"אזור העניין", סרטו הרביעי של ג'ונתן גלייזר, מגיע אל בתי הקולנוע בישראל אחרי שהספיק לזכות בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל קאן האחרון לצד ובפרס איגוד מבקרי הקולנוע הבינלאומי לסרט הטוב ביותר. הוא מועמד לחמישה פרסי אוסקר בתחרות הקרובה, ביניהם לסרט הטוב ביותר ולסרט הבינלאומי. על אף שמדובר בסרט בריטי, הוא דובר גרמנית כי הסרט עוסק במשפחת הס. לאבי המשפחה קוראים רודולף, לאשתו הדוויג והם התגוררו בבית פרטי עם חצר ירוקה שאדמתה הייתה פורייה, הייתה בה בריכה וגן שעשועים שבהם ילדיהם וחבריהם יכלו להשתעשע. האישה התעניינה באופנה וכל זה כאשר מהצד השני של חומת החצר הבעל היה עסוק בעבודתו כמפקד מחנה ההשמדה אושוויץ.הפילמוגרפיה הקולנועית של גלייזר כוללת שלושה סרטים שונים מוערכים על ידי ביקורות הקולנוע, אך פחות על ידי הקהל הרחב. הוא ממשיך באותו קו יצירתי המנסה לאתגר את הצופים. "סקסי ביסט" סיפק מועמדות לאוסקר לבן קינגסלי והוא סרט מאפיה קומי בסגנון נזירי, "לידה" סיפק לניקול קידמן הופעה מאתגרת כאישה הבטוחה שהגלגול של בעלה המנוח התמקם בגופו של ילד וגם סיפק לה את אחד הקלוז-אפים המדהימים ביותר בתולדות הקולנוע. בסרטו השלישי "מתחת לעור" סקרלט ג'והנסון גילמה חייזרית הנוחתת בסקוטלנד ונפגשת עם גברים בודדים, ביצירה פסיכדלית מרהיבת עין ועוכרת שלווה. כל אחד מהם הוא קולנוע לא שגרתי מבחינה תמטית ובעל סגנון ויזואלי מוקפד המנסה להיות שונה מהרגיל.
פרסומת
בסרטו הרביעי במספר גלייזר עיבד לתסריט את הנובלה של מרטין איימיס, "אזור העניין", ליצירה קולנועית. לעומת סרטים רבים העוסקים באושוויץ, השואה או מלחמת העולם השנייה, בסרט הנוכחי אין אפילו יהודי אחד. אין צילומים של הזוועות המתרחשות באושוויץ, לא תצפו בהוצאות להורג או בתור של אנשים לתאי הגזים. כן מדי פעם יהיו ברקע צעקות או קולות בכי, יריות, השמיים ייצבעו אדום בלילות, עשן סמיך יעלה מהארובות ויכסה את השמים, אפר ינחת מדי פעם בגינה או יזרום בנהר הסמוך לצד שאריות של עצמות הנשטפות במים. הדוויג תמדוד בגדים של נשים שנרצחו במחנה ותבחר לעצמה מעילי פרווה. משפחת הס המאושרת תחיה בשקט ושלווה פסטורליים להפליא, כאשר לצידם מתרחשת אחת הזוועות הגדולות ביותר בתולדות האנושות.על אף ש"אזור העניין" מתרחש בתקופת מלחמה העולם השנייה, סמוך למחנה ההשמדה האיום שבו נרצחו מיליון ומאה אלף יהודים, 75,000 אינטלקטואלים פולנים, 22,000 צוענים וכ-15,000 שבויי מלחמה סובייטיים, הוא לא סרט תקופתי או סרט מלחמה שגרתי. הוא מכוון למקום אחר לחלוטין. משפחת הס והסובבים אותם מתנהלים בשגרתיות, אפרורית ו"נורמלית". לכאורה אנשים נורמטיביים לחלוטין, אפילו משעממים ולא מעניינים מבחינה אינטלקטואלית. הקולות מהצד השני של החומה לא מזיזים להם, לא מגרים אף טיפה אחת של רגש. לא של הרעייה הבטוחה בצדקת הדרך ואוהבת את הבית הכפרי שבו הם מתגוררים. גם לא אצל הילדים הנהנים ממותרות של חיים לצד הטבע. כל מה שמניע אותם הם אינטרסים אישים.
