סוס בלי שם ביקורת סרט

Horse with No Name Movie Review

לירון רחל ארז על "סוס בלי שם":
"מסע קולנועי פיוטי שמזמין את הצופה להתבונן פנימה"

סרט ארכיון שתף/י

משחק יסמין עיון, אסף אסולין, יואל רוזנקיאר במאי/ת אסף אסולין

ישראלי

ביקורת סרט לסוס בלי שם מאת לירון רחל ארז | כתבת קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"מיינדפולנס קולנועי"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.8/10

היכן תצפו?

בקולנוע

66.7% בבית

16.7% לא אצפה

16.7%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אננס נופל מהשמיים, אופניים שקוראים להם מנשה ורגעים קולנועיים מרהיבים. סרטו החדש של אסף אסולין הוא חגיגה קולנועית אמיצה. בעולם הקולנועי הזריז והרגעי של היום, עם אפקטים, פעלולים ועריכה מהירה שחולפת מול העיניים בלי להשאיר סימן – "סוס בלי שם" מזמין אתכם להאט, לעצור רגע. לעשות מיינדפולנס קולנועי במדבר צחיח.סוס (אסף אסולין, היוצר) וגלידה (יסמין עיון) נפגשים בלב המדבר. מקום בלי זמנים, ואולי גם בלי תקווה. הפגישה ביניהם שוברת את הבדידות שהם חיו בה. נולדת שם קירבה, נחמה, אולי אפילו אהבה. בעולם שהוא ספק מציאות ספק חלום, שבו לאנשים אין שמות, לפעמים גם לא נעליים, ופירות נופלים מהשמיים בלי אזהרה – יש רגעים של יופי, של כאב, של משהו אמיתי.

״סוס בלי שם״ הוא חיה מוזרה בנוף הקולנועי הישראלי. בלתי ניתן להתעלמות. לא במראה, לא בקצב, לא בבחירות. בכל שנה יוצאים סרטים "אחרים" – ניסיוניים, אמנותיים, כאלה שמבקשים לברוח מהשגרה. אבל לא כולם מצליחים לייצר עניין מעבר לרעיון. הסרט הזה לא מתאמץ להרשים. הוא לא נלחם על תשומת הלב. אין לו טמפרמנט ישראלי. הוא לא מתפרץ, לא מתפוצץ, לא מתרפס. הוא יושב שם – שקט, עקשן, מסתורי – ומבקש שתסתכלו ותתבוננו. הוא לא מסביר את עצמו, לא מתנצל על רגעים של בלבול, גם לא מנסה להנדס עלילה עם התחלה-אמצע-שיא-סוף. אין כאן קשת ברורה של התפתחות. יש תנועה פנימית, רגשית. רגעים שבאים ונעלמים. התחושה היא של חיים – גולמיים, לא לגמרי מבושלים אבל כנים. ולפעמים זה מספיק.זה לא סרט של תשובות, אלא של שאלות. והרבה מהן. מה זו אהבה כשאין מילים? מה זו בדידות כשאין רעש? מה עושים עם פנטזיות שלא התממשו, או עם שקרים שסיפרנו לעצמנו? הסרט לא מנסה לגעת בכל נושא לעומקו – הוא רק מציף, נותן לצופה להמשיך לבד. לטוב ולרע כל אחד במדבר הנפש שלו.

אפשר לראות בסרט השפעות קולנועיות רבות, אך בכל זאת הוא שומר על קול ייחודי משלו. אם תסתכלו שם למעלה אולי תבחינו בפליני מנופף לשלום, "חור בלבנה" קורץ מרחוק, ויש גם טעם של מערבון ספגטי וניחוח של מד"ב. הכול שזור בתוך שפה קולנועית אותנטית ומוגש כתבשיל איטי, שבו הטעמים לא משתלטים אלא חיים זה לצד זה.והסוף? לא נגיד שהוא הותיר אותנו לגמרי שבעים. הסרט מתחיל במסלול מסוים, אבל לאט לאט מאבד אותו. בדיוק כשמגיעה התחושה שאולי תבוא התרה – בא מסך שחור. הקרדיטים עולים, ואתה נשאר עם התחושה שמישהו עצר אותך רגע לפני סוף המשפט. יש בזה משהו מתסכל, כמעט חד. אבל אולי גם מדמה את החיים עצמם, שם שום דבר לא נסגר עד הסוף ואף אחד לא מגיש לך הכל על מגש של כסף."סוס בלי שם" הוא לא סרט מושלם. יש בו רגעים בוסריים, לפעמים מבולבלים, אך הוא בולט בייחודיות שלו, בשקט, באומץ לבחור בדרך אחרת. הוא לא מתאמץ לגעת, וזה אולי בדיוק הכוח שלו. לא בטוח שכולם יתחברו אבל הוא שם, מיוחד בדרכו, וזה לגמרי מספיק.

לירון רחל ארז | כתבת קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י