ויהי בוקר ביקורת סרט

בפתיחת סרטו החדש של ערן קולירין, "ויהי בוקר", הצופה מביט במציאות מתוך סורגים. עוד מעט יתברר לו כי הסורגים הם בעצם כלוב שבו נמצאות יונים שהובאה לחתונה בכפר ערבי. תחושת הכליאה והמחנק עוטפת את יצירתו של קולירין מתחילתה ועד סופה .קולירין, שכבר עסק ביחסי ערבים-יהודים בסרטיו הקודמים "ביקור התזמורת" ו"מעבר להרים ולגבעות", חוזר לעסוק ביחסים אלו ובעיקר ביחסים בתוך החברה הערבית עצמה. קולירין מטפל בתחושה זו באופן מתוחכם ולעיתים מעורר השתאות.סמי, (אלכס בכרי בתפקיד עוצמתי), נוסע עם אשתו מירה, (ג'ונא סולימן) ובנם הקטן לחתונת אחיו בכפר הולדתו. היונים משוט הפתיחה שהובאו לחתונה יסרבו לעוף מהכלוב כדי לחגוג את הנישואים של הזוג הצעיר וכאילו ירמזו על מה שתיכף יקרה - מציאות שלא תתנהל בכלל לפי רצון הגיבורים... ואכן בסיום החתונה יתברר לסמי כי הוטל סגר/עוצר על הכפר והוא נאלץ לשוב על עקבותיו עם אשתו ובנו ולבלות זמן עם משפחתו . סמי מוצא עצמו כלוא בכפר שממנו בא, הוא מתוסכל וחושש לאבד את מקום עבודתו בירושלים. הוא מצר על כך שלא יוכל להיפגש עם המאהבת שלו ולאט לאט מתוודע לבעיות הבוערות בכפר וקשורות בין היתר לפלסטינאים הבונים את ביתו העתידי ושוהים בכפר באופן לא חוקי וגם ליחסים בין מועצת הכפר והחמושים עושי דברם לשאר התושבים. הייאוש מחלחל וסמי לא מוצא מפלט. לפחות הוא מחדש את הקשר עם נהג מונית מקומי (איהאב סלאמה) שאשתו עזבה אותו והוא מחכה לרגע שהיא תחזור.קולירין משרטט ביד אמן בוטחת פיסת חיים של אנשים שהמציאות שהם חיים בה היא בלתי אפשרית בעליל ובסופו של דבר הם אינם אדונים לגורלם. נכון שהצד הישראלי המופיע פה ושם מוצג בצורה מעט נלעגת (במיוחד הבחור השומר על המחסום שהוצב בפאתי הכפר), אבל במרבית הזמן קולירין מתעניין במה שקורה בתוך החברה הערבית ואיך היא מתנהלת במקום שבו היא מיעוט שצריך להיאבק על זכויותיו ועל מקומו. הציניות מתערבבת באבסורדיות וקשה שלא לחוש אמפתיה לגיבוריו המדוכאים של "ויהי בוקר" שחלקם ילדותיים (כמו החתן הטרי החושש לעלות למיטת אשתו הטרייה), חלקם דמנטיים, (אביו של סמי - סלים דאו הנפלא בעוד תפקיד נהדר), חלקם מיואשים כמו עבד נהג המונית ואשתו הנבגדת של סמי וחלקם פשוט מביטים למציאות הכואבת במבט מפוכח (השוהה הבלתי חוקי ובנו). הגיבור סמי נדמה ומאבד ככל שהסרט מתקדם את שפיותו ואת קול ההיגיון המוביל אותו ומוצא עצמו נסחף לתוך תהומות הייאוש, אותו ייאוש ששב ומבצבץ מכל פינה וחונק את גיבורי הסרט ואת הצופה.שי גולדמן כהרגלו מפליא בצילום מרהיב, כולל תמונות רבות משמעות של גדר ההפרדה ושל גבעות מאיימות באישון לילה. חלק גדול מהסרט מצולם במחשכים שמבטאים את האופל בלב גיבורי הסרט. האם השם "ויהי בוקר" מבשר על אופטימיות מצד הבמאי? אני בספק."ויהי בוקר" הוא עוד יצירה מורכבת וכואבת של קולירין, במאי שכלתן שלא חושש להביא את דעתו. זהו סרט שבראש ובראשונה הוא הומני ודן באנשים במצב של מצוקה. אי אפשר לנתק אותו מהקשרו הפוליטי, אך אין זהו מניפסט ואין כאן הטפה. בפני הצופה מוצגת מציאות (גם אם מעט מוקצנת) ועכשיו יואיל אותו צופה וייקח את אותה תמונת מציאות ויעשה בה כראות עיניו.