סרטו החדש של ז'אק אודיאר, ("גיבור בזכות עצמו", "על שפתי"), הוא כנראה הסרט הטוב ביותר שיצא מצרפת בשנה האחרונה. הסרט הצרפתי האחרון שאהבתי היה "תסתכלו עלי". לעומת הקומדיה האינטלקטואלית המרירה ההיא, הסרט שעליו אתם קוראים את הביקורת רחוק מלהיות קומי, על אף שיש בו מספר רגעים מצחיקים ומשעשעים. בעצם מדובר בדרמת פשע אפלה ולעיתים אכזרית ועם זאת עמוסת רגשות מודחקים ומתפרצים."ליבי החסיר פעימה" מגיע לישראל עטור שבחים ופרסים. הוא זכה בשמונה פרסי סזאר, (האוסקר הצרפתי), על הסרט הטוב ביותר, הבמאי, שחקן המשנה, השחקנית המבטיחה, תסריט מעובד, צילום, מוסיקה ועריכה. הוא גם זכה בפרס ה"באפטה", האקדמיה הבריטי לקולנוע, לסרט הזר הטוב ביותר. בפסטיבל ברלין 2005 הוא זכה בפרס דב הכסף למוסיקה של הסרט.
פרסומת
רומין דוריס הוא אחד השחקנים הצעירים הפופולאריים ביותר בצרפת כיום, כאשר באמתחתו מספר הופעות בסרטים בינלאומיים: "כל אחד מחפש את החתול שלו", "פודינג אמריקאי", "זר בן צוענים", "גולים", "דוברמן", "הגירושין" ובסתיו נראה אותו בסרט החדש בסדרת סרטי ג'יימס בונד, "קזינו רויאל". דוריס נותן כאן את אחת ההופעות המרשימות ביותר שנראו על הבד בשנה החולפת. הוא מצליח ליצור דמות הנעה בין אינטנסיביות נטולת גבולות לאיפוק רגשי מרשים.גיבור הסרט הוא טום, בחור בן 28 שהולך בדרכי אביו, מאפיונר מזדקן שכבר לא מסוגל לגבות כספים בכוחות עצמו. טום קשור בעסקאות נדל"ן מפוקפקות עם חבריו המושחתים שלא מבינים בדיוק מה עובר לחברם הטוב בראש. הוא מנסה להשיג רווחים גדולים ומהירים על גבם של אזרחים פשוטים. מרבית עבודתו היא למצוא דרכים לסלק מהגרים לא חוקיים והומלסים מבניינים ריקים שנקנו על ידם. טום מסתבך בתגרות אלימות ומפגין כוחניות כלפי כול הסובבים אותו לא רק בעבודתו אלא גם בחיי היום יום. אומרים שהמוסיקה והאמנות משחררים ואכן זה מה שקורה לטום כאשר הוא מבחין דרך חלון מכוניתו, בסוכן של אמו הפסנתרנית.
טום שחלם כול חייו להיות פסנתרן כמו אמו, עוצר את הרכב, ניגש אל הסוכן וזה מציע לו לגשת לאודישן. מבלי להפסיק את עבודתו, טום מתכונן לאודישן הגדול. הצרה היא שהוא לא ממש מקצוען ותקופה ארוכה שהוא בכלל לא נגע בפסנתר. הוא מתחיל לערוך חזרות תחת השגחתה של פסנתרנית סינית מחוננת (בגילומה של לין דאן פאם שזכתה בפרס סזאר על תפקידה) ומנהל רומן אסור עם אשת חברו (אור אתיקה, "סוף העולם שמאלה"). טום מתמודד עם אביו המזדקן שמסרב להפסיק לעסוק בפשיעה. ובכל אותם רגעים אלימים וחושניים הוא לא מפסיק לחשוב לרגע אחד על הטוקטה של באך."ליבי החסיר פעימה" הוא חידוש לסרט קולנוע אמריקאי עצמאי משנות השבעים בשם "אצבעות" בבימויו של ג'יימס טובוק ובכיכובו של הרווי קייטל. הסרט במקור התרחש בניו-יורק בתוך המאפיה האיטלקית. אודיאר לקח את העלילה והתאים אותה לפריז של ימינו. בדיוק כמו בסרט "מחבואים" שבויים על ידי הבמאי האוסטרי מיכאל הנקה, גם אודיאר חושף את הריקבון והפחדים הפושים אצל הצרפתים. אם ב"מחבואים" הבורגנים מסתירים את הדעות הקדומות שלהם בשלל מסכות המתקלפות באיטיות, כאן מדובר באדם שההומניות ממנו והלאה. טום הוא איש אלים, בוטה, שחי בעולם גברי ושלכאורה לא חש באי נוחות כלפי מעשיו האכזריים."ליבי החסיר פעימה" מזכיר בעוצמתו את סרטיו המוקדמים של מרטין סקורסזה, ("רחובות מושחתים", "נהג מונית") כשהערכים של אודיאר הרבה יותר אנושיים. רומאן דוריס מזכיר בשיאי הסרט את רוברט דה נירו הצעיר. הסרט עצמו הוא מסע קולנועי ריאליסטי מהפנט ומורכב שבראשו עומדת דמות גברית מרתקת הכובשת לאט לאט את לב הצופים ומשתלטת על המסך.
הסרט קשה, רווי אלימות, לא מצאתי בו רוך או רגעי הפוגה. הצילומים מטרידים, חשוכים. סרט מאוד ריאליסטי. אמנם הרעיון יפה- והסרט מציג לנו את האדם על כל צדדיו האנושיים הרכים והקשים, והמשחק מצוין. אני לא נהניתי כל כך ויצאתי בהרגשה כבדה.
ליבי החסיר פעימה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות