ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

הסרט נשען על משחקם המופלא של השחקנים: גו''ליה רוברטס וגו''רג קלוני. שניהם גרושים והורים ללילי שסיימה את לימודי המשפטים. בתום הלימודים היא יוצאת לחופשה יחד עם חברתה. החופשה מסתיימת באירוסים מהירים לג''דה . ההורים המודאגים מוצאים את עצמם טסים לאותו גן עדן שבתם נמצאת, כדי לעשות הכול ולעצור את המהלך בכל מחיר. ההורים הגרושים לא מצליחים לסבול את אחד את השני, אבל מה הם לא עושים בשביל בתם היחידה. הם נאלצים לשבת במטוס אחד ליד השני, ולבלות את זמנם יחדיו עם בתם באי הטרופי המקסים. הסרט רצוף בכל מיני תחבולות ואירועים שמתוכננים על ידי ההורים כדי למנוע את החתונה של בתם. האם יצליחו? סרט מצחיק, שובה לב, משחק קסום עם נופים מרהיבים. בשורה התחתונה: סרט חביב למוח עייף ואינטראקציה מצוינת של גוליה רוברטס וגו''רג קלוני. לסבלנים אפשר להמתין ולצפות בו מהמסך הקטן בבית עם או בלי פופקורן. לי יניני

יו-יונג יון המגלמת את הסבתא זכתה בפסלון כשחקנית המשנה. ההופעה שלה נהדרת וקורעת מצחוק. היא יודעת לקלל, לגנוב ולהשתעשע. שם הסרט הינו על שמו של צמח קוריאני שיכול לפרוח ולהשתלט על כל שטח אדמה ובכל מקום. הבמאי לי אייזק צאנג הוא בן למשפחת מהגרים קוריאנית ומציג בסרט את סיפורו האישי. הסרט מגולל את קורותיו של גבר קוריאני –גייקוב שמגולם על ידי סטיבן יאון. הוא אוסף את משפחתו: אשתו –מוניקה -ירי האן-, ואת שני ילדיו לאמריקה הגדולה בתקווה לפתח חווה חקלאית. מלבד סיפור ההגירה, התסריט נשען על משחקו הנפלא של דוויד -אלן קים-. בנם הצעיר של ג''ייקוב ומוניקה שיש לו גם פגם בליבו. המשחק של אלן קים מקסים ושובה לב. הבמאי ניסה להדגיש בסרט את החשיבות והקשר שבין האדם לאדמה. מאוד אהבתי את הנופים והמרחבים. סרט נוגע ללב ואנושי. למרות זאת לדעתי הסרט איטי רוב הזמן וממש לא סרט גדול. בשורה התחתונה: דרמה על זיקת האדם לאדמתו.

התסריט בהשראת הספר "הסוד" של רונדה בירן שהיה בזמנו רב מכר. הסרט עשוי להשפיע על השקפת העולם של כל אחת ואחד, והאם באמת המחשבות הופכות למילים ומעשים. מירנדה וולס המגולמת על ידי קייטי הולמס אלמנה שנלחמת על כל הכנסה כדי לגדל את שלושת ילדיה. באחד הימים ובהיסח הדעת היא נכנסת במכונית שנוסעת לפניה. ממנה יוצא נהג בעל מראה שובה נפש – ברי המגולם על ידי ג''וש לוקאס. בנוסף לעוגמת הנפש ואי הנוחות שנגרמה לשני הצדדים, פוקדת את העיירה סערת הוריקן שגורמת להרס רב לביתה. מירנדה נואשת אבל מגיע המושיע-ברי ומטפל בגג. למה ברי עוזר למירנדה? מה ברי מסתיר? מדוע ברי כל כך נחמדה לאיה ולילדיה? מה הסוד? והכי חשוב, מה יש לברי במעטפה שהיתה מיועדת להימסר למירנדה, אבל בכורח הנסיבות לא נמסרה, ותוכנה עשוי לשנות את חייה וחיי משפחתה? סרט כיפי ואופטימי. בשורה התחתונה: לא משנה כמה המצג גרוע תמיד יכול להיות יותר גרוע...

כל המשחק נשען על משחקה המצוין של דקוטה פאנינג, המגלמת את לילי שהתאקלמה בסביבה זרה – בריטניה. הוריה הכניסו אותה לבית יתומים במרוקו "ונעלמו". רק לקראת הסוף הצופה מגלה מה קרה להם. בעת המהפכה האתיופית ב-1974, שבמסגרתה הופל הקיסר היילה סלאסי והחונטה הצבאית עלתה לשלטון, לילי משתלבת בקהילת המהגרים בבריטניה. לילי נקלטת בבריטניה היטב עקב ידיעותיה בשפה האנגלית ובשפת המהגרים. במסגרת שהותה בקהילות הפליטים היא עוזרת למהגרים. כל מאמציה למצוא את ד"ר עזיז – מהפכן אתיופי שאיתו ניהלה רומן באתיופיה, לא נושאים פרי ובד בבד היא מנהלת רומן עם רופא המשרת בקהילה ומוצאת עצמה בדילמה. מלבד העלילה הרומנטית, הסרט עוסק בבעיית ההגירה העולמית והפליטים שמגיעים מארצות נחשלות עם בעיות פוליטיות וחסרי כול. לילי מקבלת דיור בזכות הוריה הבריטים , אבל זה לא המקרה אצל רוב הפליטים. המשחק של דקוטה פאנינג מעולה וכובש. לסיכום: סרט עוצמתי ומרגש עם עלילה רומנטית על הגירה והישרדות כשברקע בעיה פוליטית חברתית.

דרמה קאמרית מעולה ומהולה בעצב הנוגעת בנושא מורכב הנשענת על שתי שחקניות מצוינות. אחרי שצפיתי בסרט הבנתי שהכוכבת הגדולה היא אסיה, שמגולמת על ידי אלונה איב ועל שמה נקרא הסרט. הסרט זכה בפרסים רבים וקיבל תהודה רבה גם מחוץ לגבולות המדינה. הגדולה של שירה היא להיכנס לדמות. בסרט הנוכחי שירה מגלמת את ויקה. נערה החולה בניוון שרירים, שמצבה הרפואי המוטורי הולך ומתדרדר במהירות. האם-אסיה נאלצת לעבוד שעות מרובות כאחות. אסיה עלתה לארץ מברית המועצות וילדה את ויקה שהיא בעצמה נערה. הפרש הגילים בין האם והבת כל כך קטן ולכן הן מתנהגות כאחיות. שתיהן מתגוררות בשכונה ירושלמית, והאם מידי פעם יוצאת לברים, ומנהלת יחסים אינטימיים עם רופא נשוי במכוניתו. המחלה של ויקה מתקדמת מהר, ובאחת הסצנות ויקה אומרה לאימה שהיא פוחדת למות בתולה. למרות זאת ויקה מוכיחה עד כמה היא לא מוכנה רגשית לשינוי. בעקבות דברי ויקה האם אפילו מנסה לסייע אבל... כל הסרט נשען על משחקן של אלונה איב ושירה האס, וסיומו עוצמתי, מרגש ונותן אגרוף בבטן. אי אפשר לא להחמיא לסרט הזה ללא ביג לייק לעבודת המצלמה הנהדרת של דניאלה נוביץ. רוצו לצפות

הבמאית הייפא אל מנסור הביאה בשנת 2012 את הסרט וואג''דה שסבב סביב ילדה בת 11 המשתוקקת לרכוש לעצמה אופנים. האם סירבה בטענה כי לא מקובל שבנות רוכבות על אופניים. גם הפעם הביאה לנו אותה במאית סרט העוסק בנושא זכויות האישה הסעודית. אבל ואבל אחד גדול הסרט הנוכחי פחות טוב מהקודם. במרכז הסרט השחקנית הראשית מגלמת את מרים. לצערי היא לא מצליחה לסחוב את הצופה לתוך רגשותיה. שפת גופה לא תמיד תואם את התחושה שאמורה להעביר השחקנית לצופה. היא כל הזמן כועסת על היחס לנשים, וגם שיש כבר נקודת אור ומזמנים אותה לראיון טלוויזיוני היא לא מאושרת, לא מחייכת ומקבלת את הבשורה כאילו הודיעו לה שארוחת הצהריים מוכנה. המוסיקה המלווה את התסריט גם לא מצליחה להכניס חיים לסרט. הסצנה של החולה שלא מוכן שאישה תטפל בו בתחילת הסרט קצת מקפיץ את הגרף אבל מכאן ואילך הסיפור המצולם משורטט בקו אחד מונוטוני. אולי בארצות שזכויות הנשים עדיין מוגבלות הסרט יכול להצליח אבל נדמה לי שבמערב הוא לא יצליח לעורר גלים. הכוונה טובה, יש זעקה אבל לא מספיק חזקה.

סרט טוב, פסיכואנליטי שמציף על פני המרקע תא משפחתי חסר, עם אבא אתיאיסט ובת שחסרה לה אימא. מנשה נוי מגלם ווטרינר שהסצנה הראשונה מתחילה בניתוח של יגואר. האם החיה המורדמת היא מטאפורה לחיו? האם זה הוא? בתו נעדרת כבר יומיים מהבית והוא לא ממהר לפנות למשטרה משום שהיא תמיד חוזרת. בחקירה המשטרתית הצופה מגלה עד כמה האב לא יודע דבר על בתו. האבא לא יודע להתמודד עם ניסיון ההתאבדות של בתו, ומחליט לקחת את בתו למשפחת האם בדרום הארץ. האם המשפחה תסייע לו להתמודד עם התנהגותה של בתו? בדרך למשפחה שמתגוררת סמוך לים המלח רוני שואלת את אביה מה קורה לו הייתה מתה. כדאי לשים לב איך האב עונה בתשובות יבשות נטולות רגש שברגעים אלה בא לי לחבוט בו. הסרט מתואר מנקודת מבטו של יורם גולן, ולכן דמותה של רוני כאן לוטה בערפל. הצופה לא יודע עליה הרבה וזה היה חסר לי. המדבר הוא מטאפורה ליחסים העצורים רגשית בין האב לבתו, הצמאה למילה טובה וחום. בנוסף נמרוד אלדר נעזר במטאפורות קולנועיות נוספות כמו: הבולענים, הגלעד לזכרו של בן המושב שנהרג, ים המלח – ים המוות, ומעטה מדברי יבש ללא שריד של צבע ירוק. סרט מעורר מחשבה.

לשוחרי ההיסטוריה בקולנוע מוגש כאן סרט מרתק, המבוסס על הביוגרפיה של אישה אפרו-אמריקאית, ומשחררת העבדים - הארייט טאבמן. הארייט מגולמת על ידי סינתיה אריבו במשחק מופתי, והיא למעשה נושאת על גבה את הדרמה כולה. הסרט מתחיל בשנת 1849 במרילנד שהארייט שרועה על הדשא, ופניה מופנות אל הרקיע, השמש ותקווה לחופש. הארייט טאבמן ברחה לפילדלפיה מהמעביד הלבן ללא משפחתה. אחרי 160 ק"מ היא הגיעה ל-וויליאם סטיק ומארי בוקנון, שעוזרים לה להסיר מעליה את שלשלות העבדות. בהמשך ובמהלך מלחמת האזרחים במאה ה-19, הארייט סיכנה את חייה, והצליחה בדרך לא דרך לשחרר את משפחה ומאות עבדים מעבדות. במהלך הסרט הצופה נחשף לסיטואציות חברתיות, משתפי פעולה עם הלבנים, עינויים ויחס לא אנושי. דמותה של הארייט מרתקת, עוצמתית וחדורת מטרה. היא מרגשת ונוגעת בבטן הרכה של הצופה. בעלי המטעים העריכו אותה, וקראו לה מוזס בהקבלה למשה רבנו ששחרר את העבדים ממצרים. הסרט משתרע על פני כמה שנים בחייה של הארייט טאבמן. סרט דידקטי מומלץ מאוד, חשוב, מרטיט, אנושי עם תשובה נשית לסרט "12 שנות עבדות".

דרמה בריטית מקסימה שבגלל ימי הקורונה פוספסה אצל חלק ניכר מהצופים וממעריצי ליאם ניסן. טום (ליאם ניסן) וג''ואן (לסלי מנוויל) מציגים מערכת זוגית נינוחה, עד שג''ואן מגלה במקלחת גוש בשד השמאלי. טום מציעה לגו''אן לגשת לרופא. הרופא מאבחן ציסטה, ובכל זאת שולח את גו''אן לממוגרפיה. האבחנה לא מאחלת להגיע – מימצאים חשודים-סרטן! מכאן ואילך החיים משתנים... הביופסיה מוכיחה שיש סרטן, והדרך להסרת השדיים והטיפולים הכימותרפיים קצרה, לרבות כל השפעות הלוואי הפיזיולוגים והנפשיים. טום פוחד אבל עליו להמשיך לשמור על ארשת פנים והתנהגות רגילה לרבות חוש ההומור שהיה אופייני לו טרם הגילוי. הבמאית מוזגת לתוך הסרט כמה מטאפורות קולנועיות כגון: הדג המת, והחלום על הנסיעה של גו''אן ברכבת שבן זוגה נותר בתחנה. מעל הזוג עננה כבדה-טרגדיה מהעבר כשבתם דבי נהרגה. עובדה שמחלחלת לתוך הכעוס והתקופה המטלטלת. למרות זאת הם מתמודדים עם האתגר. ביקורת מורחבת אפשר לקורא בפוסטים שבאתר "סרט"

הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה ב-2019 ומבוסס עפ"י ספרו של קאמי לורנס. הוא עוסק במהפכת התקשורת והטכנולוגיה לרבות ההשלכות. התסריט חכם, מעורר מחשבות רבות על העולם הווירטואלי ועד כמה העולם הזה יכול להיות לא אמיתי. הסרט נע במגוון ז''אנרים: רומן, מתח ופסיכולוגיה ואוסף לקרבו מנעד רגשות רוחבי. למרות שהסרט עוסק בעולם הטכנולוגי יש בו הרבה מעבר לכך. זה סיפורה של אישה בגיל חמישים, גרושה פלוס שני ילדים שבעלה עזב אותה לטובת אישה צעירה ממנה. מאידך גיסא, יש את החלום של כל אחת מאתנו להישאר צעירה, חיונית ולא שקופה בפני החברה. לראייה באחת הסצנות הבמאי נותן הדגש לכך, וזה קורה כאשר אלכס ניצב מולה בתחנת הרכבת והוא לא רואה אותה. למה? כי היא מבוגרת, וזה לא קלייר בת ה-24 שאיתה הוא מתכתב בפייסבוק. קלייר אנטונס מגולמת על זו''לייט בינוש. היא אישה כבת חמישים, מרצה לספרות באוניברסיטה ומפלרטטת עם אלכס, המגולם על ידי פרנסואה סיוויל באמצעות הפייסבוק. קלייר מתחילה עם אלכס בשיחות וירטואליות, ושולחת לו תמונת פרופיל של בחורה צעירה שנראית כבת 24. ככל שהשיחות התקדמו היא טווה לעצמה דמות חדשה. ביקורת מורחבת בפוסטים שבאתר זה.

סרט ריגול ודרמה קולח, מעורר מחשבה, מרתק עם סיפור אישי ורומן עם אישיות איראנית בכירה. הסרט מבוסס על ספרו של יפתח רייכר-עתיר. קל מאוד לצופה להתחבר אליו בגלל השייכות שלו אלינו. הסרט מעמיד את האישה במרכז. למרות שרותקתי לסרט עדיין הדמות לא הייתה מספיק עמוקה לרבות המניעים האמתיים שלה. מאידך קשה להאמין שאפשר לשתול מערבית בתוך הדיקטטורה של האייתוללות באיראן... ולמרות זאת, לך תדע כמה קרוב הסרט הבדיוני הזה לאמת. הפריע לי שדיברו עם פרימן-המפעיל של ריצ''ייל בעברית והוא ענה באנגלית. הוא בכלל לא הבין מילה ממה שנאמר לו, אז כיצד הוא ענה? הדיאלוגים והדילמות מגוללות טוב לצופה, וממחישות את עולם הריגול הסודי והיסודי של המוסד. המשחק של דיאן קרוגר המגלמת את המרגלת מעולה , אף על פי שלטעמי דמותה אנמית מעט, אבל היא לא אשמה. אין ספק שהסרט מהווה הצצה לתוך הקרביים של אנשי הצללים, ומעניין עוד יותר איך הצליחו לצלם חלקים ממנו בטהרן. דעתי המורחבת מופיעה בפוסטים שכאן באתר. אהבתי? כן ולמרות שיש בתסריט מהמורות.

הסרט מגולל הרבה רגעים שקטים ועוצמתיים. ככל שהשחקן שתק ועדשת המצלמה עמדה עליו, דמותו הפכה ליותר ויותר חסונה אצל הצופה. אקט זה של הצלם המצוין יורג וידמר, הדגיש את האידיאולוגיה האיתנה של פרנץ מול ציפיות החברה. סצנות העינויים בכלא קשות. הצילומים מובאים לצופה בעדשה רחבה ובאור טבעי. הסרט איטי וארוך אך מתגמל. הנופים עוצרי נשימה, הדיאלוגים טובים והמשחק מצוין. היבט נוסף מודגש הוא הכוח הנשי. הנשים עבדו בעורף במשק החקלאי, והתמודדו עם אתגרי התקופה לא פחות קשה מהמשרתים בחזית. יצירה גאונית, איכותית, מושקעת, מיוחדת וחשובה על איש אחד שהלך על פי מצפונו בניגוד למוסכמות ושילם בחייו. ביקורת מפורטת שלי אפשר לקרוא ב"פוסטים" שכאן.

דרמה אנושית, מבוססת על חוויה אישית של הבמאי ארז תדמור, המגוללת תהליך טיפולי פוריות של זוג בשנות השלושים לחייהם. נילי תגר ורועי אסף מגלמים זוג עירוני ממוצע פלוס כלב. הוא סוכן נדל"ן והיא עובדת במשרד. כל חלומם הוא ילד משותף אלא מה? שבבדיקות מתגלה שאיכות הזרע של לירן אינה תנועתית ואיכותה ירודה. את המחיר על כך משלמת טלי שנאלצת לחוות טיפולי פוריות והזרקות הורמונים. האהבה בין בני הזוג נמוגה כלא הייתה והסקס הופך להיות מכני ללא רגש. ההליך הרפואי מתואר היטב בסרט בסצנות מרגשות, ומי שמייעץ להם במשחק נפלא הוא הרופא שמגולם ע"י אלי גורשטיין. הדיאלוגים בסרט מוחשיים לרבות צילומי הסקס הנועזים שלא נפוצים בסרטים הישראלים. הכול יחד וכל אחד לחוד מעניקים תחושת אמינות. בן-הזוג (לירן) מגולם על ידי אסף רועי במשחק מצוין. מה שחשוב ללירן בעיקר הוא העיסוק שלו בתמ"א 38. הטלפונים הבלתי פוסקים מעניינים אותו יותר, ממה שאשתו חווה בתהליך שאמור להיות משותף. לירן מגלם מאצ''ו גברי-ישראלי, מקדם פרויקט תמ"א וכל הזמן רוצה להוכיח את עצמו. רוצו לצפות!

קרל סייגן אמר שבני אדם הם כמו פרפרים שמרפרפים למשך יום אחד וחושב שזה נצח... הסרט הוא עיבוד לספר של ניקולה יון מ-2016 ומתאים לראשית גיל ההתבגרות ובני נוער בעיקר. העלילה עוסקת בשני אנשים צעירים שמתאהבים, שונים בעמדותיהם והשקפת עולמם כשברקע הרדיפה אחר המהגרים בארצות-הברית בעידנו של טראמפ. השחקנית יארה שהידי מגלמת את נטשה. נערה רציונאלית שמחפשת קולג'', אלא מה שהיא בת למהגרים לא חוקיים מג''מייקה. ארצות-הברית היא הבית בשבילה והיא לא יכולה להשלים, עם גירוש הוריה מהמדינה שהיא כל כך אוהבת. היא תולה תקוות בפגישה עם עורך דין ג''רמי מרטינז שאולי יבטל את רוע הגזירה. נטשה פוגשת את דניאל שמגולם על צ''ארלס מלטון. בן למשפחת מהגרים חוקית מקוריאה. הוא רומנטיקן, כותב שירים ובן זקונים. ההורים מצפים ממנו שיהפוך לרופא. ביום הגורלי שדניאל אמור לפגוש את נציג האוניברסיטה הוא נתקל בנטשה ומציל אותה מדריסה. כצפוי שני הצעירים מפתחים שיחה על רקע שיטוט בניו-יורק. הדיאלוגים לא מעניינים במיוחד והפיצוי היחידי בסרט הזה הם הצילומים הנהדרים של ניו-יורק. הסצנה המעניינת מתרחשת במפגש בין נטשה למשפחתו של דניאל, בחנות המשפחה

הסרט מבוסס על ספרה המפורסם של לואיזה מיי אלקוט והוא מגולל את קורותיה של משפחה בקונקורד. ברקע מלחמת האזרחים האמריקנית ולאחריה. יש בסיפור הזה כמה רבדים: נשים של המאה ה-18, היחס אליהן והבחירות שהן עושות באותה תקופה. על עצמאות נשית... מי חשב על כך? עולמן של הנשים הסתכם בלהביא ילדים לעולם... לא? למרוד באותה תקופה זה היה שומו שמיים... שחרור... הכיצד? זהו סרט על מעמד האישה בראי ההיסטוריה. הדעתנות, השאפתנות והכישורים שבאים כאן לידי ביטוי. התסריט טוב, הצילום מעולה, המשחק מדהים, ועיצוב התלבושות מצוין. המעבר בין הזמנים באמצעות פלשבקים מוסיף רגש וגעגוע ולטעמי בוצע היטב. זה לא סרט טוב מאוד והוא נמצא בין הגבול של טוב לטוב מאוד. אני חושבת שלא היה מזיק לקצר את התסריט בכמה דקות.

סרט חשוב, ריאליסטי, מרגש, ואופטימי העוסק בסוגיה חברתית. לב ליבו ומיקודו בילדים שנמצאים על הסקאלה האוטיסטית, חסרי ישע ובסיכון. הסרט בויים בהשראת סיפור אמיתי על יהודי פריזאי חבדניק, שהקים מוסד טיפולי לילדים שמצויים על הסקאלה האוטיסטית ונלחם בממסד שלא נותן פתרון. מאליק המגולם על ידי השחקן רדה קאטב צרפתי-מוסלמי, חובר לברונו המגולם על ידי ונסן קאסל צרפתי-יהודי המוכר לנו מהסרט "תיק נעדר" (2018). שניהם מנהלים יחדיו את העמותה שנושמת בזכות תרומות. מאליק וברונו שונים אך יש להם מטרה אחת: לחבק אליהם את הילדים הללו, ולנסות לתת להם סיכוי בעולם שקשה לו, עם כל מה ששונה ממנו ולא בנורמה. שניהם יחדיו נלחמים בנחרצות ובבירוקרטיה שלא מצליחה לתת פתרון לבעיה.חובה לצפות בסרט ולהתרשם מאמירותיו. הבמאים יודעים ללחוץ כאן על בלוטות הרגש של הצופה ומבקרים את מדיניות הרווחה בצרפת. למרות שהסרט מתייחס לצרפת, לדעתי הוא מחדד בעיה אוניברסאלית. הכישרון של היוצרים אריק טולדנו ואוליבייה נקש, מתבטא בכך שהם יודעים לשים את ידם על נקודות החולשה של האנושות, ובעזרת נגיעות קומיות שחודרות ללב הם אומרים את דברם. אנושי. צפו.

דרמה קומית דוברת מנדרינית ואנגלית ומבוססת על שקר אמיתי. המסע לסין חושף את הבדלי התרבות והדינמיקה בין המערב למזרח. הוא מגולל דעות שונות ואת אופן מיזוג המהגרים בתרבות המערבית. ניתן להבחין בכך בלבוש. אפילו הנכד שנולד ביפן כבר לא מדבר סינית. כוחו של הסרט במשחק של הסבתא המטריארכלית המכונה ניי ניי , והנכדה בילי שדמותה מגולמת על ידי אווקוואפינה. הסרט סובב סביר הציר האם לגלות לאדם שזמנו קצר ולוקה במחלה סופנית או להסתיר את המידע. בניגוד למערב הסינים מאמינים שחיי האדם הם חלק מהקהילה ולא שייכם לאדם עצמו. סרט מקסים שמעלה שאלה אנושית וחושף תרבות סינית, מנהגי חתונה ואבלות שונים משלנו. תוך כדי הצפייה הצופה שואל את עצמו מי ינצח כאן? האם יגלו לסבתא לבסוף שיש לה מחלה סופנית? משחק מעולה, צילומים טובים ונגינת פסנתר מקסימה. רוצו לצפות. אני אהבתי.

צפיתי בסרטים: לאנצ''בוקס ואיש אישה בלילה של הבמאי ריטש בטרה והסרט הזה שונה. הסרט מגולל דרמה-קומית רומנטית על אהבה אבל הפעם היא חוצה מעמדות. הסרט מגולל את סיפורו של צלם מהמעמד הפשוט המשוטט ברחובות מומבאי הססגונית ומצלם עוברי אורח. באחד הימים הוא מצלם בחורה ששבתה את ליבו. את הצילום הוא מראה לסבתו ומספר לה שהם זוג כדי שתרד ממנו. אבל הסבתא לא מוותרת ומבקשת לפגוש את האחת... ואז הכול מתחיל להסתבך... רפי מגולם על ידי נוואזואדין סידיקוי מוסלמי מהמעמד הנמוך, והנערה-מילוני מגולמת על ידי סניה מלהוטרה ממעמד יותר גבוה. זה ממש לא יכול לקרות בתרבות ההודית אם כן אז אך ורק כפנטזיה. הסבתא מגולמת על ידי פארוק ג''אפר מקסימה, משעשעת ומכניסה הומור רב לתוך העלילה. הסרט משוחק היטב ומרגש עם ניואנסים רבים, יש בו המון אופטימיות ותקווה לעתיד טוב יותר. מאידך, זו לא ההצלחה שהיתה עם לאנצ''בוקס או איש ואישה בלילה. הסרט הזה הוא משהו אחר. האיטיות והקצב בו עלולים לשעמם חלק מהצופים המעדיפים קצב מהיר. אני אישית פחות התחברתי, ובכל זאת מצאתי בו צילומים מרהיבים של עיר תוססת, חשיפה לתרבות שונה ומשחק מקסים.

יצירת אומנות שזורה צילומים מרהיבים שצולמו על ידי צלם מיומן בשיטת "שוט אחד". הנופים המתחלפים בתדירות והכוריאוגרפיה המורכבת מהפנטים. הסרט בויים והופק על ידי סם מנדס ונשען על סיפורים שסופרו על ידי סבו. בסוף הסרט מקדיש סם מנדס את הסרט לסבו שנתן לו את ההשראה ליצירה המדהימה הזו. הסרט מתעד סיפורם של שני חיילים בריטיים שופילד ובלייק באביב 1917 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. הם מקבלים משימה למסור הודעת אזהרה לחבריהם מפני מארב של הגרמנים. המשימה חשובה במיוחד שכן אי העברת ההודעה במועד חיילים רבים ימצאו את מותם. בין החיילים בגדוד נמצא אחיו של בלייק. לאורך הסרט הצופה מתלווה לשני החיילים מתחילתה המשימה ועד לסופה. הדרך לא פשוטה. הם נתקלים בתעלות, גופות, סוסים שנורו, בונקר שמתמוטט ומראות מזעזעים ולא לבעלי קיבה רגישה. בסוף הסרט אחד משני החיילים מעביר את הידיעה. כוחו של הסרט עומד על המשחק של שני טוראים: שופילד ובלייק והבימוי של סם מנדס כולל עבודת המצלמה של רוג''ר דיקנס. לאורך הסרט הייתי מרותקת ומעת לעת הורדתי את הראש לתמונות שלא עוברים את הקיבה הרגישה שלי. לא לחינם הסרט זכה בפרס גלובוס. 10!

סרט קוריאני משולב ז''אנרים, משובח, גאוני, שנון, מבריק, עם דיאלוגים וצילומים נפלאים. לא לחינם "פרזיטים" זכה בדקל הזהב וגלובוס הזהב על הסרט הזר הטוב ביותר. הסרט עוסק בחברה הקוראנית ופערי המעמדות. משפחה ענייה שרעבה ללחם וחיה מהיד לפה, מול משפחה עתירת ממון שיש לה הכול מכול. הן תלויות אחת בשנייה, ניזונות האחת מהשנייה ומאוד שבריריות. הדבר היחידי שזהה לשתי המשפחות הוא מספר הנפשות בכל משפחה. כוחו של הסרט מגולם בכך שהוא מעורר חיוך אצל הצופה, ויחד עם זאת מכיל תחושות של זעזוע וטלטלה. משפחת קים חיה בדירת מרתף ומחלון המרתף אפשר לצפות כיצד השיכורים מטילים את מימיהם לעבר חלונם. הם מתפרנסים מקיפול קופסאות פיצה וחיים מהיד לפה. לעומתם משפחת פארק חיה בטירה מבוצרת ומאובזרת ביצירות אומנות, עם מרחבים ירוקים, שלושה כלבים וסוכנת בית. הכול מתחיל כשהמורה של בת משפחת פארק טס ללימודים בחו"ל. הוא מציע לחברו ממשפחת קים להחליפו. מכאן ואילך מתחילים יחסי הגומלין בן שתי המשפחות. אף אחד מהמשפחות הללו לא מושלם. לשתי המשפחות יש שאיפות, חסרונות יתרונות ומה התוצאה של כל זה? האם הם יצליחו להגשים את חלומם ועד כמה...

סרט חשוב המהווה שיחזור היסטורי, מרתק המבוסס על פרשת דרייפוס. סרט רלוונטי ועכשווי למה שקורה בעולם בימים אלה. פיקאר מגלם את הגיבור העקשן, העומד איתן מול הממסד, שאיים על כבודו ומשרתו, ואפילו גרם לסילוקו מתפקידו עד כדי סיכון חייו. פיקאר לא השלים עם מצפונו המוסרי, שאדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה, ופעולותיו רק הוכיחו כמה עובדה זו לא נתנה לו מנוח. הוא הלך עד הסוף , למרות שאינו חובב יהודים בלשון המעטה. את דעתו הנחרצת והאנטי-יהודית, תמצאו בחלק הראשון בסצנת השיחה בין דרייפוס לפיקאר. במשך ה132 דקות שהסרט מוקרן פולנסקי והאריס מצליחים להגיש לצופה את האווירה, המדים, הריהוט, הלבוש, סצנות של הפגנות אנטישמיות ברחובות "מוות ליהודים", ניפוץ חלונות ראווה בבעלות יהודית, והמחלוקת בעם בין למאמינים וללא מאמינים לדרייפוס. מעבר לכל התפאורה הזו מוצגת מערכת משפט רקובה, שופטים מושחתים, ובית דין צבאי שחורץ דינו של אדם ללא אפשרות למשפט הוגן. אני חושבת שכל הקומפלקס שהוזכר כאן, מכניס את הצופה מצוין לתוך התקופה ההיסטורית הזו. לדעתי הסרט טוב מאוד, וכערך מוסף אני ממליצה לכל המורים להיסטוריה והתלמידים לצפות בו.

לא עפתי עליו כפי שציפיתי. ניקול מגולמת על ידי סקרלט ג''והנסון. צ''רלי מגולם על ידי אדם דרייבר, שהחל להשתלט על המסכים לפני כעשור. ככל שאני פוגשת את אדם בסרטים הוא משתבח. כאן הוא משחק כאיש תיאטרון מניו-יורק שמרוכז בעצמו על גבול הגאונות. הסרט עוקב אחר תהליך הגירושין בין בני הזוג שבתווך ילד משותף. השאיפה הראשונית של הזוג: פירוק החבילה ללא התערבות עורכי דין. שאיפה זו לא מחזיקה מים. שעורכי הדין נכנסים לתמונה דם רע נמזג ליחסיהם. בנוסף עורכי הדין מחסלים את ניקול וצ''רלי כלכלית, והקרב בין הצדדים הופך להיות כוחני. עורכי הדין של הצדדים מתחלפים, שבתחילת המסע מייצג את צ''רלי עורך דין נעים הליכות (אלן אלדה), וצ''רלי נדחק לפינה הוא שוכר עו"ד תוקפני - רוטוויילר (ריי ליוטה)! הדיאלוגים מצוינים, עם משפטים חדים וחריפים שעלולים להתחרט עליהם. בעיניי אחת הסצנות המצוינות שמחזיקה את הסרט: כשצ''רלי מתפרק מול ניקול בביתו. נוח באומבך מגולל בסיפור נישואים דרמה הנושאת בחובה מגוון רגשות, וביקורת לא מעטה על ההבדלים בסוגיות המשפטיות בין ניו-יורק ללוס אנגלס , לרבות שכר הטרחה הגבוה שגובים עורכי הדין. לעניות דעתי, קיצור הסרט בכמה דקות היה מטיב ומוסיף למיקודו. בשורה התחתונה: לשיקולכם. לכל מי שבכל זאת רוצה ליהנות מהמשחק של סקרלט ג''והנסון ואדם דרייבר, ומסוגל להמתין מספר ימים ספורים, הסרט אוטוטו מגיע לנטפלקס.

סרט מעולה שמצטרף לסרטים נוספים בנושא המלחמה הקרה במזרח גרמניה. הסיפור מגולל תקופה שברלין חולקה לשני חלקים: ברלין המזרחית והמערבית. החומה הופלה לאחר 28 שנים ב-9 לנובמבר 1989, והייתה לאירוע מכונן שסימל את נפילת המשטר הקומוניסטי וקיצה של המלחמה הקרה. המשחק מצוין, קצבי, מתוחכם ואמין. גם המוזיקה שנבחרה ללוות את הסרט מצליחה להמחיש את תחושות הפחד ואי הוודאות. ניתן להבחין בעבודת בימוי מופלאה, ולדעתי אחד הסרטים הטובים שהוקרנו לאחרונה על המשטר הקומוניסטי. בשורה התחתונה: סרט מופת חזק, עוצר נשימה, אנושי ומורכב על דבר אחד שברור לכולנו - הכמיהה לחופש! המלצה מפורטת יותר תמצאו בפוסטים באתר זה. תיהנו!

סרט פשע המגולל כמה עשורים של המאה הקודמת ולטעמי מצדיק חמישה כוכבים זוהרים. שלושה גדולים: רוברט דה-נרו, אל-פצינו וג''ו פשי. לא יכול היה להיות חיבור יותר טוב מהם לסרט הזה. הביום המצוין של מרטין סקורסזה מגולל חתיכת היסטוריה. רצח קנדי, פרשת ווטרגייט עם צילומים אותנטיים של אז ועוד. הסצנה הפותחת את הסרט היא דמותו של פרנק שירן המגולם על ידי רוברט דה-נרו בבית אבות. מכאן והלאה מתחיל פלאשבק ופרנק מגולל את סיפורו לצופה, מאז היותו נהג משאית פשוט, עד שהפך ליד ימינו של ראסל באפלינו המגולם על ידי ג''ו פשי, ושומר ראשו של ג''ימי הופה. כבוד גדול אני נותנת לאפקטים החזותיים והטכנולוגיים, שהושחלו לסרט הזה על ידי רוברט גאטו. מוזר קצת להחזיר את דה-נרו לשנות השלושים שלו. יצירה יומרנית ללא ספק העוטפת כמה ז''אנרים: מתח, דרמה, וביוגרפיה. היא מציפה את הקרע בין הנאמנות לראסל הבוס האבהי המגולם על ידי ג''ו פשי המדהים, שגם הוא עבר את השבעים, לבין הופה שהיה יהיר, מגלומן, שחצן וגאוותן. אל-פצינו מגלם כאן את דמותו ממש יוצא מן הכלל. רוברט דה-נרו משחק מהמהם תמיד וכאן הוא ענק. חגיגה לאוהבי הז''אנר ובמיוחד למרטין סקרוסזה שמסכם כמה עשורים בעולם הקולנוע. ללא ספק סגירת מעגל מעולם וקצב אחרים של שלושת המוסקטרים הללו ובראשם הבמאי. יצירה נוסטלגית ששווה כל דקה.

כוחו של הסרט במריאן המגולמת על ידי נעמי מרלן, ואלואיס המגולמת על ידי אדל האנל. בתקופה המדוברת לנשים לא הייתה זכות החלטה, ובוודאי שלא להחליט למי להינשא. לנשים אסור היה לצייר גברים מטעמי צניעות, ופרט זה מדווח לצופה כבר בסצנה הראשונה. מריאן היא מורה לציור בכיתה המורכבת מנשים. אחת התלמידות שואלת אותה על דיוקן שמונח בסטודיו, ומריאן עונה: "דיוקן של נערה עולה באש". מכאן ואילך מגוללות זיכרונותיה של מריאן, ומובילות את הצופה לכיצד נוצר הדיוקן. הגברים היחידים שמוצגים בסרט, הם הגברים שמלווים את מריאן לבית באי פראי. זה אותו בית ששכר אותה לצייר את דיוקנה של אלואיז-צעירונת מהמעמד הגבוה, שאמורה להינשא לארוסה של אחותה הבכורה שהתאבדה. האם שכרה את מריאן וביקשה ממנה להתחזות לבת לוויה שלה, ותוך כדי ללמוד את הבעותיה ולצייר את דיוקנה על פי זיכרונה ומבלי שאלואיז תהיה נוכחת. למימיקה, תזוזות הפנים, מבטים וצילומי התקריב, יש משקל כבד בסרט הזה. שתיהן מאוד מאופקות בהתנהגותן, וככל שהן עצורות ומינימליסטיות המסר לצופה חזק יותר. התלבושות, העיצוב, המוזיקה וצילומי הנוף המלווים את הסרט נפלאים. סוף הסרט זה WOW גדול. למרות המחמאות שהערמתי על הסרט, אני חושבת שקיצורו של הסרט בכמה דקות היה מטיב עם הסרט. יצירת מופת מיוחדת, מרהיבה ורגישה למיטיבי לכת וחובבי האומנות.

אני אוהבת שהקולנוע נשען על עובדות היסטוריות, ומעשיר אותנו בערך מוסף. הסרט הזה מגולל בתוכו שתי סוגות: הביוגרפיה של ברט טראוטמן, ואת הסלחנות המשלבת סיפור אהבה. הסרט משקף את רוח התקופה באותה עת, גם אם לא בדיוק, אך בהחלט מרתק ומעניין. ב-1944 ברט טראוטמן היה אחד הניצולים מהפצצה של בעלות הברית לאחר שברח מעיר הולדתו, מחיילים רוסים, ואמריקאים הוא מצא את עצמו שבוי במחנה שבויים בלנקשייר. הוא ניצל ממוות מספר פעמים, ויש אומרים עליו שכנראה היו לו שבע נשמות. דוויד קרוס מגלם את טראוטמן נפלא והוא מוכר לנו מהסרט "נער קריאה". בסך הכול בן שלושים ועושה עבודה נהדרת על הסט. מה עוד שהוא מתנשא לגובה של קרוב ל-190 ס"מ, ועוד לפני לימודי המשחק שיחק והצטיין במיוחד בכדורגל, כדוריד ומחניים. פרייה מייבור דוגמנית ושחקנית, מגלמת את אשתו מרגרט. למרות גילה הצעיר, היא לא נופלת בכישורי המשחק שלה מדוויד. יש לי הרגשה שעוד נשמע עליה. ג''ון הנשו משחק את אביה של מרגרט ובעל המועדון. הוא מגלם תפקיד של אדם אנושי, חם, ואיש טוב למרות מניעיו האישיים. ממליצה לעיין בפוסטים עם ביקורת מורחבת שלי על הסרט. רוצו לצפות. אל תוותרו!

