קרנדירו ביקורת סרט

הבמאי הברזילאי הותיק הקטור בבנקו מספר את סיפורו האמיתי של בית הכלא הצפוף והאלים ביותר בברזיל, קאראנדירו. בשנת 1992 חיו בבית הכלא 7000 אסירים. בזמן המהומות שהתרחשו בבית הכלא באותה השנה נטבחו 111 איש על ידי כוחות המשטרה המקומיים.הסרט אינו מתמקד בדמות אחת אלא ב 26 דמויות ראשיות המספרות את סיפורם האישי והמזעזע לרופא הצעיר שהתחיל לעבוד בבית החולים. למרות מעשי הרצח האכזריים, הסמים הבלתי פוסקים והאלימות שאינה נפסקת לרגע, האסירים מוצגים כבני אדם ולא כמפלצות. הרופא האידיאליסט מנסה למנוע את התפשטות מגיפת האיידס בכלא ובמהלך הפגישות הוא פוגש צרכני סמים, קוקסינלים, סוחרי סמים, רוצחים, אנסים ועוד. כולם חושפים לפניו את סיפור חייהם. למרות המשחק המרשים והסיפורים המרתקים, הבחירות הטכניות כמו הצילום וקצת העריכה מזכירים מאד טלנובלה ברזילאית מצליחה ופחות סרט קולנוע קליפי. ההשוואה הבלתי נמנעת לסדרה, "אוז" דווקא מחמיאה ליוצרי הסרט שהצליחו בלי הרבה תחכום ויזואלי, ליצור תחושת אמינות, (מה שלא קיים בסדרה האמריקאית המצליחה, לפחות בעונה האחרונה).קארנדירו מצטיין במשחק אמין של כל השחקנים. מפתיע במיוחד הוא רודריגו סאנטורו החטוב שבימים אלו מופיע גם ב"אהבה זה כל הסיפור" כמאהב של לורה לייני, בסרט זה הוא מגלם קוקסינל. הסרט מבוסס על ספרו של דרוזיו וארלה שהיה הרופא של האסירים באותה התקופה. למרות האירועים הקשים לאורך הסרט, בסופו של דבר מדובר ביצירה אישית המשלבת גם הומור, רומנטיקה, מלודרמה ואפילו פוליטיקה.בשנים האחרונות, הקולנוע הדרום האמריקאי פורח והברזילאי במיוחד, לכן אין פלא ש"קאראנדירו" הוא אחד מסרטי בית הכלא הטובים ביותר שנראו בשנים האחרונות.