סנדרה הולר, המגלמת את הדוויג רעייתו של רודולף הס, נמצאת בשיא הקריירה שלה. היא זכתה בפרס האקדמיה האירופאית לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "אנטומיה של נפילה", זוכה פרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן האחרון. היא גם מועמדת לאוסקר על תפקידה באותו מותחן צרפתי פסיכולוגי מעולה של ז'וסטין טרייה. כאן היא בתפקיד משנה מצמרר של אישה פשוטה להחריד הנמצאת בעמדת כוח, אך עושה את הכול כדי להתעלם מהמתרחש סביבה ולהמשיך לחיות את החיים הקטנים והמאושרים שהיא יצרה לעצמה ליד מפעל הדמים שבעלה הבוגדני מנהל. גם כריסטיאן פרידל המגלם את רודולף הס מתגלה כסוג של אדם קטן המתעניין רק בעולמו האישי, קידומו המקצועי, לשכב מהצד ותוצאות עבודתו הרצחנית כלל לא מזיזות לו.היחידה שמוטרדת מהזוועות היא אמה של הדוויג המגיעה לביקור אך עוזבת במהרה, אך היא לא פוצה את פיה. היא לא מביעה התנגדות מוסרית למה שקורה בנוגע למתרחש מהצד השני של החומה. נראה שפשוט לא נוח לה להיות כל כך קרובה לאושוויץ. היא דווקא נראית מרוצה מהחיים הטובים של בתה והדבר היחיד שאולי מטריד אותה הוא שבתה ונכדיה רחוקים ממנה. עבור משפחת הס והעובדים באחוזה המשפחתית אין הבדל ממשפחה המתגוררת ליד בית מטבחיים. הם יודעים בדיוק מאיפה מגיע הכסף המאפשר להם לחיות חיים טובים. הם נהנים מהבורגנות הקטנה שלהם, מהחיים הרגילים שלהם. אין להם ייסורי מצפון לאורך כל הסרט. לא תהיה להם גאולה או ישועה – שום דבר באופיים או בדרך התנהלותם לא עומד להשתנות.זהו גם לכאורה סרטו הפשוט ביותר מבחינה ויזואלית של גלייזר. אין כאן אפקטים מיוחדים, כמו ב"מתחת לעור", או מוזיקה גדולה מהחיים וקלוז-אפים קורעי לב כמו ב"לידה". הסרט, כמו גיבוריו, מדגיש את הבנאליות של החיים של משפחת הס ומכאן נובעת עוצמתו. הכל נמצא ברקע, בעבודת הסאונד המצמררת. בהבלחות ויזואליות לכאורה רגילות של עשן הבוקע מארובות, שמיים ליליים אדומים לצד פרחים יפהפיים הצומחים בגינה המפוארת והמדושנת להפליא של משפחת הס. "אזור העניין" הוא הוכחה לכך שמצפון ומוסר לא נעלמים כך פתאום. משפחת הס לא הייתה מוצאת את עצמה מתגוררת מרצון בסמוך למחנה ההשמדה האיום ביותר בתולדות ההיסטוריה. הם ניתקו את החשיבה העצמאית והביקורתית שלהם עוד הרבה לפני כן. מבחינה אקטואלית הסרט מזכיר את האדישות של מאות מיליוני האנשים בעולם לטבח ה-7 באוקטובר או מצד שני אותם ישראלים האדישים בנוגע למותם של מעל 30 אלף איש בעזה, חלקם ילדים, או סמוטריץ' וחבריו המתקשים להביע הזדהות עם החטופים ומשפחותיהם. "אזור העניין" הוא על אי היכולת לחוש אמפתיה בסיסית. משפחת הס הצטיינה בזה ונראה שגם מרבית האנושות. לפי הסרט הזה לעולם הזה לא תהיה גאולה. .
אני יכול להבין את הביקורות המעורבות.. בעיניי הסרט מזעזע ואחרי האוסקר שהציג כמה גלייזר אנטישמי, לא מפתיע שסרט מציג את הנאצים כמשפחה נורמטיבית עם חיי חברה ובעיקר אדישות למה שקורה מבעד לחומה. היה חסר רק שאם היהודים היו זוכים לחשיפה בסרט מלבד קולות ירי ועשן הארובות, עוד היו מוצגים כתוקף ולא כקורבן..
שם:דן קירוגיל:7413/05/2024 18:15:53
1/10
כלום על כלום.אין בכלל תוכן בסרט זה. .כתבתי ציון 1 , רק כי אין אופציה לבחירת הציון 0. אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי בימי חיי.
שם:אורנהגיל:6605/05/2024 22:26:30
10/10
הסרט מזעזע בדרכו. כל הביקורות החיוביות והשליליות, נכונות.
צריך סבלנות והקשבה לסרט לכל אורכו. הקולות.
וגם תשומת לב לצבעים בסרט.
אפשר לראותו פעם שניה.
אני רואה בו סרט חשוב.