סרטו החדש של סטיבן פרירס הוא אולי אחת האכזבות הגדולות ביותר של העונה. מדובר באחד הבמאים הבריטים האהובים עלי שיצר סרטים נפלאים כמו: "מכבסה יפהפייה שלי", "זקוף ת'אוזן", "סמי ורוזי עושים את זה", "יחסים מסוכנים", "הנוכלים", "נאמנות גבוהה" ו"דברים יפים מלוכלכים". כבר לפני הצפייה בסרט תקציר העלילה וכוכביו הבהירו לי שהמוצר הקולנועי מיועד לקהל בורגני באמצע החיים, לא בדיוק כוס התה שלי. ההתחלה היתה מבטיחה, צינית ומרושעת. עשרים דקות בערך אחר כך הגיעה הנפילה.ג'ודי דנץ (שמועמדת על תפקידה בסרט זה לאוסקר השחקנית הטובה ביותר) מגלמת אלמנה טרייה ומשועממת. בגיל 29 הגברת מחליטה להכניס קצת עניין לחייה ולפתוח תיאטרון. היא שוכרת את שירותיו של בוב הוסקינס ("מונה ליזה", "רוג'ר ראביט"), מנהל תיאטרון הולנדי ממוצא יהודי. שני הטיפוסים הכול כך שונים מנהלים שלל ויכוחים וריבים המתבססים על מערכת היחסים רווית השנאה ההדדית. העסק לא מצליח במיוחד וגברת הנדרסון באקט פמיניסטי מציעה להפשיט את השחקניות. הבעיה היא שיש חוקים שאוסרים על עירום על הבמה.
פרסומת
עירום מוכר והמפיקה הכשרה, נורמה היימן, יודעת זאת. היא גם יודעת שהקהל הבורגני מאוד רוצה לראות ציצים, אחוריים ואפילו בולבול אבל הוא צריך אצטלה אומנותית שתחפה על הרעיון שלבוא לסרט שעוסק בתיאטרון הראשון שהפשיט את שחקניותיו. כאן גם מתחילה הנפילה התלולה של הסרט. עם הופעת העירום הסרט פשוט מפסיק להצחיק. הכול נכתב ומבוים כול כך בזהירות שהקצב המהיר של תחילת הסרט פשוט הולך ונמוג במהירות שיא. כאשר מלחמת העולם השנייה מצטרפת לחגיגה ועברה של גברת הנדרסון צץ ועולה מעל לפני השטח, הכול הופך לרציני, בנאלי – כאילו לא לפני שעה נקרענו מצחוק.מאחר ומדובר במוצר צריכה בורגני לחלוטין שכל מטרתו לשעשע זוגות אמידים בשנות הארבעים, החמישים, השישים והשבעים לחייהם, זה גם יהיה מוצר מאוד שמרני וזאת למרות העירום. גברת הנדרסון וקלות הדעת שלה ימיטו אסון על אחת הנערות הערומות שחטאה וכולנו נזכה להטפת מוסר צדקנית. מאחר ואנחנו מחבבים את גברת הנדרסון אנחנו נקשיב לנאום חוצב לבבות על כך שחיילים צריכים לראות זוג דדיים לפני מותם.
בסופו של דבר, "גברת הנדרסון גאה להציג" הוא סרט סביר לחלוטין, אך אינו מצליח להפך ליותר מזה. הוא עשוי במיומנות, התסריט מסורתי, בזכות ג'ודי דנץ ובוס הוסקינס הדיאלוגים נשמעים שנונים. עושה רושם שג'ודי דנץ ידעה מלכתחילה שיש סיכוי לאיזה פרס מוזהב והיא מתנהגת כמו דיווה שהתקלקלו לה הבלמים מההתחלה עד הסוף. בוב הוסקינס נותן פייט מרשים מולה. התגליות של הסרט הם ויל יאנג (זוכה "כוכב נולד" הבריטי) וקלי ריילי ("גאווה ודעה קדומה"). יש גם הופעת אורח של הקומיקאי האמריקאי המבריק כריסטופר גאסט שביים סרטים מצחיקים פי מיליון כמו "משב רוח מוזיקלי", "מחכים לגופמן" ו"Best in Show". אם אתם רוצים ליהנות מקומדיות חכמות באמת אין ספק שאחד משלושת הסרטים של גאסט יספק את הסחורה הרבה יותר. אם חשקה נפשכם בקומדיה בריטית דרמטית תקופתית שהאטרקציה שלה הוא שחקניות שחושפות את השדיים, כנראה ש"גברת הנדרסון גאה להציג" מיועד בדיוק לכם.
נחמד. בדרך כלל אני לא מתייחס לביקורות,אבל לטעמי חלקן מחמירות שלא בצדק. נכון שלא מדובר בפאר היצירה,אבל עדיין יש בסרט מרכיבים מהנים.סיפור טוב, קטעי שירה וריקוד, קצב סביר, ודינמיקה מעניינת בין שני שחקנים ראשיים מעולים. התיאור התקופתי וההקשר ההיסטורי מהווים תוספת חיובית.גם הסיום יפה. ציון 7.5.
גב' הנדרסון גאה להציג קלישאה פשוטה ולגרור את בוב הוסקין שהגיע לת"א לחוויה מיותרת. בובו העניק לי בטובו צילןם אחד למזכרת אבל היה גדול אז, ב"מסע של פליסייה" כאן הוא בעצם נופש ומתערטל בגוון בריטי עטוף במולאן רוז'.
גברת הנדרסון גאה להציג (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות