בלי דם ביקורת סרט

יוסף אל דרור הוא ללא ספק יוצר מוערך בעל קבלות, מכותבי ה"חמישייה הקאמרית", במאי וכותב מחזות בעל ותק. אולם נדמה שהמסך הגדול לא מיטיב עמו. סרטו "בלי דם" מתחיל לא ברור ואז עוד הולך ומסתבך.מני הוא מורה שחי לו לבדו בתל אביב, לאחר ביקור אצל זוג חברים הוא מוזמן לבירור במשטרה שם מתעניין החוקר בקשר של מני עם חבריו ועם בחורה מסתורית שהיא ככל הנראה ה"דילרית" (ספקית הסמים) שלהם. מכאן הסרט רק הולך ומסתבך וכמו בז'אנר הסרט האפל רב הנסתר על הגלוי. הדילרית היא פאם פאטאל המשמשת כעוזרת פרלמנטרית ומני שעוקב אחריה נכבש בקסמה. ככל הנראה אותה דילרית קשורה לעיתונאי לא פחות מסתורי שמדווח מגבול לבנון וברקע חוקר המשטרה שלא מניח למני וגם תלמידה של הגיבור ששוכבת איתו ואז רומזת לו להסתלק מביתה.עלילה אפלה שבה הגיבור לוט בערפל היא חלק מקסמו של הסרט האפל, אך נדמה שאל דרור יודע לשאול שאלות ואינו מעוניין במציאת התשובות. גיבורו והצופה נותרים מתוסכלים בערפל תמידי, מה גם שחלק מהסצנות נדמות תמוהות, (כמו זו שבה מגיע חברו הטוב של מני לדילרית וכשהוא רואה כשאינה בבית מחכה אצל השכנה ממול). למרות המשחק הראוי והצילום האיכותי, חוסר הבהירות העלילתית הפכה אותי לאדיש לגורל הגיבור שבסיכומו של דבר גם אינו דמות כזו מעניינת. אני מקווה שבסרטו הבא יצליח להביא הבמאי את כשרונו הטלוויזיוני והתיאטרלי גם אל המסך הגדול.