הבמאי דמיאן שאזל חוזר אל בתי הקולנוע אחרי ההצלחה העצומה של סרטו השלישי "לה לה לנד" משנת 2016, שהיה מועמד ל-14 פרסי אוסקר, וזיכה את אמה סטון באוסקר לשחקנית הטובה ביותר. הוא כמעט זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר עד שהתגלתה שנפלה טעות ובעצם "אור ירח" הקטנטן והחברתי זכה בפרס הנחשק. כמו סרטו הקודם, גם "האדם הראשון" נבחר לפתוח את פסטיבל ונציה היוקרתי, וכמובן שהציפיות היו גבוהות, אבל כגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה.האכזבה היא לא בגלל שהסרט רע. חלילה, מדובר בסרט טוב וראוי, אבל הוא אך ורק סרט טוב. אין בו משחק חוצב להבות כמו בסרטו השני "וויפלאש", שזיכה את גיי.קיי סימונס באוסקר לשחקן משנה. אין כאן עשייה קולנועית סוחפת ומעוררת נוסטלגיה כמו ב"לה לה לנד". פשוט "האדם הראשון" מרגיש בעיקר כמו סרט שנקרע בתוך תוכו ולא מצליח למצוא את מקומו והייחוד שלו גם מבחינה קולנועית, גם מבחינה עלילתית וגם מבחינת בניית הדמויות. אבל בעיקר הוא מרגיש ארוך מדי ולצד רגעים יפים ומרגשים יש יותר מדי רגעים מתים, מייגעים וכאלו שחוזרים על עצמם.
פרסומת
שאזל, שעסק בשלושת סרטיו הראשונים בעולם המוסיקה מכיוונים שונים לחלוטין, נכנס לזירה חדשה לו לחלוטין. דרמה תקופתית המביאה למסך הגדול את סיפורו האמיתי של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג. כל אחד יודע לצטט את המשפט "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", שארמסטרונג אמר כאשר הוא עשה את צעדו הראשון על גבי הירח. אבל אם לא קראתם את הביוגרפיה הרשמית של ארמסטרונג שכתב ג'יימס ר' הנסן כנראה אינכם יודעים את סיפורו האישי והמחיר שרעייתו, ילדיו, חבריו למקצוע ובני משפחתם נאלצו לשלם.שאזל ליהק לתפקיד הראשי את ריאן גוסלינג, כוכב סרטו הקודם. הוא מספק הופעה מפתיעה לרעה, נטולת כריזמה, חיוורת ולא מרשימה, של מי שנחשב לגיבור אמריקאי ובכלל לדמות הירואית במיתולוגיה של סוכנות החלל האמריקאית. ניל ארמסטרונג תחת ידיו של גוסלינג הוא מדען מבריק, איש קר רוח, איש משפחה לא מתפקד, בעל אוהב שלא מסוגל להביע אהבה לרעייתו וילדיו. הוא לא מצליח להתאושש ממות בתו בת הארבע מסרטן וזאת לכאורה המוטיבציה האמיתית שלו להגיע אל החלל ולצעוד על הירח. דרך החתחתים שהוא יעבור עד הגשמת ייעודו לא באמת מצליחה להסעיר, כי גוסלינג כל כך עצור.
הסרט מתמקד בעיקר בחוויה האישית של ארמסטרונג ולכן גם הרגעים שבהם הוא נמצא בחללית מצולמים בתקריב המדגיש את הקלסטרופוביה ותחושת המחנק. דווקא הרגעים שבהם שאזל מרשה לעצמו להפוך את רגעי הטיסה למוסיקליים או להיעזר בדממה מוחלטת אלו אותם רגעים מעטים שהסרט משתחרר מתחושת הבינוניות השורה עליו ומצליח להרגיש כמו סרט קולנוע אמיתי.את האשמה ניתן להפנות לג'וש סינגר, תסריטאי מקצועי שזכה באוסקר על התסריט לסרט "ספוטלייט" וגם כתב את התסריט לסרטו של סטיבן שפילברג "העיתון". בסרטים שעוסקים בעיתונות, שיחות מרובות או שתיקות מעיקות הן דרך תסריטאית טובה להתמודד עם בעיות כמו שחיתות פוליטית בוושינגטון או פדופיליה בכנסייה. לסרט שעוסק בסיפורו של גיבור אמריקאי כמו ארמסטרונג זה הרבה פחות עובד.באופן מפתיע דווקא הרגעים עם רעייתו בגילומה של השחקנית קלייר פוי, זוכת האמי וגלובוס הזהב, מותחים ואפקטיביים. פוי מספקת הופעה עמוסת אנרגיה, לעיתים קצת צורמת בצעקניות שלה אך ברגעים אחרים כובשת ומרגשת. היא היחידה שמרגישה כאילו יש לה תשוקה לדמות ולדילמות איתן היא מתמודדת. אני מאמין שהיא תהיה מועמדת לאוסקר שחקנית משנה. אחרי זכייה באמי על תפקידה בסדרה "הכתר" על תפקידה כמלכה אליזבת השנייה, נראה שהוליווד אוהבת לאהוב אותה.
למזלם של הצופים החלק האחרון של הסרט מביא אותנו אל הטיסה המפורסמת של ארמסטרונג אל החלל, אותה טיסה אל הירח. כל החלק האחרון מרשים ומרגש. השילוב המבריק של המוסיקה, העריכה, הצילום והאפקטים הטכנולוגים מספק רגע מרהיב ומרגש של הנחיתה עצמה. הבעיה היא שצריך לחצות שעתיים סרט כדי להגיע אל החלק המסעיר האמיתי והשעתיים הנ"ל יתאימו בעיקר למיטיבי לכת. למי שרוצה סרט אקשן בחלל, אני ממליץ לתפוס מרחק, הסרט הזה קרוב יותר ברוחו לדרמה משפחתית מהוגנת.
סרט מצוין המתאר את חייו של ניל אמסטרונג, טייס קרב לשעבר. דמות מאופקת, מלאת ריסון שחווה מאורעות לא קלים. השילוב בין להיות חלק מהמלחמה בחלל לבין להיות אדם פשוט שחווה אבדן, וחי חיי משפחה, משתלבים בסרט בהרמוניה. מומלץ לצפיה
דרמה מרתקת. הבעיה היחידה היא שדמותו של ניל ארמסטרונג המגולמת ע"י השחקן ריאן גוסלינג נראית מאד פשוטה בלי הרבה עומק. או שהשחקן מצויין וניל היה אדם לא מעניין. או שהשחקן לא טוב ומציג דמות דו-מימדית פשוטה בלי עומק. בכל מקרה הסרט בהחלט שווה צפיה ומהנה. בהחלט לא לאלה שאוהבים סירטי פעולה עם הרבה יריות חארקות והרוגים. יותר לאלה שאוהבים דרמות אוטוביוגרפיות לא מהירות במיוחד.
סרט טוב ומעייף.
המשחק מצויין, הצילום נפלא וכולל לא מעט שוטים יפהפיים, הפס-קול נהדר ומוסיף המון לאווירה הדרמטית, האפקטים לא רעים בכלל, העריכה מעולה ורוב הדיאלוגים טובים ועשויים היטב אך התסריט והעלילה די דלים, רדומים, בעלי קצב איטי, חסרי עניין, מתישים, נמרחים מידי, לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות לשווא, חסרי תחכום ולפעמים אפילו משעממים.
בקיצור, ציפיתי ליותר משאזל. לא לכל אחד. אפשרי לצפייה.
"ארוך מדי"
שלח/י
ריאן גוסלינג
קלייר פוי
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות