הבמאית אדל לים שכתבה את התסריטים ל"עשיר בהפתעה" ו"ראיה והדרקון האחרון" חוברת לתסריטאיות של "איש משפחה", ובהפקת סת' רוגן מגיעה קומדיה קייצית שמצליחה להצחיק בלי הפסקה, למתוח את גבולות הפוליטקלי קורקט, ולהתייחס לאיברי הגוף הנשיים והגבריים כמו שאף קומדיה הוליוודית רגילה לא עשתה עד כה. במקביל קשה שלא להירתע מעצם העובדה שאין התייחסות של ממש לבעייתיות של המדינה אשר גיבורות הסרט מבקרות בה - סין. איכשהו הקומדיה מצליחה להפתיע ממש לקראת הסוף עם נושא אחר מורכב לא פחות ובעזרתו ליצור אפקט רגשי אמיתי.אודרי (אשלי פארק הזכורה מ"אמלי בפריז"), עורכת דין שאפתנית בפירמה הנשלטת על ידי גברים לבנים, טסה לסין כדי לסגור עסקה גדולה. היא מביאה איתה את חברת ילדותה הטובה, לולו (שרי קולה), סטלנית שיוצרת אמנות סקס פוזיטיב, כמו מגרש משחקים מיניאטורי שבו הכל עשוי מאיברי מין מפלסטיק. בזמן שאודרי מתמקדת בחתימת העסקה, ללולו יש רעיון אחר לטיול הבנות: לעזור לאודרי לאתר את אמה הביולוגית. אליהן מצטרפת Deadeye (סברינה וו) בת דודתה של לולו שנראת קצת על הרצף ויש לה גם אובססיה ללהקות קיי פופ. אחרונה חביבה היא חברה ללימודים של אודרי, קאט (סטפני הסו, המועמדת הטרייה לאוסקר על "הכל בכל מקום בבת אחת"), שחקנית אמריקאית סינית, כוכבת באופרת סבון סינית, שעומדת להתחתן עם השחקן החתיך לצידה.
פרסומת
ארבע הנשים מגיעות לפגישה, אבל אז מסתבר שמדובר במועדון ואיש העסקים הסיני בוחן את הגבולות של אודרי. הוא מחליט להזמין אותה ואת אמא שלה למסיבה בביתו בסופשבוע, אבל אודרי אף פעם לא פגשה את האמא הביולוגית שלה. ארבע הנשים יוצאות למסע חוצה סין כדי למצוא את האמא הביולוגית שמסרה לאימוץ את בתה לזוג אמריקאי לבן. התוצאות של אותו מפגש יהיו מפתיעות ומרגשות. אותן סצנות של גילוי הופכות את הסרט ליצירה קצת יותר מורכבת וריאליסטית מהפנטזיה הקומית המינית שהקהל נהנה לצפות בה עד כה."עוברות את הגבול" כמו "לא לוקחים קשה" מחזיר אותנו לימים שבהם קומדיות לא פחדו להיות שערורייתיות, להציג עירום חזיתי מלא (של נשים, אבל איפה הגברים בסרט שקהל היעד שלו נשים?), שימוש בסמים קשים, חרמנות חסרת מעצורים והומור נמוך מענג להפליא. אדל לים, שזהו סרטה הראשון, מוכרת כמי שהיתה שותפה לכתיבת התסריט של שובר הקופות "עשיר בהפתעה". היא מייצרת קומדיה מופרכת למדי, בודקת את גבולות ההגיון והטעם הטוב, אך עדיין מצליחה ליצור איזשהו משקל רגשי שיחפה על העלילה בעלת הסבירות הכל כך נמוכה.
הסרט מצליח לחפות על התסריט השדוף בעזרת פרץ אנרגיה נדיר, כימיה מטורפת בין ארבע השחקניות הכל כך מוכשרות, לצד מרבית שחקני המשנה שלצידם, כולל הגברברים הסקסים המגלמים את קבוצת הכדורסל הלוהטת אותה חבורת הבנות פוגשת בדרך ללילה בלתי נשכח. ארבע הכוכבות של הסרט מספקות לסרט רגש אמיתי ונוגע ללב, לצד רמת בלתי סבירה אך הכרחית של הומור נועז, מופרע ואבסורדי. כולן בעלות תזמון קומי מושלם אך גם מצליחות לייצר רגש בתוך אל המסע הכאוטי שהן יוצאות אליו באחת המדינות הכי לא דמוקרטיות על פני כדור הארץ.כאן גם מגיעה תחושת אי הנוחות, כי אין התייחסות לעובדה שסין היא מדינה טוליטארית, שאין בה זכויות נשים, להט"ב, יש בה מחנות עבודה למיעוטים, היא מדינה שנשלטת על ידי מפלגה אחת פאשיסטית עם מנהיג שאין לו גבולות. יש רמזים לכך כאשר המציאות מתנגשת בכל הכוח עם גיבורות הסרט אבל אז התפנית היא הרבה יותר אישית וגם מובילה אותנו למדינה אחרת ולעסוק בשמרנות באותה מדינה. התוצאה מאוד מצחיקה ואף מרגשת, אבל באותה מידה גם פגומה בשל חוסר היכולת של אדל לים להסתכל למציאות בסין בעיניים ולהתייחס גם אליה.
מתאמץ להצחיק וזו הבעיה הכי גדולה. הרבה גסויות ומעט קלאס. הרעיון הכללי של בחורות אמריקאיות ממוצא סיני שנוסעות למדינה בה נולדו,הוא נחמד ויכל להיות הברקה. אבל לבד זה לא מספיק .דווקא החלק האחרון הנושא אופי טיפה רציני, שבו אחת מהן שאומצה בהיותה תינוקת מגלה מי היתה אימה הביולוגית,הוא הטוב ביותר. השחקניות מתוקות,אבל קומדיה שבה לא צוחקים אפילו פעם אחת, זה אומר הכל. ציון 6.5.
סרט כל כך גרוע לא ראיתי כבר הרבה זמן, ראו הוזהרתם. כל משפט שני מזכיר איברי מין, יחסי מין ומה שביניהם ברמה נמוכה ומזלזלת באינטליגנציה. העלילה היא רק תירוץ לזבל שיוצא לשחקנים מהפה.
אני ובעלי יצאנו באמצע, וגם זה היה מאוחר מידי.
