ההקרנה המוקדמת של "כלב טוב" כללה גימיק חמוד מאוד שבו לכותבים שבאו לראות את הסרט התאפשר להביא את הכלבים שלהם לאולם. בנוסף כרזות הסרטים שנתלו באולם 'מובילנד' בתל אביב שונו לשמות מעולם הכלבים, שנעו בין גרסאות מוצלחות יותר (מטריקס הפך למטרקסי או מעורבים חסרי כבוד במקום ממזרים), לבין גרסאות מוצלחת פחות (שר העצמות ואחוות הקולר). מעבר לכך, זה בערך הדבר היחיד שזכור לטובה מסרט האימה הגנרי להחריד הזה. אנשי חתולים לא ישנו את עורם ויתחילו לאהוב כלבים כשהכתוביות יעלו. דממת הכלבים שנכחו באולם שבאופן אירוני מאוד כמעט לא נבחו מעידה עשרות מונית על השימום של הסרט.הכותב והבמאי של הסרט, בן לאונברג, שזהו סרטו העלילתי הראשון, ככל הנראה מאוד אוהב כלבים, והחליט להלביש על האהבה הזו על סרט שהעלילה שלו מתמקדת כולו בנקודת מבט של הכלב. העלילה עוסקת בבחור ששמו טוד שעובר יחד עם כלבו אינדי לבית ישן באמצע שום מקום שהיה שייך לסבא שלו. הבית שזועק מכל פינה 'היי אני רדוף רוחות', מתגלה, כמה מפתיע, כמלא בתופעות על-טבעיות וישויות דמוניות שקופצות משום מקום.
פרסומת
מכיוון שטוד ככל הנראה לא ראה סרט אימה בחייו, אינדי הכלב הוא היחיד ששם לב לתופעות המוזרות ובוחר לחקור ולרחרח אותן בחושי הכלב המחודדים שלו. ככל שהסרט מתקדם אנחנו מגלים שטוד ככל הנראה היה צריך לקחת Airbnb, והבית רדוף הרוחות נהיה יותר ויותר עוין לנוכחות של טוד ואינדי. זהו סרט קצר, שאורך סך הכול שעה וקצת. כסרט אימה הוא לא עושה את הדבר היחיד שסרט מהז'אנר הזה צריך לעשות, וזה להפחיד, או לעורר רגש מלבד 'מתי זה ייגמר?'.יצירות קולנועיות שמתרחשות מנקודת המבט של בעל החיים יכולות להיות מרגשות בטירוף. בגרסה המוצלחת שלהן נקודת המבט מספקת ערך מוסף על חווית הקיום האנושית על שלל מורכבויותיה. סרט זכור שכזה הוא "בייב" האוסטרלי משנת 1995 שעוסק בחזיר חמוד שנשלח לחוות חיות. זהו סרט שהפך לקלאסיקה קולנועית ועוסק באופן אמיץ בנושאים מורכבים של האכזריות והסבל שטבועים בחיים. כזה הוא גם "המסע המופלא הביתה" משנת 1993, זבו שני כלבים וחתול יוצאים למסע דרך הרי סיירה נבדה כדי להתאחד עם הבעלים שלהם .החברות והרעות בין בעלי חיים שתומכים אחד בשני ברגעי משבר הן כלי יצירתי חזק כדי לגרום לצופים להתרגש ולדמוע. בסרט "כלב טוב" לעומת זאת, אין שום דבר מרגש, זכור או מעניין שהוא אומר על החוויה האנושית שלנו.
נקודת העניין היחידה היא העיסוק בנאמנות לבית, בעלים ומשפחה. טוד, שמעט מדי ידוע עליו, הגיע לבית אחרי שיקום ממחלה, ועקב רצון לא ברור להמשיך את השושלת המשפחתית של גברים במשפחתו שהתגוררו בבית הזה. אינדי נאמן לחלוטין לבעליו, נשאר איתן ולא מרפה מלברר מהו הסוד העל טבעי ששוכן בבית. נאמנות היא דבר מוזר, ואם זה מה שהסרט בא לשקף לנו, אז לפחות דבר אחד הוא עושה נכון.