נערה ביקורת סרט

לא קלה הצפייה בסרטו של הצעיר הבלגי לוקאס דונט. "נערה" מספר את סיפורה של לארה המתבגרת בת ה-15 שרוצה בכל מאודה להפוך לבלרינה ועובדת בפרך עד זוב דם באקדמיה למחול כדי להגשים את חלומה. אלא שלארה נולדה בגוף זכרי ותוך כדי הלימודים והריקוד היא גם מתכוננת לניתוח לשינוי מין שהיא אמורה לעבור.דונט ביסס את סרטו על סיפור אמיתי שהתרחש בבלגיה והוא קרא עליו בעיתון. כגיי מוצהר הוא רצה לחקור ולהראות את יחס החברה לאחר ולשונה ובעיקר את ההתמודדות עם נושא הטרנסג'נדריות, נושא שזוכה לנראות הולכת וגוברת בתרבות בכלל ובקולנוע בפרט. בניגוד לגיבורת הסרט הצ'יליאני זוכה האוסקר, "אישה פנטסטית", שגיבורתו היא אישה בשלה שכבר יודעת מי היא אחרי ניסיון חיים לא פשוט רב, ב"נערה" לארה היא אכן רק נערה שמנסה למצוא את מקומה בעולם. אמה אינה נמצאת בסביבה ולכן היא בעצם משמשת כדמות אם לאחיה הקטן. לארה צריכה כוחות נפש אדירים כדי גם להחזיק את התא המשפחתי, גם לעמוד בלחץ הלימודים וגם לנסות להבין מי היא באמת.הסרט של דונט המלווה בצילומי ריקוד סיזיפיים (המזכירים במידה מסוימת את "ברבור שחור" של דארן ארונופסקי) אינו מתייפייף ולא לרגע. הוא חודר לליבו של הצופה ואז שובר אותו שוב ושוב. לארה מסתירה את איבר מינה הגברי באמצעות נייר דבק הפוצע אותה והצופה מדמם איתה לאט לאט באולם הקולנוע. ויקטור פולסטר (שנבחר לאחר שדונט בחן לתפקיד מאות נערות ונערים) מגלם את לארה בצורה לא פחות ממדהימה. הוא נטמע לחלוטין בתפקיד ומצליח לבטא את פגיעותה של לארה ואת המצוקה שבה היא נמצאת. דונט לא חוגג את מצוקתה של גיבורתו ולא עושה מניפולציות על הצופה, אלא מציג בפני הצופה סיטואציה לא פשוטה, עבור החברה ועבור גיבורת הסרט.סיומו של הסרט מציג בפני הצופה את ניסיונה של לארה לצאת מהמצב שהיא נמצאת בו ויהי מה. זהו סיום מבלבל ואולי אף תמוה, אך הוא מהווה סוף ראוי לסיפור לא שגרתי שמסופר באמצעים קולנועיים מרשימים. דונט אינו חס על הצופה לרגע ומצליף בו שוב ושוב. עברה כמעט שנה מאז שצפיתי לראשונה ביצירה הנהדרת והמטלטלת הזו ואני ממשיך לחשוב עליה.