנוע החשובים בעולם ואת יצירתו הלא פשוטה כאחד הסרטים הבינלאומיים המשמעותיים של שנת 2017.בביקורת זאת החלטתי להתעלם מהסערה הפוליטית ומזעמה הלא מוצדק של שרת התרבות, מאחר ואת "פוקסטרוט" יש לשפוט כיצירת אומנות ולא במשקפיים פוליטיות. מדובר ביצירה קולנועית שאין לה כוונה להיות ריאליסטית, תיעודית או לתאר מציאות עכשווית. מדובר במעשה אמנות איכותי בעל ערכים קולנועיים גבוהים ביותר. וכן, הסצנה מעוררת המחלוקת שעוררה את זעמה של שרת התרבות היא אחת האנושיות וקורעות הלב שנראו על גבי המסך הגדול, דווקא בגלל שאנחנו מזדהים יותר עם החיילים האבודים אי שם בצפון הגשום, בתוך עמדה מבודדת וישנים בתוך מכולה השוקעת בבוץ, כאשר הפחד מחלחל בתוך עצמות גופם.

הסרט מחולק לשלוש מערכות. הראשונה שקולה, חונקת וברגמנית בסגנונה. זוג מקבל בשורת איוב ונאלץ להתמודד איתה. ליאור אשכנזי בהופעה מאופקת ומצמררת, לדעתי תצוגת המשחק הטובה ביותר שלו עד כה. הוא משכנע כאב שאיבד את היקר לו מכל ומנסה להתמודד עם שדי העבר (שיופיעו ויובהרו במערכה השלישית). שרה אדלר כרעייתו בהופעה מרגשת במיוחד. כל המערכה הראשונה, שמרביתה מצולמת בדירה תל אביבית יוקרתית המשקיפה על העיר ללא הפסקה, מצולמת על ידי גיורא ביח באופן סגפני עד כאב וערוכה בהידוק על ידי גיא נמש ואריק להב ליבוביץ. מלבד סצנה אחת קצרצרה בבית אבות בו שוכנת אימו הדמנטית.המערכה השנייה מתרחשת באותה עמדת ביקורת, מחסום מבודד איש שם בצפון המדברי והציורי. מערכה הנעה באופן אבסורדי בין מחוזות הסוריאליזם, חוסר התוחלת של "החייל האמיץ שווייק" ותיאטרון האבסורד של "מחכים לגודו". מערכה שגיבוריה הם ארבעה חיילים המשרתים במחסום הנמצא בסוף העולם ימינה, לא יודעים את נפשם מרוב שעמום ומכלים את זמנם לריק בהמתנה לאיזה אויב מסוכן שאמור לחצות את המחסום אך אף פעם איננו מגיע. אחד מאותם ארבעת החיילים הוא בנם של הזוג מהמערכה הראשונה.

כל המערכה השנייה כמו כל הסרט וכמו שם הריקוד על שמו הוא נקרא אינה מתקדמת לשום מקום, הסצנות במערכה השנייה חוזרות על עצמן בהבדלים קלים, הן גם מסתיימות בשינויים קלים, כאשר ליד הגורל יש הרבה יותר כוח מאשר לאדם הקטן. מעוררת הזדהות, אבסורדית עד כאב, תשלח חץ ישיר לליבם של כל חייל או חיילת שהתמודדו עם אַבְט"שׁ במהלך שרותם הצבאי, סוריאליסטית כמו חלום בלהות.

