הבית עומד במרכז הסוגה הגותית העוסקת בצדדים האפלים בנפש האדם ובצד הלא רציונלי המתחבא מתחת לחזות ה"נורמלית" של חיי המשפחה והקהילה. הבית הרדוף על ידי רוחות העבר משמש סמל לנפש של הגיבור או הגיבורה, הנאבקים מול כוחות לא מובנים, אפלים ושטניים. במקרים רבים, הסיפור מתמקד בגיבורה נשית הניצבת מול גבר חזק ומניפולטיבי, שמסתיר סודות אפלים אותם היא מגלה ומשלמת על כך מחיר כבד.
"דברים ששמענו וראינו" עוסק בדינמיקה של זוגיות רעילה בין בעל (ג'יימס נורטון) לאישה (אמנדה סייפריד), העוברים לבית רדוף רוחות בעקבות עבודתו של הבעל. צמד הבמאים, שרי ספרינגר ברמן ורוברט פולצ'יני, ביימו ב-2003 את הסרט המופתי "אמריקן ספלנדור" שעסק בדמותו של יוצר קומיקס גאוני ומאוד לא שגרתי. באותו סרט הוכיח צמד הבמאים יכולת מרשימה בדרך סיפור יצירתית של סיפור חיים אמתי. מאז נדמה שלא הצליחו לשחזר את ההצלחה של הסרט יוצא הדופן ההוא.
פרסומת
הסרט החדש שלהם נוגע בכל המאפיינים של הסיפור הגותי: בית ישן במקום נידח, במקום המקושר לסיפורי רוחות ושדים, שמתגלה אכן כמקום מקולל שבו אירעו אירועים מחרידים בעבר הקרוב והרחוק, אישה המתמודדת עם שדים משל עצמה, בעל מניפולטיבי ושתלטן, המסתיר מתחת לחזות מקסימה סודות רבים, סיאנסים הנועדים להעלות את רוחות המתים, הבת הקטנה והתמימה של הזוג שנחשפת גם היא לרוחות הרפאים והרבה רעשים לא מוסברים שמפיק הבית, שנדמה שיש לו חיים משל עצמו.
את הסיפור המוכר הזה אפשר לספר מחדש והסרט אכן מנסה לעשות זאת. דרך הדימויים החזותיים המופיעים בו, והעיסוק באמנות של שתי הדמויות הראשיות, מראה הסרט כיצד הקו בין החיים למתים אינו מוחלט. בסצנה יפה בסוף הסרט מודגם הקשר הזה בין המתים לחיים בדימוי חזותי מרהיב במיוחד. אמנדה סייפריד משכנעת בתפקיד האישה הכנועה העוברת שינוי במהלך הסרט. ג'יימס נורטון כבעלה משכנע פחות, אם כי גם לו יש רגעים בהם הפער בין מראהו המצודד לאישיותו הבעייתית מצליחים לצמרר. עם זאת, העיסוק במיסטיקה, שנעשה ניסיון לשוות לו גוון פילוסופי, נראה מגוחך למדי, ומגיע לשיאו בסצנת סיאנס, הנראית פארודית שלא במתכוון.
הסיפור על התפוררות הנישואין של בני הזוג, הנדמים מושלמים על פני השטח, גם הוא נושא שטופל בסרטים וסדרות רבים מספור. "דברים ששמענו וראינו" מציג כמה רגעים משכנעים, שבהם הדינמיקה ההרסנית בין הבעל לאישה מופיעה במלוא כיעורה. מסע ההתפכחות של האישה עובר דרך הקשר עם רוחות הרפאים הנשיות בביתה, כמו גם החברות עם אחת המרצות בקולג' שבו מלמד בעלה, אותה מגלמת בחן אופייני ריאה סיהורן, המוכרת לנו כחברתו של סול מ"סמוך על סול".
בסרט מגלמת סיהורן מרצה לאריגה, ובכך נרמז האספקט הפמיניסטי של הסרט: האריגה היא מעשה "נשי", המקביל לנושא טווית הסיפור הנשי, כמקבילת נגד לנרטיב הגברי השולט. הדמות הנשית הבוגרת מהווה איום על שלטונו של הבעל. הוא מזהיר את אשתו שיש שמועות הנוגעות למיניותה של האישה האחרת, ובכך מדגים את איום ה"לסביות" כמערער את המשטר הפטריארכלי. לצופים ברור שזהו רק עוד מהלך של הבעל הרוצה לשלוט באשתו ולמנוע ממנה לראות את המצב לאשורו. אבל האספקט הפמיניסטי הזה אינו מפותח דיו בסרט, והחברות הנשית הזאת אינה מקבלת מספיק זמן מסך או עומק.
בתור סרט מתח/אימה, "דברים ששמענו וראינו" מאופק מאוד. אין כאן סצנות מפחידות או מעוררות גועל במיוחד, ואפילו הסצנה הנוראית ביותר בו היא תיאטרלית כל כך, שקשה להפיק ממנה אימה אמיתית. אין כאן גם באמת תעלומה לגבי דמות ה"נבל". מתחילת הסרט די ברור שהבעל המקסים למראית עין הוא למעשה משהו אחר לגמרי. מה שנגלה לנו במהלך הסרט הם רק הפרטים. מי שציפה לראות סרט מותח ומפחיד שבו נשמרת התעלומה עד הסוף, לא יקבל את מבוקשו מהסרט הזה. גם מי שציפה למותחן פסיכולוגי החושף את מנגנוני ההתעללות ביחסים בין גבר דומיננטי לאישה הנמצאת תחת מרותו, יתאכזב. המציאות סיפקה לנו סיפורי אימה רבים מדי על סוג כזה של יחסים ללא רוחות, שדים או בתים רדופים.
שם: anipoגיל: 49בזבוז זמן. בדרך כלל אני סלחן עם מותחנים ועם סרטי אימה במידה שיש סיפור מעניין והעלילה דינמית יחסית, גם אם לא מדובר על פאר היצירה. כאן מדובר על סרט ממש גרוע וצפוי וגם ארוך מידי. צריך להמתין עד החצי שעה האחרונה שבה מתחילים לזוז דברים. זוג וביתם הקטנה עוברים מהעיר הגדולה לגור בבית ישן באזור כפרי. עם הזמן האישה מגלה שההסטוריה האפלה של הבית, משתלבת עם הסיפור האישי שלה כאשר לבעלה הנכלולי והמסוכן יש לכך קשר. ציון 5.5.