תשעים דקות של סנטימנטאליות שמחברים את שני השחקנים הראשיים לסרט "גבר ואישה" מ-1966. אנוק איימה וז''אן-לואי טרינטיניאן מתחברים בסרט הזה אחרי חמישים שנה כשהיא בת 87 והוא בן 89. הסרט הזה מהווה סגירה של טרילוגיה שהחלה ב-1966. אחריו הוצג הסרט "20 שנה אחרי" שלא בדיוק צלח והנוכחי מוסרט חמישים שנה אחרי. סרט נוסטלגי שנע בין עבר להווה משולב קטעי הומור וסצנות בשחור לבן. את ז''אן-לואי אנחנו פוגשים בדיור מוגן כשהוא מתרגל תרגילי זיכרון בכיתה, מדקלם שירים בגינה. אחד הדברים שהוא זוכר היטב הוא את אהבתו אן (אנוק אימה). הבן מאתר את אן והיא מגיעה לבקרו בבית הדיור המוגן. מפסגת גילו הוא בטוח שהיא דיירת חדשה... המצלמה יושבת על פני השחקנים היטב, ובמיוחד על פניו של ז''אן-לואי. זוויות הצילום נותנות תחושה לצופה שהמצלמה חודרת לתוך קפסולות הזיכרון שעוד נותרו במוח. זו אומנות כל כבוד! הבן והבת של השחקנים הראשיים הם אותם שחקנים מקוריים שהופיעו בסרט מ-1966. גם אצלם הזמן חרש תלמים. מאוד אהבתי את צירוף הסצנה על הנסיעה המהירה ברחובות פריז. היא הכניסה מעט אדרנלין לסרט העצוב הזה. סרט לדור הבוגר.

סרט המשך על משפחת ורנוי. קומדיה קלילה, עוקצנית, וולגרית וסטירית שמזכירה סרטי בורקס אבל הפעם זה קרואסון צרפתי. בסרט הקודם הבמאי פליפ דה שברון עשה חייל, אבל הפעם אני לא כל כך בטוחה שההצלחה המסחררת תחזור על עצמה. הקומדיה מגוללת את סיפורים של זוג צרפתי קתולי ושמרן, שכל אחת מבנותיו נשואה לאחר שהוא לא צרפתי: יהודי, מוסלמי, סיני ונוצרי כהה-עור. הסרט מציף את הסוגות והבעיות החברתיות שמעסיקות את צרפת בשנים האחרונות, בדיאלוגים שנונים ומשעשעים. הוא נוגע במהגרים, השביתות, נישואים חד-מניים, השתלטות הסינים, ההתבוללות בתרבויות שונות ועוד. רוב רובו של המשחק מבוצע על ידי החתנים, והבנות כאן מהוות תפאורה בלבד ועומדות מאחורי כתפי בעליהן. על הסרט הזה אפשר לצפות כקומדיה וגם כטרגדיה-משאירה לכם להחליט לבד. "אין כמו צרפת". האם משפחת ורנוי תצליח לכונן את המשפט הזה? רוצים תשובה? לכו לצפות. בשורה התחתונה: סרט קטן עם מסר גדול. נחמד לא יותר מזה. לא חייבים לרוץ... אפשר גם ללכת... לי יניני

יצאתי מהסרט ללא אוויר! זה מסוג הסרטים שנותנים אגרוף בבטן ועוצרים את הנשימה. הוא נוחת עלינו באקלים פוליטי לא פשוט, שאנחנו לא יודעים אם תהיה מערכת בחירות שלישית, ממשלת אחדות או ממשלה צרה. ימים יגידו. הסרט חולש על כמה סוגות: דרמה, מתח, פסיכולוגיה, ובעיקר פוליטיקה ישראלי. בהחלט מגיע פרס ליוצרי הסרט ושחקניו, למרות זאת אני לא בטוחה שזה הסרט שצריך לייצג אותנו בחו"ל. ימים יגידו. בסוף הסרט הצופים נותרו יושבים על הכיסאות עוד זמן מה כדי לעכל... זה היה קשה! בשורה התחתונה: סרט מצוין ולצערי עם סוף ידוע! רוצו לצפות. כל ישראלי צריך לצפות בסרט הזה. סרט חובה!!!

סרט עוצמתי עם תעלומה, מתחיל בסוד, ומלווה בתפניות עם שתי שחקניות ענקיות! את הסרט הזה כבר ראינו פעם. העיבוד האמריקאי מבוסס על דרמה דנית מלפני כעשר שנים. אלא שהפעם המקום שונה. העלילה עברה מקופנהגן לניו-יורק והדמויות הראשיות הן נשים. המקום של בית היתומים לא שונה-הודו. יש בסרט הזה הרבה סודות ולכן קשה לכתוב עליו. כמו כן הנשים כאן תופסות את קידמת הבמה ואני מניחה שהגורם לכך – התקופה. ג''וליאן מור מגלמה את תרזה הנדבנית מארצות הברית, שמוכנה לתרום לבית היתומים, בתנאי שתפגוש את איזבל אישית. ג''וליאן היא שחקנית ענקית וללא ספק מגיע לה האוסקר. אחת הסצנות שלה בסרט הנוכחי, שברה לי את הלב והותירה אותי ללא נשימה. אני מניחה שרוב הצופים באולם הרגישו כמוני. איזבל מגולמת על-ידי מישל וויליאמס שמקדישה את חייה לעבודה בבית היתומים בהודו. בהמשך יהיה ברור גם למה היא בחרה בכך. הבמאי מצליח לעצב ולנוע בין שתי הדמויות נשיות, לבין האחריות האישית והאוניברסלית של כל אחת מהדמויות. תמצאו כאן שתי נשים חזקות, שונות ועם נתינה אינסופית. המבנה של הסרט טוב, אם כי לטעמי הסוד מתגלה כבר בתחילתו, ומה שנותר לצופה לצפות מה הלאה.