מז"ל טוב ביקורת סרט

לבמאי/תסריטאי/מפיק כריסטופר לאנדון יש עבר עשיר בסרטי אימה ומתח סוג ב' וג'. הוא היה התסריטאי מאחורי מותחן הנעורים "דיסטרביה", הוא היה תסריטאי ומפיק של ארבעה סרטי אימה בסדרת "פעילות על טבעית" ואף ביים את הכושל מביניהם, "פעילות על טבעית: המסומנים" שפנתה לקהל היספני. הוא גם ביים וכתב את קומדיית האימה לילדים "מדריך הצופים לאפוקליפסת זומבים". לאור ההישגים הדלים של הבמאי, לא הגעתי לסרט עם ציפיות גבוהות. תיארתי לעצמי שאני הולך לסבול קשות. לשמחתי הרבה "מז"ל טוב" הוא מוצר צריכה סביר לחלוטין לבני הנעורים וחובבי ז'אנר סרטי האימה הקומיים.למה ההנאה? כי היומרה היחידה של המוצר הזה היא לשעשע את הקהל הרחב, והוא עושה זאת בקלילות רבה. העלילה הדלה משהו מתמקדת בסטודנטית בשם טרי גלבמן. כל מה שאנחנו יודעים עליה הוא שהיא בלונדינית, חוגגת יום הולדת ביום שאמה נפטרה, היא לא מתקשרת עם אבא שלה, יש לה מאהב נשוי שהוא אחד המרצים שלה. מה היא לומדת? לא ברור לנו, למה היא רעה לכל הסובבים אותה? כנראה בגלל שהיא בלונדינית מקובלת וחברה בתא סטודנטיות יוקרתי. בקיצור, היא סטראוטיפ מהלך על שניים, כמו כל הסביבה שלה בקולג', המזכיר המון קולג'ים אחרים בסרטי נעורים אמריקאים. כמו סטודנטיות בלונדיניות אחרות בז'אנר סרטי האימה, גם היא עתידה לסיים את חייה כאשר אדם עוטה מסכה ירצח אותה באכזריות. להפתעתה היא תתעורר בבוקר שלמחרת, זוכרת את כל מה שחוותה, והיום שלה יתחיל מחדש כולל הרצח האכזרי. טרי תנסה לחשוף את זהותו של הרוצח בעזרתו של קרטר, ה-One night stand שמתגלה כבחור חביב מאוד ומעריץ של ביל מוריי ודומה באופן מטריד לאדם ברודי בתקופת O.C. "מז"ל טוב" הוא שילוב משעשע ומודע לעצמו של סרטי האימה המתרחשים בקולג' משנות ה-90 - "צעקה" פוגש את "אגדה אורבנית" - כאשר רוצח עטוי מסכה רודף אחרי סטודנטיות בלונדיניות לא מבריקות שעושות כל טעות אפשרית בדרך לרצח הבא.ג'סיקה רוט וישראל ברוסרד, השחקנים הראשיים בסרט, לצד שאר צוות השחקניות והשחקנים הצעיר והאלמוני לא ממש משאירים חותם. הם לא מגלמים דמויות אלא סטראוטיפים. הם נטולי נוכחות או כריזמה. ליהוק מעניין יותר היה יכול לתרום לסרט, אבל כנראה חברת "Blumhouse" המתמחה בסרטי אימה דלי תקציב כגון "תברח", "ספליט" וכמובן כל סרטי "הפעילות הלא טבעית" לסוגיהם לא ממש רצו לקחת סיכון כלכלי ולשכור את שירותיה של שחקנית קצת יותר מוכרת בעלת נוכחות. למזלם התסריטאי סקוט לובדל, שכתב פרקים עבור סדרת האנימציה של "אקס-מן" וגם היה מעורב בכתיבת התסריט לסרט האחרון בסדרה, מספק את הסחורה ובעזרתו יש במוצר הזה כמה רגעים פרועים, הומור רענן, מספר מחוות קולנועיות אפילו ל"ורטיגו" של היצ'קוק ובעיקר המון מודעות עצמית. כדי להימנע מספוילרים לא ארחיב יתר על המידה על המתרחש בסרט ועל הדמויות השונות, אבל בהחלט יש כאן מספר התפתחויות עלילתיות, כך שצעירות וצעירים שעדיין לא נחשפו יתר על המידה לז'אנר עלולים להיות מופתעים מסופו של הסרט. לאנדון מביים את הסרט ביעילות מקצועית נטולת השראה, אבל התסריט של לובדל מספיק טוב כדי שהוא לא ייפגע. בסופו של דבר כמוצר צריכה לבני הנעורים וחובבי הז'אנר שרוצים ליהנות מסרט קליל ולא מחייב, מדובר במוצר מספק לחלוטין.