אנטומיה של נפילה ביקורת סרט

בתי המשפט תמיד סיפקו לעולם הקולנוע קרקע פורה של אפשרויות לייצר עלילות מרתקות. חלקן התעסקו במציאות הפוליטית וחשפו מקרים איומים של גזענות, אנטישמיות וחוסר צדק כמו בסרטים "פילדלפיה", "משפט השבעה משיקגו" ו"ארין ברקוביץ". חלקן עסקו במערכות יחסים בין נשים וגברים, חלקן מבוססות על מקרים אמיתיים כמו ב"תיק גולדמן" שהציג בפסטיבל חיפה. ישנם סרטים שהם אדפטציות קולנועיות ליצירות ספרותיות כמו "האשמה" ואחרים מקוריים, כגון "12 המושבעים". "אנטומיה של נפילה" של ז'וסטין טרייה מבוסס על תסריט מקורי שנכתב על ידי הבמאית ביחד עם בן זוגה השחקן ארתור הררי.הסרט שאורכו 150 דקות מעלה על דוכן הנאשמים את מוסד הנישואין ובעצם חוקר באופן נוקב ונטול פשרות את המבנה של הזוגיות המודרנית: דינמיקה זוגית, שאיפות של האינדיבידואל בתוך המערכת המתנגשת עם השאיפות של בן או בת הזוג, ההליכה אחרי ההגשמה העצמית, החיים בתוך מדינה זרה בסביבה שלא ממש מקבלת אותך, מערכת יחסים בין אם לבן, אב לבן, גבר ואישה ואפילו חוקרת את המיניות של הגיבורה ומעמידה אותה למשפט. המערכת המשפטית מחפשת סדר בתוך הכאוס שנקרא חיי נישואין וזוגיות. כמו כל סרט בית משפט טוב גם "אנטומיה של נפילה" אף פעם לא באמת עוסק במשפט, אלא חוקר את הסיטואציה באופן הרבה יותר מורכב. הפעם מדובר במשפחה לכאורה מושלמת - סופרת הנמצאת בשיאה, בעל מרצה באוניברסיטה וסופר בשאיפה שעסוק בבניית בית חלומותיו וילד מקסים ומוכשר. אבל ככל שהמשפט יתקדם נגלה שהשלישיה הזאת נמצא בתוך תהום, אולי אפילו סיוט, מערבולת של רגשות שמרסקת אותם אחד לתוך השני. השאלה הניצבת היא - האם הנפילה של הבעל מחלון הבית קשורה באיזשהו מובן למה שהתחולל בין ארבעת הקירות? האם הוא התאבד? או אולי סנדרה רעייתו היא זאת שדחפה אותו אל מותו?כאשר אין עובדות ממשיות כל מה שנותר הוא אי ודאות. האם סמואל הבעל שמת מפגיעה חריפה בראשו החליק תוך כדי עבודה אל מותו? האם הוא נדחף? האם הוא הוכה וצנח אל מותו? סנדרה הייתה האדם היחיד בבית העץ המרשים אותו הוא שיפץ באלפים הצרפתיים ועל אף הנוף הפסטורלי והסביבה המושלגת הצבועה לבן בתוך הבית שרר המון מתח, כפי שנחשף במהלך המשפט. אבל נראה שאת טרייה מעניין איך התפקידים המסורתיים של הגבר והאישה נתפסים בעיני החברה הצרפתית השמרנית ובעיקר בעיני התובע, המעניק לסנדרה, יחס מיזוגני ואגרסיבי שלא היה מבייש את טלי גוטליב, הסנגורית הכי נלהבת בהגנה על אנסים. ועם זאת, טרייה לא נוטה לכיוון הדרמה באופן מלא. ישנו חוט דק מאוד של הומור שחור וציני המגן על הסרט מלהפוך ליצירה אפרורית ויבשה הלוקחת את עצמה ברצינות תהומית. הצד הקומי של הסרט מצליח לצבוע את הגוונים האפורים שלו ולהעניק לו חיים. הם בעיקר מגיעים מכיוונה של דמותה האניגמטית של סנדרה. השחקנית הגרמניה סנדרה הולר ("סיסי ואני", "טוני ארדמן", "אזור העניין"), אחת השחקניות הבולטות כיום בקולנוע האירופאי, שמחליפה במיומנות רבה בין רגשות בלי לגלוש למלודרמות מיותרות. התסריט המופלא הוא כחומר בידיה המיומנות והיא מצליחה בעזרתו ליצור דמות רבת רבדים הרואה את ההתרחשויות בצורה צלולה ביותר ומסוגלת להבין את כל נקודות המבט השונות באופן רציונלי אך גם אמפתי.טרייה מצליחה ליצור דרמת בית משפט שלא עוסקת במוסר, כאשר חפותה של סנדרה היא שאלה שעומדת פתוחה גם בסופו של הסרט. "אנטומיה של נפילה" הוא על המשחק של המשפט, ההנאה מטרגדיה שהיא לא שלנו, ההנאה הסדיסטית בצפייה במי שסובל, על הכביסה המלוכלכת שהופכת לראיות משפטיות. זהו סרט על צירופי מקרים, רמזים או רעשי רקע שמהם אפשר להסיק שלל מסקנות, תלוי מי מקשיב ומי הדובר. אפילו המת עומד כאן למשפט. אין מנצחים, רק מפסידים. ב"אנטומיה של נפילה" הדבר האחרון שחשוב הוא הצדק עצמו, התהליך המרתק של המשפט הוא זה שעומד במרכז.ההחלטה להשאיר את המסע כולו לוט בערפל היא החלטה חכמה שיוצרת קולנוע שהוא גם מבדר אך גם מאוד אינטלקטואלי, ובאותה מידה גם עובד באופן אפקטיבי על הרגש. מצד אחד מדובר ביצירה הבוחנת התבוננות פנימית של תהליך משפט, התבוננות בדמויות הנקלעות לאירוע מפתיע ובלתי מתוכנן. היצירה עושה זאת בצורה מבריקה וחריפה שלא משאירה את הצופה לרגע אחד משועמם. אין ספק שמדובר באחד הסרטים הטובים ביותר של השנה החולפת ובצדק רב הוא זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון ובפרס התסריט המקורי הטוב ביותר בטקס האוסקר 2024.

בולרו Bolero חדש 2025

עד שתחזור Wait For Me חדש 2025

בירד Bird חדש 2025

בוב טרבינו עשה לך לייק Bob Trevino Likes It חדש 2025

השמפניה של גברת קליקו Widow Clicquot חדש 2025

דרכים מצטלבות Crossing 2025

דבי הייתה פה Debbie Was Here 2025

מריה Maria 2025

חלב The Milky Way 2025

זרע התאנה הקדושה The Seed of the Sacred Fig 2025