כנרת – ים של חיים ביקורת סרט

סרט הטבע החדש של משה אלפרט מבקש לאפשר לנו הצופים הצצה אל תוך אוצרות הטבע הייחודיים שיש לכנרת להציע בצורה שלא נראתה קודם לכן על המסך. בפועל, למרות המראות ויופייה הבלתי רגיל של הכינרת - התוצאה רחוקה מכך. "כנרת- ים של חיים" מלווה את חייה של גורת חתולי ביצות, יתומה מאם, הנאלצת להתמודד עם המכשולים והסכנות האורבות לה לאורך תקופת התבגרותה על גדת ימת הכנרת. בצורה זו, נחשפים הצופים, יחד עם הגורה, אל סביבת חיים חדשה, מסקרנת ומפתיעה, מלאה צורות חיים שופעות ומגוונות.אחרי שבשנת 2010 יצא לאקרנים סרטו הראשון של אלפרט -"ארץ בראשית", שהופק במשך 18 שנים והיה סרט הטבע הישראלי הראשון באורך מלא שאי פעם הופץ באופן מסחרי, ובשנת 2013 יצא סרטו השני "יללת הזאבים", שבמסגרתו ליווה זאב הודי למשך תקופה של 20 שנים, "כנרת – ים של חיים", הינו סרט הטבע השלישי באורך מלא של הבמאי. גם הוא, כמו קודמיו, הופק במשך שני עשורים, אותם העביר אלפרט בצילום ובמעקב אחרי היצורים השונים בסביבת הכנרת. החומרים אותם אסף בסופו של דבר קובצו יחדיו לסרט, המועבר (ברובו) כמו מנקודת מבטה של גורת חתולי הביצות, ומלווה בקריינות כיאה לסרטי טבע אחרים. בצפייה בסרט אי אפשר שלא להעריך את האהבה העצומה שנראה שיש לאלפרט כלפי הכנרת, היצורים הסובבים אותה, והרצון להציג עבור הקהל הישראלי יופי טבעי כחול-לבן. מצד שני, הרומנטיזציה שאלפרט מעביר את כל אותם דימויים ויזואליים בחיים היומיומיים הרגילים (והמשעממים) למדי של בעלי החיים בסביבה, בניסיון למצוא אלמנט דרמטי משמעותי, מרגישה כמו ניסיון מאולץ ולא כל כך מוצלח להציג את הכנרת כאזור פראי ומרתק. הקריינות הפרשנית היא אולי מוסכמה מוכרת המזוהה עם סרטי הטבע, אולם נראה שבסרט זה השימוש בה לא רק שמקשה על חווית הצפייה אלא מגחיך אותה, כשבמקום הסברים אינפורמטיביים, מלווה את הצילומים קריינות המתיימרת לפרשן את תחושותיהם, זיכרונותיהם ומחשבותיהם של בעלי החיים, דבר אשר הופך את חווית הצפייה לתמוהה ולא משכנעת.נראה שהקריינות יכולה הייתה להשתלב בצורה חלקה יותר או להתקבל כבחירה סגנונית, אילו הוויזואליה עצמה הייתה מושכת את העין. אולם, איכות הצילום הירודה בשילוב העריכה הכבדה והמיושנת והשימושים בטכניקות כמו הילוך איטי - נותנים תחושה של ארכאיות. עם ההתפתחות הטכנולוגית של כיום, שהביאו לעליית מדרגה באיכות הוויזואלית של סרטי הטבע לכדי רמה עוצרת נשימה - אפשר לומר שאיכות הצילומים בסרטו של אלפרט, משרה תחושה של חובבנות. על אף שהסרט מתמקד ומפנה את רוב תשומת הלב אל גורת חתולי הביצות היתומה ותהליך התבגרותה, בכל זאת הבמאי בוחר לשים דגש בין היתר על הכנרת (גם אם פחות מהמצופה מסרט שמנופף בעובדה זו בכותרת שלו), ולחשוף את נפלאותיה בעזרת צילומי הנופים, הצמחייה ושאר בעלי החיים שהכנרת מהווה עבורם בית. צילומים אלו, מלווים בקטעי מוזיקה ושירים מקוריים שהוקלטו במיוחד עבור הסרט, ובשילוב עם המוזיקה, מעניקים לסרט ממד קיטשי, הנותן תחושה שנכנסנו לאחת מגרסאות הלייב אקשן של דיסני.הגיחות המוזיקליות המנותקות מהנרטיב התלוש העוקב אחר דמותה של גורת הביצות משבשות את תחושת הרצף ויוצרות תחושת בלבול וחוסר התמצאות, אבל בעיקר נותנות תחושה- ואולי בעצם חושפות את העובדה, שלא קיים באמת מספיק 'בשר' להחזיק סרט באורך מלא.