העיצוב האמנותי של ערד שאואט מרהיב ודומיננטי מאוד ויורד לפרטים הקטנים ביותר, כאשר העיצוב של המחסום משלב בין העמדות המוכרות לנו מההיסטוריה האישית שלנו לעמדות צבאיות אמריקאיות בסגנון שנות החמישים. הכול על רקע נופים מדבריים בלתי נגמרים, גשם זלעפות ללא סוף, בוץ המגיע על לברכיים, גמל הצועד לו הלוך ושוב, מכוניות ישנות החולפות בעמדה עם דמויות נטולות זהות הלובשות בגדים תקופתיים. הקעקוע של אחד החיילים, מכשירי הקשר המיושנים, הרדיו, הלוף, הפיג'מות של החיילים, הכל מדויק, צבעוני, מקורי וחכם להפליא. ואין זה מפליא, הרי מעוז במאי הסרט התחיל את הקריירה הקולנועית שלו כמעצב אמנותי.המערכה השלישית חוזרת אל ההורים ונועלת את הסרט. היא מתחילה עם סיקוונס מרגש באנימציה העונה על שאלה המופיעה במערכה השנייה. בהמשך גם יהיה הסבר לשאלה המופיעה במערכה הראשונה וכך באופן מושלם התסריט יקשור את כל הקצוות ויענה לצופים על כל השאלות שהיו תלויות באוויר לאורך שתי המערכות הראשונות. קשה להימלט מהגורל או מדמותו של מלאך המוות. הוא מחכה לגיבורי הסרט וגם לצופים הישראלים בכל פינה אפשרית. הוא מתדפק בדלת ברגעים הכי לא צפויים. אך מה שקסום במערכה השלישית מלאת הכאב שהיא מתחילה בחשכה ומסתיימת בניצוץ של אור בקצה המנהרה ומשאירה את הצופה משתאה עם רגשות מעורבים של עצב וחמלה.הצפייה ב"פוקסטרוט" אינה קלה. זהו סרט מורכב שדורש התבוננות מאופקת וסבלנית. סרט שמתעתע בצופה, תוקף ומלטף ובעיקר שואל שאלות פילוסופיות גורליות שאין להן תשובות. שאלות הרבה יותר גדולות מהכיבוש והפוליטיקה הפנים ישראלית והמזרח תיכונית. זאת גם הסיבה שהוא זוכה להצלחה עצומה בפסטיבלים החשובים ביותר ברחבי העולם. זאת גם הסיבה שמבקרי ומבקרות הקולנוע החשובים בעולם משבחים את הסרט והביקורות שלהם כלל לא מתייחסות לכיבוש. "פוקסטרוט" הוא מסע מטלטל ומופלא על החיים, על המוות ועל הגורל הממתין לנו בכל פינה. מבחינתי בשביל יצירות כאלו הולכים לקולנוע.

רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

פוקסטרוט - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: נעםגיל: 5607/01/2018 17:26:08

1/10

ספוילר: הסרט ממש משעמם. הלכנו לראות אותו כדי להבין על מה המהומה. הפתעה: יש בסרט חיילים שרוצחים פלסטינאים. וואוו. רק בשביל זה מגיעים לו 4 אוסקרים מינימום. ליאור אשכנזי במשחק טוב. כל השאר מתיש ברמות שאי אפשר לתאר. שומר נפשו ירחק.

שם: איילתגיל: 6129/12/2017 00:48:18

9/10

סרט מצויין,סיפור מאוד ישראלי של התמודדות עם שכול ועם טראומות מהשירות הצבאי.בקצב איטי,ומשחק מצויין ועוצמתי של אשכנזי ואדלר,אנחנו מזדהים מאוד עם החוויות והדילמות של החיילים ושל ההורים.

שם: א.ח.דגיל: 6628/12/2017 22:20:47

5/10

עלילת הסרט נעה במקביל בין אירוע שכול המשפחתי ושעמום חיילי מחסום בצה"ל. שתי העלילות מתיימרות להגיע למצבים דרמטיים אך שוקעות בתוך תסריט איטי להחריד. כולל מצבים הזויים ובלתי אנושיים בעליל. משחק טוב של ליאור אשכנזי ואשתו , לעיתים מאולץ ותיאטרלי. סרט מיותר לקהל ישראלי.

ל 53 ביקורות גולשים נוספות

קישורים