בוקר טוב ילד ביקורת סרט

עוד בסרטו הראשון, "חדר 514", הרשים אותי הבמאי-שחקן שרון בר זיו ביכולתו לביים סרט בחלל אחד מצומצם בלבד תוך כדי שהוא יוצק לאותו חלל אינטנסיביות אמינה. אם ב"חדר 514" עסק הסרט בחקירה צבאית המתרחשת רובה ככולה בחדר חקירות, הרי ב"בוקר טוב ילד" רוב הסרט מתרחש בחדר אחד בבית חולים שבו מאושפז החייל עומרי שנפגע בעת מבצע ברצועת עזה. הוריו ואחותו וחבריו כמעט ולא עוזבים את מיטתו ומקווים שעומרי יתעורר באיזשהו שלב מהתרדמת בה הוא מצוי.הרגשות העזים של בני משפחתו של עומרי אמורים להתנקז לאותו חדר שצר מלהכיל אותם ואת בנם. כל הפחדים והחששות, השמחה והעצב של ההורים והחברים באים בניגוד גמור לשלווה המטעה שאופפת את עומרי ששוכב מעולף ושותק. שרון בר זיו הוא האב הדואג לבנו ומנסה לשמור על שפיות בדרך של ציניות והרבה תקווה. הוא מסרב לעזוב את מיטת בנו וכל בוקר פותח בברכת "בוקר טוב ילד" לבנו שאולי לא יתעורר לעולם. בר זיו מבצע את תפקידו בצורה סבירה וכך גם אלו המגלמים את האחות ואת החברים. מעל כולם קרן מור בתפקיד פשוט פנטסטי וקורע לב של האם הדואגת. אם למישהו עוד היה ספק לגבי יכולותיה הדרמטיות של מור, מעבר להיותה קומיקאית מחוננת הרי ב"בוקר טוב ילד" היא נפלאה, פשוט מושלמת.בר זיו ממשיך לשאול שאלות גם בסרטו זה לגבי הצבא ומנסה להרהר במונחים כמו: "גיבור מלחמה" ו"טוב למות בעד ארצנו". אין כאן אמירה חד משמעית מצדו, אבל הוא מבהיר לצופה כי החברה שלנו עדיין לא יודעת איך להתמודד עם שכול. זוג ההורים השכולים שבנם נהרג באותה פעולה שבה נפצע בנם אומרים כי "הביורוקרטיה" שקשורה במות בנם "הורגת אותם", מפקדו של עומרי באותו קרב מגיע לבית החולים ומתייפח ומבקש סליחה מהאב סליחה. גם הציניות והאירוניה נוכחת בסרט בדמותו של ראש העיר שבא לנצל עוד הזדמנות לתמונה חיובית עם בוחריו – גם אם מדובר בתמונה שמצולמת בחדר בית חולים קטן וצפוף וחסר כל חן. "בוקר טוב ילד" הינו סרט קטן וסופר מינימליסטי, אולם בתוכו מסתתרת זעקה גדולה וגם אופטימיות מסוימת. בר זיו מנווט ביד רגישה את ההתרחשות וכמעט ולא נותן לצופה רגע למפלט. סופו של הסרט מעט קיטשי ומזכיר את הסרט "התעוררות" הזכור לטובה עם רוברט דה נירו ורובין וויליאמס וגם את "כף רגלי השמאלית" הנהדר של ג'ים שרידן, אולם הדבר אינו פוגם במכלול היצירה - שגם מצולמת נהדר על ידי זיו ברקוביץ המוכשר.