חמישים אביבים ביקורת סרט

הדיון שמתגלגל לא מעט לפתחם של מבקרי קולנוע בשנים האחרונות הוא על ההבדל בין סרט חשוב לסרט טוב. "50 אביבים" הוא בדיוק מסוג הסרטים שיתאימו לאופן דיון שכזה. הוא מציג תופעות ונרטיבים של נשים שבדרך כלל לא מקבלים ביטוי על המסך הגדול, אך הוא אינו עמוק ומקצועי מספיק על מנת שאותו דיון יהדהד באופן שמגיע לו.הסרט, בבימויה של בלנדין לנואר, מביא את סיפורה של אורור בת ה-50, שמתחילה לסבול מהתופעות הפיזיולוגיות של הגיל ובמקביל גם מהחוויות הרגשיות שהוא מביא עמו – היא נאלצת לעזוב את עבודתה כי הבוס שלה הוא שוביניסט ואייג'יסט ומוצאת עצמה ללא עבודה. הבנות שלה יוצאות להרפתקאות משלהן – בתה הקטנה נוסעת בעקבות האהבה ואילו בתה הגדולה נכנסת להיריון ועומדת להפוך אותה לסבתא. אורור מנסה להתמודד עם כל זה תוך כדי שהיא נתקלת באהוב מימי נעוריה ולא יכולה שלא לתהות האם כל חייה יכלו להראות אחרת. אנייס ז'אווי, מגדולות שחקניות צרפת, נושאת בחן את התפקיד כשלצידה שורה משובחת של שחקנים ושחקניות. המתווה בסרט הוא שלא הכול רע בתהליך שעוברת אורור, וזהו אכן מתווה שמשדר לחברה מסר נכון יותר. מצד שני, יש משהו בלתי נגיש ובלתי נוגע בסיפור של אורור. מדובר בסרט טכני מאוד. דמות מגיעה מנקודה א' לנקודה ב' באופן הכי קלישאתי ורשלני תסריטאית שאפשר. הרוב חמוד, קליל ורומנטי ורגעי המשבר נשארים מאחור או נדחקים לכדי סצנות מופרכות ולא אמינות.כך למשל, משובצת בסרט סצנה בה אורור מבקרת אצל הרופאה המסבירה לה על תהליך הבלות. אורור מופתעת לגלות שמספר הביציות שלה מוגבל, בסצנה שמציגה אותה במקרה הטוב כמי שמנותקת מהעולם ובמקרה הרע כדמות טיפשה למדי. מכיוון שהיא אינה מצטיירת ככזו, לא ברור מדוע בחרה יוצרת כה ותיקה לוותר על ניסוח תסריטאי אמין או לפחות מחובר למציאות. חלקיו הטובים יותר של הסרט, כאשר הוא לא מתפקד כקומדיה רומנטית ממוצעת ומשעממת למדי, הם דווקא ברגעים שבין אורור לבנותיה וברגעים שבין אורור לנשים האחרות. התופעות הפיזיולוגיות שעוברות נשים, כמו גלי חום, הוצגו בעבר לא מעט בטלוויזיה, אך נדמה שהקולנוע עדיין משמר את הנעורים ולא מתעכב על הצגה פרטנית של הנושא. אז כאן תוכלו למצוא אותה בשפע בלא מעט רגעים נשיים נוגעים ללב, אולם גם כאלו שלא מצליחים להתרקם לכדי יצירה מגובשת ושלמה, כזו שיוצרת עניין רציף.אין ספק בכוונות הטובות של כל הנוגעות בדבר – מן הראוי שעל הקולנוע יוצגו סיפורים של נשים, יושמעו קולן ולא רק של נשים צעירות התואמות את מודל היופי הבלתי אפשרי שהציבה הפטריארכיה. יחד עם זאת, לנשים הללו ולקהל בכלל מגיעים גם סרטים שיודעים לשלב בין חשיבות הנושא לסיפורת קולנועית ראויה, כזו שלא מזלזל בקהל שלה ומתייחסת אליו כיצור תבוני. "50 אביבים" הוא סרט שיתאים בעיקר למי שמחפש להעביר את זמנו ולא להרהר לרגע בנושא ברגע שהוא עוזב את אולם הקולנוע. הוא סרט חביב אך רדוד ואינו מצליח להתרומם מעל השלב בו יצירה הופכת מחמודה לנוקבת.