גיא עמיר וחנן סביון הם שניים מהיוצרים הפוריים בישראל, וכנראה יהיו מזוהים לנצח כקצר וניוטון - הדמויות שגילמו מסדרת הפריצה שלהם "עספור" (2010-2011). השניים הצליחו להתחבב על הקהל הישראלי באמצעות השילוב בין דמויות עממיות בעלות אלמנטים קומיים לבין סיפור דרמטי המערב סצנות מתח. השילוב המוצלח בין קומדיה ואקשן עם הטוויסט הישראלי הוא סוד כוחם ומעין התפתחות מודרנית של ז'אנר סרטי הבורקס. יוצאת דופן בהקשר הזה היא הסדרה "פצועים בראש" (2013-2016) שניסתה בעצמה לאזן את הזיהוי שלהם עם "עספור" הקומית ולקחה אותם אל עולמות דרמת הפשע נטולת ההומור והרצינית מדי."באש ובמים" (2025) מספר על צמד חברים ירושלמיים בעלי בר ונטייה להסתבכויות מיותרות שאהבתם ונאמנותם אחד לשני מקבילה לאהבתם לקבוצת הכדורגל האהודה על ידם - בית"ר ירושלים. מכך גם ניתן לסרט את שמו הלקוח משיר האוהדים המפורסם של בית"ר. פיני (חנן סביון) מתקשה לשמור על אורח חיים בריא כפי שאשתו עלמה (אפרת בוימולד, "השיר שלנו") דורשת ממנו כדי שיצליחו להביא ילד לעולם, וניסו (גיא עמיר) מתמודד עם הפחד שהוא עומד למות ממחלת הסרטן. זאת כשברקע המשחק ההיסטורי והאמיתי של בית"ר ירושלים מול ויסלה קרקוב הפולנית שהתמודדו ראש בראש על עלייה לליגת האלופות. תוספת נחמדה לסרט שמצריכה התמודדות לא פשוטה עם שילוב בין קטעי ארכיון אמיתיים מהמשחק לצילומים חדשים.
פרסומת
לב הסרט הוא ללא ספק החברות בין השניים, וכיצד היא מושפעת מההתמודדות של ניסו עם פחדיו למות בגיל צעיר כמו אביו. בחוכמה, עמיר וסביון בוחרים לבסס זאת כבר מסצנת הפתיחה, שלמרות רעיונה המוצלח, מסרבת לרגש באמת עם דיאלוגים מאולצים ומשחק שלא מצליח לכפר עליהם. למרבה הצער, הדבר נכון גם לגבי רוב חלקי הסרט, שרגעיו החזקים מתבססים רק על הכימיה בין עמיר וסביון והמשחק של השאר נע בין בינוני ללא משכנע. בולט לטובה במיוחד הוא גיא עמיר שאחראי לרגעים המצחיקים והמרגשים ביותר בסרט. מלבד לקשר החברותי בין ניסו לפיני, שאר קווי העלילה לא מספקים את הסחורה, וחלקם כל כך לא מעניינים שאפילו לא ניתן להם סוף ראוי כמו עלילת מכירת הבר המיותרת.בעיה זו נובעת מכך ש"באש ובמים" אינו בדיוק יצירה העומדת בפני עצמה. למעשה, הסרט הוא תוצאה של עריכה מחדש של סדרה בעלת אותו השם שהשניים יצרו לנטפליקס ויצאה בשנה שעברה. לא ברורה הסיבה מדוע לקחת סדרה של 8 פרקים ולקצר אותה לסרט אחד של כשעה וחצי. "באש ובמים" מרגיש לא אפוי, עם סיפורים ודינמיקות בין דמויות שלא מספיקות להיבנות וצילום שנראה ומרגיש כמו סדרת טלוויזיה (שימו לב גם לפורמט התמונה שאינו סינמסקופ כנהוג בקולנוע).
בסדרת טלוויזיה יש יותר זמן לאפיזודות שמפתחות את הדמויות ואת עלילות המשנה, לעומת זאת האפיזודות האחדות שנשארו בסרט מרגישות לא מספיק מחוברות אל הסיפור המרכזי, ומעטות מדי בשביל ליצור קו עלילה בעל משמעות ועניין עבור הצופים. התהליכים שעוברים הדמויות במהלך הסרט, כמו השינוי הפתאומי של פיני מחבר חסר אחריות למבוגר האחראי, לא מספיק מוסברים, ואירועים דרמטיים כמו ניסיון החטיפה של ניסו בפולין הם פתאומיים לחלוטין ונדמה שלקוחים מעולמות הסיטקום.אין מקרים רבים שבהם יוצרים עורכים מחדש את הסדרה שלהם לסרט קולנוע, אך קיימות דוגמאות כמו "תמונות מחיי נישואין" (אינגמר ברגמן, 1974) שהחל כסדרה בעלת אותו השם שגם במקרה הזה יצאה כשנה לפני הסרט. לרוב, יוצר רוצה להאריך את הגרסה המקוצרת של יצירתו והופך אותה לגרסה ארוכה יותר, במה שחובבי הקולנוע נוהגים לכנות "גרסת הבמאי" או "הגרסה המורחבת". קיימות גם דוגמאות להפיכת סרט לסדרת טלוויזיה כמובן, אך גם אלה נדירות יותר. לא ברורה הסיבה שהסרט "באש ובמים" בכלל קיים, וניתן לקוות שהוא נוצר מהסיבות הנכונות, קרי, הרצון היצירתי של סביון ועמיר, ולא כמחלבת כסף על חשבון הקהל הישראלי. אם אתם מחפשים סיפור על צמד חברים שמגיע עד לפולין בשביל לראות את בית"ר ירושלים, אתם תמצאו אחד טוב יותר, ובעיקר שלם יותר בנטפליקס.
באש ובמים (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות