שתי הפסקאות הראשונות מיועדות למי שבטח לא יקרא את הביקורת הנ"ל. קשישות וקשישים, מנויי קולנוע לב, המגיעים להקרנות ביום שלישי ב 11:30 לפני הצהריים לצפות בסרטי איכות בורגניים. מאחר וממרום גילכם לפעמים שוכחים חוקים בסיסיים שנכנסים לאולם קולנוע, תרשו לי להזכיר לכם: 1) אולם קולנוע הוא לא מועדון חברים ולכן לא מנהלים שיחות במהלך הסרט או צועקים לחברה שנכנסה כדי שתבוא לשבת לידכם. 2) טלפון סלולרי, הדבר המצלצל הזה שהילדים קנו לכם כדי שאם תלכו לאיבוד תוכלו לצלצל אליהם - בבקשה לכבות. 3) אם מצלצל הטלפון בבקשה לא לענות!חוויית הצפייה בסרטים הופכת לאחרונה לבלתי נסבלת והיא פוגמת בהנאה הקולנועית. צריך ליצור חוקים שכוללים קנסות וסילוק מאולמות הקולנוע לאנשים שהטלפונים שלהם מצלצלים או יותר גרוע, כאלה שעונים לסלולריים שלהם. למי שקרא את הביקורת שלי על "חסין מוות" יכול להבין שהצפייה בסרט היתה סוג של גיהנום. לא רק זה, בהקרנה של "רטטוי" ישבו לידי זוג שפשוט ניהלו ביניהם ועם הניידים שלהם שיחות לאורך כול הסרט.
פרסומת
ועכשיו לביקורת על הסרט "אחרי החתונה". אני די בטוח שחברה לייצור קופסאות טישו עמדה מאחורי הפרויקט הקולנועי המקצועי והמסקרן הזה. הבעיה המרכזית בסרטה החדש של הבמאית סוזן בייר הוא שהיוצרת אבדה שליטה על שחקניה שפורצים בבכי בערך כול חמש דקות. באיזשהו שלב כנראה שהבכי לא הספיק ואז השחקנים מתחילים לצעוק, איזה לצעוק? לשאוג בהיסטריה מרוב בכי. משחק מוגזם זה אנדרסטייטמנט במקרה הנ"ל. ואני חשבתי לתומי שמלודרמה טובה זה שהקהל באולם בוכה ולא הדמויות שעל גבי המסך."אחרי החתונה" לא הפתיע כשהוא היה מועמד השנה לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. סוזן בייר צברה לעצמה חוג מעריצים מאסיבי בעזרת שני סרטיה האחרונים - "אהבות פתוחות" שזכה להצלחה בישראל ו"אחים" שלא הציג בארץ. כבר בחודשים הקרובים הבמאית המקצוענית תשחרר לאוויר העולם סרט הוליוודי ראשון עם שני זוכי פרס האוסקר האלי ברי ובניסיו דל טורו. הסרט ששמו, Things We Lost in the Fire מריח לפי עלילתו כמו עוד מסחטת דמעות כוחנית.
היתרון המרכזי בסרט "אחרי החתונה" הוא הכוכב שלו מאדס מיקלסן, השחקן הדני המפורסם ביותר בשנים האחרונות (ג'יימס בונד האחרון). מיקלסן בעל הפנים העגומות, הקפואות ומשחקו המינימליסטי מגלם אלכוהוליסט ונרקומן לשעבר בשם יאקוב שמוצא את הגאולה בהתנדבות בארגון צדקה המסייע ליתומים בהודו. באין ברירה הוא מוצא את עצמו חזרה בדנמרק בהזמנתו של הנדיבה של תעשיין עשיר ושחצן. יאקוב שלא ביקר במולדתו כ 18 שנה מופתע לגלות שהתעשיין האגואיסט לא סתם גרר אותו חזרה לארץ מולדתו. לא אפרט את ההתפתחויות העלילתיות המפתיעות והלא מפתיעות אבל לפי כותרת הסרט ברור שיש חתונה ומתרחשים אחריה מספר דברים שיחשפו סודות מעברן של הדמויות השונות.בייר, היא במאית מקצוענית. לדוגמה, היה מעניין לראות איך היא היתה מביימת את התסריט של "החוק ע"פ ג'ורג'יה". כנראה בצורה הרבה יותר מוצלחת מגארי מרשל ("אשה יפה") שהפך תסריט על התעללות מינית במשפחה לקומדיית נעורים זולה. בייר היא במאית חכמה שנעה בין איכות ועדינות לוולגריות שמזכירה טלנובלות מהסוג הזול. הופעתו של מיקלסן מאזנת את שאר צוות השחקנים שנגרר אחרי הבימוי המלודרמטי והקיצוני של בייר שלא מפסיקה ללחוץ על כפתורי הרגש בכל פעם שנחשף עוד איזשהו סוד גורלי מעברן של הדמויות. בייר משתחררת מחוקי הדוגמה. המצלמה אצלה, עומדת, רצה, פורמליסטית, קלאסיציסטית וריאליסטית בו זמנית. המוסיקה של SIGUR ROS המקשטת את הסרט תורמת והופכת את החוויה לכדאית. (אגב, תודה לליאור שחשפה לפני את נפלאות SIGUR ROS)."אחרי החתונה" כמו סרטיה הקודמים אינו אחיד ברמתו. לרגעים בייר מצליחה להפתיעה במורכבות ובעדינות שבה היא יוצרת סיטואציות ובונה דמויות. לעיתים היא מדכאת כאשר עוצמת הרגשות של הדמויות מתפרצת כמו הר געש אכזרי ונטול רחמים. עכשיו המלכה של המלודרמה הקולנועית הדנית עוברת להוליווד ואם יצליח לה אולי היא אפילו תהיה מועמדת לאוסקר. בכל מקרה, "אחרי החתונה" היא יצירה קולנועית מעניינת אך בעייתית שבשלב מסוים מתחילה להתיש נפשית.
הדבר הכי טוב באחרי החתונה הוא השחקנים המשובחים!הם לא גדלים בשטאנץ טום קרוזים, שם בצפון. שחקנים אחד אחד.
גם ה"סקול!" עם כל כוסית עשה לי את זה. אוירה ברגמנית אופפת אותי ברגע שהשפה מזכירה לי את שפת הקולנוע של המאסטרו.
התסריט עצמו? טוב... עם רוב התסריט הסתדרתי, אגב הפיצוי של ניחוח השפה והמשחק המשובח.
רק בסוף נותר עוד לסגור קצה בעיה קטנה אחת, ספוילרכדי שלא להוציא אותנו מתוסכלים מהפקרת הילד בהודו או מעקירתו משם. תסריטאי השבועון "לאשה" טפלו בזה באופן ההולם את השבועון:
משנזכרו כשהסרט כבר די גמור שאי אפשר להשאיר כך ילד נטוש, כדי לסגור את כל הקצוות, יקוב טס להודו, הילד שכל כך כעס קודם, ראו זה פלא, כלל לא כועס יותר. הכעס נעלם למרות שיקוב לא חזר אחרי כמה ימים כפי שהבטיח. צ'יק צ'ק הכל מסתדר. לילד טוב בהודו. מן ההגינות, כדי שהצופה לא יכעס על יקוב אחרי הסרט, יקוב רצה לקחת אותו לדנמרק אבל מה פתאום? טוב לילד. הוא לא רוצה לדנמרק. הוקוס פוקוס הכל מסתדר והסרט יכול להגמר.
סרט מיוחד לאוהבי הבריות אהבה חמלה תשוקה והקרבה מוגשים יחד בסיפוראנושי כואב אךגם אופטימי עם מוסר השכל היה עם אוהביך ככל שתוכל לקחת טישו מתאים לאנשים שחוו כבר אהבה הורות זוגיות וכו במיוחד
אחרי החתונה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות