ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

"ונוס מפרווה" הוא מחזה מצולם, אבל מחזה טוב. עמנואל סנייה, ממלאת תפקיד מרשים ורב תהפוכות, מול במאי תיאטרון חסר סבלנות, שהופך בהדרגה לשבוי של התגלמות המין הנשי. אתה יושב בסרט, ומבין יותר ויותר, כי לא נוכל להימלט מכך שהנשים, ובעיקר היפות שביניהן, שולטות בעולם שלנו. 8 בסולם ששון גואטה

למרות שבסרט, שהוא כעין מחזה בתוך מחזה - מופיעים רק שני שחקנים, הוא עמוק, מעניין ורב ממדי. אין כאן עלילה, אלא דיון מרתק בזהות מינית, בקשר בין המציאות והתיאטרון, במלחמת המינים, במאבקי כוח בין בני אדם בכלל וגברים ונשים בפרט - ובנושא שמעסיק את פולנסקי בכל סרטיו - החמקמקות שבמאפייני האישה ובשליטתה על הגברים. עמנואל סינייה מדהימה במשחקה: יפה, מרשימה בהופעתה ובחילופי התפקידים המהירים שהיא מציגה בוירטואוזיות. זהו אחד מאותם הסרטים שגם לאחר יציאה מאולם הקולנוע, זמן רב עדיין מעסיק את המחשבה.

הדבר הכי חשוב במחזה, לפני כל דבר אחר הינו הטקסט והעלילה (אם יש כזאת). במחזה הזה אין עלילה והטקסט הוא סתם שנינות לשם שנינות ומחשבות ותפיסות מיניות שפעם היו אולי מקוריות או חדשניות או פרובוקטיביות והיום הן סתם משעממות. יכול להיות שמי שמתחבר לצד המושפל במערכת סאדו מזוכיסטית יתחבר וירגיש משהו כלפי הטקסט והמחשבות שמועברות בו... לנו זה לא עשה את זה... רחוק מזה. אז כן, הבחמוי מושלם והמשחק נפלא ומאד מעניין מבחינת העוצמות הרגשיות שהשחקנים חווים מולנו... אבל כשזה כל מה שיש בסרט... ממש ממש לא שווה את ההשקעה... מה עוד שיש כל כך הרבה סרטים טובים בימים אלו...

סרטיו של רומן פולנסקי מעולם לא היו לקהל הרחב והביקורת תמיד חלוקה לגבי היותם סרטי מופת או מוזרים ודכאוניים. הוא תמיד רואה את העולם דרך עדשה אפלה, מינית ואפילו מעוותת כשהרוע שולט בסרטיו. דוגמאו כמו למשל הם הסרטים "תינוקה של רוזמרי" ו"ירח מר", בעיני סרטי חובה. בסרט הנוכחי, שהוא בעצם סוג של הצגת תיאטרון, אנו חייבים להקשיב בקשב רב לדיאלוגים של שני השחקנים שהם היחידים בסרט ודנים, כחלק מהתסריט, במיתולוגיה היוונית (ונוס כמובן) וכן נושאים אינטלקטואלים ופילוסופיים. אנו מצפים שהסרט יתקדם לאיזו שהיא מטרה, ואכן במחצית השניה יש היפוך תפקידים שבה הבחורה השברירית וחסרת הביטחון הופכת למפלצת שתלטנית ודורסנית. כדאי לקרוא את הרקע לסרט כדי להבין יותר. משחקה של עימנואל סינייה מרתק ושווה לראותה.

דיאלוג קינקי מגושם ומעייף מול העדשה, בו אתה יכול לחוש את פולנסקי אורב מאחוריה לאורך כל הדרך, תמיד מוכן עם המילה הנכונה. קאט!