בפסטיבל ירושלים האחרון הוקרנה הקומדיה המשעשעת "דאאאאאאלי" של הבמאי הצרפתי האקסצנטרי קוונטין דופייה שעוסקת ביוצר סלבדור דאלי ומרביתה מתרחשת בעת ארוחה שאליה הוא מוזמן בסמוך לביתו והחלום הבלתי נגמר שהוא מספר לאורחיו. מעבר להיותו אמן נודע, היה דאלי גם חובב קולינריה ואף פרסם ספר מתכונים עם מנות כגון פטה צלופחים ומאפה צפרדעים.דיוויד פויול ביים סרט דוקומנטרי על דאלי וגם סרט על מסעדת אל בולי, שנחשבה עד לסגירתה ב-2011 למסעדה הטובה בעולם. את אהבתו לאמנות ולקולינריה שילב פויול בסרטו העלילתי הראשון "מחכים לדאלי" שעולה כעת לאקרנים. הסרט אמנם אינו מדויק היסטורית אבל הוא בעצם מגולל את סיפורה של מסעדת אל בולי ושל השף שלה פראן אדריה, שנחשב עד היום לשף המשפיע והחשוב ביותר בעולם
פרסומת
הסרט מתרחש בשנת 1974 בספרד. אלה ימי הדמדומים של שלטונו של הרודן פרנקו והמחאות כנגד השלטון רק הולכות ומתגברות. השף פרננדו (איבאן מסאגה) נאלץ להימלט בעור שיניו מברצלונה לאחר שאחיו השתתף במחאה כנגד המשטר. הוא ואחיו מגיעים למסעדת אל סוריאל בדרום ספרד ובעלה האקסצנטרי של המסעדה ג'ולס (השחקן חוסה גרסיה, מעין רוברט דאוני ג'וניור ספרדי) שוכר אותם כדי שיצילו את המסעדה.חלומו של ג'ולס הוא שסלבדור דאלי המהולל יבוא לסעוד על שולחנו באחד מן הימים. לשם כך כל המסעדה מקושטת בהעתקי יצירותיו של דאלי כגון השעונים הנוזלים וטלפון הסרטן המפורסם וגם ביצה ענקית המזכירה את היצירה "המטמורפוזה של נרקיסוס" - אחת מיצירותיו המפורסמות של דאלי.
לאט לאט מתחיל השף הצעיר להגשים את חזונו במסעדה ולהמציא מנות יוצאות דופן. אמנם במציאות השף ארניה הגיע לאל בולי רק עשור אחרי מה שמתואר בסרט, אבל המנות שמוגשות על המסך הן פרי דמיונו (כמו קינוח מלוח או תרחיף גזר - אדריה נחשב לממציא הבישול המולקולרי) והוא אף היה היועץ הקולינרי על הסט.מעבר להתפתחות השף והניסיונות החוזרים והנשנים של בעל המסעדה לגרום לדאלי לבקר אצלו יש גם כמה עלילות משנה הכוללות את שוטרי האזור השנואים, שמוצגים כרודפי בצע ומייצגים את כל מה שרקוב בספרד בזמן הדיקטטורה של פרנקו ולעומתם חבורה של היפים המייצגים את תגובת הנגד למשטר. השף פרננדו גם מתאהב בבתו של ג'ולס - לולה (השחקנית המוכשרת קלרה פונסו) ויש את שוטה הכפר שמתעקש לצבוע את בתי התושבים בכחול - דבר שגם מתכתב עם יצירתו של דאלי.הסרט מזגזג בין סרט קולינרי לבין סרט אמנותי העוסק ברצון להעז ולפרוץ גבולות ולא תמיד ברור על מה שם הבמאי את הדגש העיקרי, אולם בסופו של דבר מדובר בקומדיה מהנה שלא לוקחת את עצמה ברצינות .אין צורך להכיר את יצירתו של דאלי או את המטעמים של השף אדריה כדי להנות מהסרט שמספק ארוחה קולנועית מספקת בת שעתיים.
חסרים תבלינים. המעטפת יותר מרשימה מהתוכן. הקצב איטי,הנושא משעמם וההומור לא מוצלח. גם היה אפשר לקצר את הסרט. מצד שני,החופים והאווירה המשוחררת של אמצע שנות ה-70 יחד עם נשים יפות, מוסיפים נופך כיפי.מהבחינה הזו מזכיר את הכפר של רפי נלסון בטאבה ואת המחזמר "שיער". חובבי קולינריה שמסתפקים בתמונות,גם יקבלו את המנה הטעימה שלהם.
"קולינריה אמנותית"
מחכים לדאלי (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות