דמויות משעשעות ומתוקות שמתנהגות באופן גס ובוטה ועושות דברים ל"מבוגרים בלבד" הן כר פורה לשלל בדיחות, שלפעמים עובדות באופן מוצלח כמו בסרטי "טד" בכיכובו של הדובי המתוק לכאורה ולפעמים סתם גסות לשם הגסות ולא מצליחות לקלוע לקהל יעד אפקטיבי כמו בסרט "בובה של רצח". למרבה המזל, הסרט "דוגי סטייל" (תרגום עברי קולע יותר לשם המקורי Strays – כלבי רחוב) נמצא בצד המוצלח של המשוואה.
סרטם של ג'וש גרינבאום (הקומדיה המשונה וחביבה "בארב וסטאר עושות את פלורידה") והתסריטאי דן פרולט (יוצר "חוליגן אמריקאי", הסדרה המוקומנטרית המצוינת של נטפליקס שעושה מטעמים מז'אנר הדוקו-רצח) לוקח את סרטי החיות המדברות המיועדים לילדים (מ"המסע המופלא הביתה" ועד סרטי "פדינגטון") והתבנית העלילתית הקבועה של המסע בחזרה לבעליהן שהן עוברות והופך אותו על ראשו בדמות קומדיה פרועה עם לב חם שמוגבלת לגילאי 16 ומעלה בסגנון סרטי ה"הנגאובר" ו"סופרבאד".
פרסומת
העלילה, שברובה נעשה שימוש בכלבים אמיתיים ולא בדמויות דיגיטליות, עוקבת אחר רג'י (וויל פארל), כלב טרייר שאוהב את בעלו בכל ליבו ובטוח שמערכת היחסים היא הדדית. הוא שמח וטוב לב על המשחק החדש שבו הבעלים דאג (וויל פורטה) לוקח אותו לסיבוב ארוך ברכב, זורק לו את כדור הטניס ונעלם - ופעם אחר פעם חוזר לבית עם הכדור למורת רוחו של הבעלים. לבסוף הוא מחליט להיפטר ממנו הרחק מהבית, ורג'י הופך בפעם הראשונה לכלב רחוב.
הוא פוגש חבורה של כלבים כמוהו בראשות באג (ג'יימי פוקס המצוין), כלב בוסטון טרייר חצוף ובקיא בהלכות חיי הרחוב שנזרק מביתו לאחר שנשך את בעליו, מגי (איילה פישר) רועה אוסטרלית עדינה בעלת חוש ריח מפותח שבעליה מעדיפים כלבה גזעית חדשה ומפונפנת והאנטר (רנדל פארק), כלב דני ענק שעבד במשטרה בעבר וכיום מסתובב עם קונוס ענק על ראשו, איבד את כל ביטחונו ועובד בבית אבות.
רג'י מסרב להאמין שננטש ורוצה לחזור לדאג. לאחר שהוא מבין דרך חבריו כיצד זה באמת התנהג אליו, הוא משנה את דעתו ומחליט לעשות בעזרתם את המסע הארוך הביתה כדי לנשוך את הדבר שדאג אוהב יותר מכל – אבר המין שלו. על הדרך ייאלץ רג'י להתמודד בפעם הראשונה עם החיפושים אחר מזון, לחוות חוויות מיניות ברחוב (עם גמד גינה), לאכול בטעות פטריות הזיה ולבצע תחת השפעתן מעשה נוראי במיוחד.
כן, כמו שהבנתם הסרט לא בוחל בבדיחות מתחת לחגורה ואם קשה לכם לראות כלבים משגלים חפצים, עושים את צרכיהם בדרכים מגוונות, מקיאים ומקללים בלי הפסקה – זה לא הסרט בשבילכם. לזכותו של הסרט ייאמר כי בין כל הבדיחות (שרבות מהן עובדות ומצחיקות) הוא מצליח לשלב מסרים חשובים על הזנחה של חיות מחמד, התנאים הקשים שבהם כלבים מוחזקים במכלאות, הטיפוח של גורים גזעיים לצרכי רשתות חברתיות, חוסר היכולת לזהות שאתה נמצא בקשר מתעלל וחשיבות האחווה והרעות והקשר הבין אישי כפתרון לרעות החולות של המין האנושי.
לפעמים נדמה כי הסרט כמעט וחוצה את גבול הטעם הטוב, אבל הוא מצליח להלך על הקו הדק שבין מגעיל ובוטה למצחיק וטוב לב בהצלחה לאורך מרבית אורכו (וזהירות, סצנת הסיום עוברת את הקו הזה). עבודת הדיבוב המוצלחת של פוקס ופארל והכתיבה החדה של פרולט וגם אורכו המהודק (93 דקות) הופכים את "דוגי סטייל" לקומדיה מוצלחת וחכמה מכפי שהיא נראית, אם אתם לא נרתעים מסוג כזה של הומור.
שם: פנחס בן ציוןגיל: 49כלבים מדברים אמורים להיות בסרט ילדים, זה לא סרט לילדים מכל הבחינות ובלי קשר לא שווה את הזמן. מיותר לחלוטין
שם: עומרגיל: 41טיפשי,קורע מצחוק, יש גם חלקים מרגשים בסרט. תסריט גאוני.
שם: איתי דניאל עשהאלגיל: 20אחד הסרטים המצחיקים שראיתי. קליל, חביב, מיני מאוד(אני אוהב את זה), קורע מצחוק... הסרט ללא ספק מתאים לגילאי 16 פלוס.
למרות הכל מדובר בסרט פשוט ולא מתוחכם ולא ברמה גבוהה.
אם אתם רוצים סרט קליל, כיפי וסתם אתם רוצים לשחרר קצת עם המון המון המון סקס - לכו עוד הערב.