הבמאי רם נהרי, שביים את הסדרה "אהבה זה כואב", מציג את סרט הביכורים שלו באורך מלא. סרט שנולד מתוך עבודתו בסדנת משחק, עם שני השחקנים הראשיים שחקרו ובנו איתו את הדמויות המבוססות על מקרים אמיתיים. הסרט נפתח ברצף של קטעים "משוגעים" המציגים את כל הדמויות שעומדות להשתתף בו. אנו עדיין לא יודעים מה עומד לחבר בין הדמויות השונות, אך כבר מההתחלה ניתן להבין שמדובר בקפיצה חופשית לאגם של דעות שונות בחברה הישראלית.העלילה מתחילה באופן מסורבל, מה שמדגיש את הפלונטר של הדמויות הראשיות מול חברה קשוחה שאיננה מוכנה לקבל את מי שאינו מתיישר לצורתה. המקומות והדמויות מתבהרים בהמשך. הצופים מתלווים לזוג חריג, ניל ותום, המחליט לצאת למסע ספונטני שיש בו מעין אווירת שיכרון חושים. דמותו של המוזיקאי ניל מגולמת על ידי ניתאי גבירץ, שגם כתב את התסריט ומוכר מהסרט ״כנפיים שבורות״. לדמות זו לוקח זמן להתפתח, ניל נראה כאדם חלול ומרחף לאורך חלק נכבד מהעלילה, אך משלב מסוים הוא מפתיע לטובה, ודווקא אז הרחפניות הזו משחקת לטובתו.
פרסומת
התסריט שהשחקן כתב עבור עצמו לא נותן לו מספיק מקום להיפתח עד אותו שלב. מון שביט שמגלמת את תום היא נהדרת: תום מניחה על השולחן באופן גלוי את מחשבותיה האינטימיות והלא קלות לעיכול, ופועלת כיצד שמתחשק לה כל עוד יש לה ברירה. ניל הוא ככל הנראה האדם הראשון שלא שופט את תום על התנהגותה החריגה ועל החלטותיה הפזיזות, ואפילו משתף איתה פעולה.שילובה של תום יער המוכרת כקומיקאית מפחית מעט מאמינותו של הסרט וטוב שהיא בולטת רק בתחילתו של הסרט ולא מעבר לכך. היא לא מצליחה להשתלב בנוף הסרט, כפי שהצליח לדוגמה השחקן יעקב כהן ב"פיגומים" למרות היותו קומיקאי מוכר. הסרט איננו זורם מבחינת הקצב שלו, רגעים מסוימים בו נמשכים יותר מהנדרש והיה רצוי לוותר עליהם לטובת התמקדות בדמויות המרכזיות והיכרות עמוקה יותר שלהן.
בסרט ישנם תקריבים רבים שבמקרים מסוימים תורמים להגברת הריגוש מהסיטואציות ובמקרים אחרים מרגישים מיותרים. לעיתים קרובות הפריימים אינם ממוקדים באובייקטים המרכזיים שבהם, מה שמגביר את תחושת הבלבול והזרות של הדמויות.ישנן סצנות לא פשוטות לצפייה, שגם כשהן כביכול מרומזות הן מאוד בוטות וזה כולל מילות שנאה חריפות שחודרות מתחת לעור, ומיניות גסה ואלימות שלא מאפשרות לשבת בנינוחות. בסצנה בבית הוריה של תום, האם (רונה ליפז מיכאל) חושפת תסמיני טראומה מהשואה שהיא אימצה באופן אישי, המוכיחים כי פגועי נפש אינם תמיד מאובחנים או מטופלים במוסדות סגורים. במקרה אחר, תום מביעה סלידה מהעולים מרוסיה, באותם רגעים ישנה דממה בקרב הצופים שמוכים בתדהמה מהתבטאויות שכבר כמעט ולא שומעים ברחוב הישראלי. הדיאלוגים כתובים היטב באופן אמין ומתאימים את עצמם לסגנון של כל אחת מהדמויות.הסרט אינו עובד לפי כללים מוכרים וברורים, הוא לא צפוי וזו נקודה חזקה בו. ברגע שהעלילה מתבהרת, הוא מצליח לטלטל, לעיתים בטבעיות ולעיתים באופן מאולץ ומלאכותי, וסוחף איתו את הצופים שמרותקים לסיפור ושואלים את עצמם מה יהיה הצעד המפתיע הבא של הזוג המשונה. הסרט מזכיר שלאהבה יש הרבה צבעים ושאין לה חוקים. למרות הבלבול המכוון בסרט, הוא מלא ברגעים מרגשים שנותנים לעיתים מעין אגרוף בבטן ומומלץ לצפות בו.
תחושה של חוסר מיצוי. סיפור מעניין על מפגש של שני אאוטסיידרים שהיה מקום לפתח אותו עוד יותר. ניל הוא בחור מעופף בהתנהגותו ונגן טובה שחוזר לארץ אחרי שנים רבות בהולנד. הוא מקבל הצעה להצטרף ללהקה. תום היא בחורה שרוטה שמאשפזת במוסד ,שבו המטופלים סובלים מהפרעות אכילה. ההיכרות והחיבור יחד של שניים משולי החברה, מביאה אותם לברוח יחד למחוזות רחוקים מן המציאות העצובה בהם הם חיים. סיפור מלאנכולי,אבל כפי שכתבתי חסר בו עוד טיפה עומק ועוצמה. בדרך כלל אנו מבקרים על כך שהיה מקום לקצר, כאן היה מתבקש להאריך.
שם:אילגיל:3322/06/2019 21:58:29
9/10
סרט מרגש נורא , מצולם טוב וערוך טוב, השחקנית הראשית פשוט מדהימה, מחזיקה את כל הסרט, מאוד אהבתי שהסרט לא מתחנף לאיש ופשוט בפנים . הוא גם לא מייגע כמו הרבה סרטים אחרים שכביכול אישיים למרות שבקלות היה יכול להפוך לכזה . יש בו רגעים מצחיקים נורא. אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בשנים האחרונות נורא נגע בי ואני חושב עליו כבר כמה ימים . לכו לראות
שם:Talisגיל:4421/06/2019 14:27:45
5/10
סרט קשה מאוד, על גבול המדכא, בלי אף דמות מעוררת הזדהות. באתי עם ציפיות גבוהות, ראיתי את הבקרוב, אוהבת סרטים ישראליים ואת רם נהרי. אבל התאכזבתי ממש. סרט שלא הצליח לגעת בי.