שלומי ורונית אלקבץ שיתפו פעולה כיוצרים בטרילוגיה שביימו במשותף על הוריהם. שלושת הסרטים "ולקחת לך אישה", "שבעה " ו"גט" הם בעיני יצירות מונומנטליות המתארות באומץ וללא פשרות את מאבקה של האישה בכלל, וזו המרוקאית בפרט, לשיווין ולהכרה. בעיני "ולקחת לך אישה" הוא הסרט המדמם והטוב ביותר מבין השלושה. במיוחד הסצנה שבה מתפרקת גיבורת הסרט ויויאן, דופקת על החזה שלה ואומרת לבעלה אליהו: "אני מעדיפה שתכה אותי, אבל לפחות תתייחס אליי".לא במקרה מופיע שמה של ויויאן אמסלם כאחת ממשתתפות הסרט, "מחברות שחורות-ויויאן", הסרט הראשון מבין השניים שיצר שלומי אלקבץ (השני "מחברות שחורות -רונית" יצא בעוד כחודש לאקרנים). אלקבץ -שתיעד את אחותו רונית במהלך עבודתם המשותפת ועד למותה מסרטן בגיל 51 - יוצר קולנוע תיעודי שרוקד טנגו מתוחכם ויפהפה עם המציאות. הוא בוחן את דמותה של אחותו כבמאית ושחקנית אבל גם מציג לצופה את ויויאן כפרסונה לא בדיונית, דמות בסרט שהיא המציאות.
פרסומת
אלקבץ מראיין בסרט את הוריו ומציג הקבלות בין סיפורה של ויויאן לבין האנשים בחייו ובמשפחתו. עד כמה שידעתי כי הטרילוגיה מבוססת על המציאות, הסרט היכה אותי בתדהמה כשאלקבץ מציג את אימו המתוסכלת ואת אביו המרוחק שמסרב לצפות בסרטים של ילדיו. זהו קולנוע דוקומנטרי בשיאו, קולנוע שחוקר את נפשו של היוצר הקולנועי, (במקרה זה רונית אלקבץ ז"ל), ואת הסובבים אותה. קולנוע שהחל לא כגלעד קולנועי, אלא ככזה הבודק מה הם מקורות ההשראה של איש הקולנוע, מה דוחף אותו והאם סרטים הם אכן ריפוי בהלם ויש לאחריהם קתרזיס - ליוצר וליקרים לו.הדואליות המתעתעת בין רונית אלקבץ לבין ויויאן, ששלומי אלקבץ מודע לה, מאפשרת לו ליצור סצנות שבהן הוא ממש מנהל דיאלוג עם הדמות הקולנועית של אחותו. הוא מישיר מבט אל ויויאן שהיא רונית והצופה נשאר עם הרבה חומר למחשבה על ההקבלה בין העולם הפיקטיבי של הקולנוע למול החיים האמיתיים. אלקבץ מזגזג בין ישראל לפריז ומשרטט דיוקן של אמנית ויוצרת המגשימה את עצמה בעבודה ומתייסרת תוך כדי.
מותה של אלקבץ טוען את הסרט במלנכוליה. אולם שלומי אלקבץ אינו מתעטף במוות של אחותו והסרט אינו נצלני ואינו הופך לפולחן מוות או שיר פרידה. אלקבץ חוגג את חיי אחותו על הסט ובחייה הפרטים. הוא מצליח להנגיש את חיי גיבוריו לצופה באופן מרשים. האם עשיית הסרטים על ידי האחים אלקבץ היא ניסיונם להיאבק במוות המתקרב על פי נבואת קורא בקלפים? האם חיי הנצח של המסך הם אלו שיצילו את רונית/ויויאן מכליה?פס הקול של הסרט הנע בין מוזיקה המתאימה לסרטי פילם-נואר לבין קיטש סנטימנטלי טוען את "מחברות שחורות - ויויאן" בתחושת אבדון ובמתח המבעבע ומאיים להתפרץ בכל רגע. רפי קדישזון מעבד את המוזיקה של ברנרד הרמן, המלחין הקבוע של היצ'קוק, והעושר המוזיקלי מוסיף ליצירה שגם כך היא גדולה מהחיים. יצירה שראויה ליוצרת גדולה מהחיים - רונית אלקבץ."מחברות שחורות - ויויאן", הינו החלק הראשון ביצירה האפית של שלומי אלקבץ. ב-6 בינואר, ייצא לאקרנים "מחברות שחורות - רונית", שעוסק בעיקר בצילומי הסרט "גט" (עוד פאר יצירה של האחים אלקבץ ומהסרטים הטובים שנעשו בישראל בכל הזמנים). אני צפיתי בשני הסרטים כמקשה אחת. מכיוון שמדובר ביצירה תיעודית יוצאת דופן כדאי להאריך את התענוג ולצפות בחודש הבא גם בחלק השני.
נושא מאוד מעניין, משחק נהדר של כול בני המשפחה, צילום נהדר, אבל מה שהפריע לי זה שהסרט זורם בצורה איטית,מדכא מאוד, רונית כדרכה שחקנית מצוינת. סרט שמתאים למי שיש סבלנות,
היו לנו הרבה ציפיות מהסרט מחברות שחורות. היו חלקים מצויינים עם אמא של רונית ועם רונית עצמה. למרות שהערכנו מאוד את רונית, הסרט די מייגע וארוך מדי. נראה לי שהחלק השני צפוי להיות טוב יותר.
סרט מרגש ביותר, ערוך בצורה מעוררת התפעלות, כשהקטעים מסרטיה משתלבים בקטעים דוקומנטריים באופן שלדעתי מי שלא ראה את הסרטים אינו יכול להבחין ביניהם. מחכה כבר להמשך. שלומי אלקבץ עשה פה סרט שכולו אהבה לדמות הגדולה מהחיים ועם זאת שבירה ככ של רונית.
מחברות שחורות - ויויאן (עמוד סרט)
רונית אלקבץ
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות