סרטים העוסקים בעולמם של רקדנים זוכים להצלחה לאורך כל תולדות הקולנוע. התנועה הסוחפת, המאמץ העילאי של הרקדנים הלחץ המתמיד להופיע בשיא הכושר - כל אלו הנפיקו לאור השנים יצירות נהדרות כמו "ריקוד צמוד" ששבר סטיגמות חברתיות ותיאר סיפור אהבה בין רקדנית בלט לרקדן בסגנון רחוב, "ברבור שחור" של דארן ארונופסקי שתיאר את ההתפרקות הנפשית של בלרינה, "רקדנים" של רוברט אלטמן שתיאר את מאחורי הקלעים של עולם הריקוד כפי שעשה לעולם האופנה, הקאנטרי והוליווד, וכמובן "תהילה" הקלאסי משנת 1980 שביים ארתור פן, המביא אל המסך את סיפורו של לירוי הרקדן והמורה התובענית שלו בגילומה של דבי אלן.הסרט "ג'ויקה" מספר את סיפורה של ג'וי וומאק שבגיל 15 עברה מטקסס למוסקבה לאקדמיה למחול של להקת הבלט הרוסית, הבולשוי, וניסתה להיות האמריקאית הראשונה שתתקבל לרקוד במה שנחשבת על ידי רבים כלהקת הבלט הטובה בעולם.
פרסומת
כמה חבל שהבמאי הניו זילנדי ג'יימס נפייר רוברטסון ("פרש חיוור") לא בדיוק יודע מה לעשות עם הסיפור המרתק שיש לפניו. דמותה של ג'וי וחבריה ללהקה הן קלישאות מהלכות ומדברות (כשהשפה מתחלפת ללא כל הסבר מניח את הדעת מרוסית לאנגלית). גם כשהסרט צועד מעט במפתיע לנתיבים אפלים, הוא נשאר שבלוני ומאכזב.המורכבות הפסיכולוגית שאפיינה את "ברבור שחור" או את "נערה" המופתי של לוקאס דונט על נערה טרנסג'נדרית החולמת להיות בלרינה, אינה נמצאת כאן. רוברטסון מרבה בצילומי תקריב קשוחים בנוסח ארונופסקי, אבל לא מצליח להפוך את הגיבורה לדמות מורכבת ולכן קשה להזדהות או לחבב את האמריקאית שמרעיבה את עצמה ותעשה הכל, כולל הכל, כדי להתקבל לבולשוי. לא מספיק לצלם רגל פגועה ואצבעות מדממות כדי להעביר לנו את תחושת הבדידות והפגיעות של הגיבורה.
טליה ריידר היא שחקנית לא רעה אך אינה משכנעת בתפקיד ג'וי המיוסרת תמידית. אם כבר מדובר בסרט שיכול להבריח בנות צעירות מלבחור במקצוע הכל כך תובעני. דיאן קרוגרף, שכבר הצליחה להנפיק כמה וכמה הופעות משכנעות בקריירה שלה (גם בסרטו של יובל אדלר, "המורה לאנגלית"), מספקת כאן את אחד התפקידים המביכים בקריירה שלה. בסרט הנוכחי היא מגלמת באופן מוגזם את המורה התובענית למחול של ג'וי. היא קוראת לה ג'ויקה ומכאן שמו של הסרט.וומאק בעצמה היתה יועצת לסרט ואף שימשה בו כרקדנית כפילה, מה שהופך את קטעי הריקוד לאפקטיביים ומשכנעים. קשה לומר זאת על שאר התסריט שסובל ממופרכות, כולל יחסיה של ג'וי עם עמית בלהקה שהיא משתמשת בו כדי להתקדם. התסריט לעיתים חסר היגיון: ג'וי מאחרת לשיעור מחול כי מישהו גנב לה את השעון המעורר כשיש לה טלפון חכם שבו היא יכלה להשתמש. הסרט נגוע בשנאת זרים - הן מצד הרוסים לאמריקאית והן בתפיסת מוסקבה כמקום מאיים ולא בטוח לאזרחים תושבי מדינות המערב.הסיפור של ג'וי וומאק מרתק. מומלץ לראות את הסרט התיעודי שנעשה על וומאק "ברבור לבן" ולוותר על העיבוד העלילתי לסיפורה של האמריקאית שרצתה לרקוד ברוסיה. "ג'ויקה" הוא סרט מפוספס וחבל כי הפוטנציאל לסרט טוב ואיכותי בהחלט קיים.
לפנינו סרט, שנחישות,כוח רצון והתמדה הם שם המשחק להצלחה.הסטודנטית האמריקית הצעירה,שכל רצונה זה להשתלב כרקדנית מגיעה לבית הספר היוקרתי (אך הקשוח),המכשיר רקדנים/רקדניות ונחשפת לתדהמתה לשיקולים (שלא תמיד עניניים) בבחירת הרקדנים/יות למוסד היוקרתי.העלילה קולחת והסרט מהנה.מומלץ!!!
שם:ברברה סימוןגיל:7024/04/2024 12:28:49
10/10
סרט מאוד דינאמי, מהמם ומרתק עם צוות שחקנים כמו שצריך. רוצו לצפות בסרט לפני שמורידים אותו. מאוד אהבתי.
שם:עומרגיל:4121/04/2024 17:36:02
9/10
אסרטיביות מעוררת השראה של נערה בת 15 שנלחמת להיכנס למועדון הרוסי הסגור ולהגשים את חלומה.
למרות שבלט לא מעניין אותי, הסרט מצליח לרתק.