תפקיד חייהם: השחקנים שגילמו את עצמם בסרטים

אולי הדבר היחידי ששחקנים אוהבים לעשות יותר מלהיכנס לנעליים זרות הוא לדבר על איך הם נכנסו לנעליים הללו, ומה זה דרש מהם. אבל מה אם התפקיד שאליו אתה נכנס אינו זר? מה אם הוא פשוט אתה, קצת אחרת? האם על השחקן להישאר אמין ככל היותר ולהישאר נאמן למי שהוא באמת, או דווקא לגלם גרסה שונה בתכלית מזו אותה הוא חי - יותר חופשית, יותר מוקצנת או אולי בכלל הרבה יותר שמרנית - בדומה לאותה פרסונה שהם מציגים כלפי חוץ.

תפקידי "מטא" אינם רק הזדמנות לשחקן לבחון מי הוא באמת כעת בשלב הזה של הקריירה שלו, אלא גם הזדמנות עבורנו - הקהל - להסתכל מחדש על הצורה שבה שפטנו אותו לאורך כל הדרך. כעת מוצגת בבתי הקולנוע קומדיית האקשן בקומדיה "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" בה ניקולס קייג', מי ששנים כבר הפך משחקן מוערך לבדיחה התורנית של האינטרנט, נכנס לתפקיד הפרסונלי ביותר שלו בו הוא מהרהר בפרישה בעודו מסתבך בפרשיית פשע בינלאומית שמעניקה לו משמעות חדשה לחיים. לכבוד השחקן שנמצא ב"היי" תמידי, בחרנו חמש פעמים מוצלחות בהן שחקנים מחלו מכבודם, גילמו את עצמם ועל הדרך פיתחו קצת הומור עצמי.

ג'ון מלקוביץ', "להיות ג'ון מלקוביץ'" (1999)

נתחיל עם המוכר ביותר והאקסצנטרי ביותר ברשימה זו - סרט הביכורים של צמד האבסורד ספייק ג'ונז (במאי) וצ'ארלי קאופמן (תסריט) אודות בובנאי כושל (ג'ון קיוזאק), אשתו האובססיבית לחיות מחמד (קמרון דיאז) והקולגה התחמנית שלו (קתרין קינר) שמגלים דלת נסתרת למוחו של השחקן ג'ון מלקוביץ'. הסרט קשה להגדרה, אבל כל סרט שמוביל שחקן עם שתי מועמדויות לאוסקר להסתובב עם קוקו ארוך למשך 45 דקות ולהופיע עם בובות מטרידות בברים קטנים כנראה אומר משהו אחר על סלבריטאות, אגו ומימוש עצמי. "או שהסרט הוא כישלון חרוץ, ושמי לא רק מעל הכותרת, הוא בכותרת, ואז אני אבוד בכל מקרה; או שהסרט הוא הצלחה כבירה ואני מזוהה לנצח עם הדמות הזו", אמר מלקוביץ' לג'ונז כשזה הציע לו את הרעיון, וחשף עד כמה אמיצה החלטה זו. לקיחת התפקיד גם הראתה לקהל שהשחקן שמולם קצת יותר דומה להם ממה שחשבו.

קיאנו ריבס, "אם זו אהבה" (2019)

אם ניקולס קייג' הוא הבדרן של האינטרנט, אז קיאנו ריבס הוא ה"בויפרינד" של האינטרנט - ולפני כ-3 שנים, יצא לו להוכיח את זה גם על המסך הקטן, בלהיט של נטפליקס, "אם זו אהבה" ("Always Be My Maybe"), קומדיה רומנטית - מבית הקומיקאים האסייאתים-אמריקאים אלי וונג ("פה גדול") ורנדל פארק ("חמוץ-מתוק") - על איחוד בין שני חברי ילדות שהפכו לבני זוג צעירים, עד שהרומנטיקה נגדעה בטרם עת וכל צד פנה לדרך שונה לגמרי. ריבס, שמגלם את עצמו, מתגלה כזוגיות החדשה של סשה (וונג) וכקריקטורה ההוליוודית האולטימטיבית, מצויד באמרות שפר ("הכוכבים היחידים שחשובים הם אלה שאתה מביט בהם בחלום"), לובש משקפיים ללא עדשות בשביל תפקיד דרמטי ובוכה בפומבי במסעדת שף. במאית הסרט, נאנצ'קה קאן, חשבה שזה יהיה בלתי אפשרי להשיג את ריבס לתפקיד - לא רק מבחינת לו"ז, אלא גם מתוך נכונות לעניין, אך למזלה ריבס התגלה כמעריץ מושבע של וונג והרגיש כי זה "כבוד גדול עבורו להשתתף בסיפור האהבה הזה".

ביל מאריי, "זומבילנד" (2009)

אין הרבה דברים מאיימים בביל מאריי, כי בשביל להיות מאיים צריך לקחת את עצמך ברצינות תהומית, ואילו הקומיקאי והשחקן הוותיק מעולם לא היה כזה. זהו בדיוק למה הופעת האורח הקצרה שלו בקומדיית הזומבים "זומבילנד" (וגם בסרט ההמשך) עובדת כה טוב: בלב מגפת הזומבים, מאריי מצא דרך להערים על הסיטואציה ומתחפש לזומבי ביום-יום כדי שיוכל להמשיך בחייו כרגיל.

טלהאסי (וודי הרלסון) הקשוח מוציא את "גיק" הקולנוע הפנימי ברגע שהוא פוגש במאריי, אך האיחוד המלבב מסתיים במהרה בטרגדיה, כשקולומבוס (ג'סי אייזנברג) יורה בשחקן לאחר שהוא חשב שמאריי אכן הפך לזומבי. כשחקן שידוע ביכולתו לבחור תפקידים בפינצטה (הוא מתנהל ללא סוכן) ולהיעלם ולשוב כשמתחשק לו, ההחלטה של מאריי להשתתף ב-"זומבילנד" הולידה עוד נדבך מעולה לאדם שתמיד בצורה זו אחרת מגלם את עצמו.

ניל פטריק האריס, סדרת סרטי "הרולד וקומר" (2004, 2008, 2011)

רובנו מכירים את ניל פטריק האריס (שמפציע אגב בתפקיד קטן אבל מעולה ב"משקלו הבלתי נסבל של כישרון מעולה") בתור בארני סטינסון, הוומנייזר הסליזי והמטריד מהסיטקום "איך פגשתי את אמא", אבל במשך עשור וחצי, השחקן היה דווקא מזוהה עם תפקיד הרבה יותר "נקי" וחביב - דוגי האוזר, הילד-רופא שמג'נגל בין עבודתו הרפואית לבין חיי ההתבגרות שלו.

על נקודה זו משחק בדיוק תפקיד האורח של האריס בקומדיית הסטלנים "הרולד וקומר משתוללים באמריקה" (ולאחר מכן בשני המשכיה), שהגיעה לאקרנים כשנה לפני היווצרותו של בארני סטינסון והציבה את השחקן בנעליים הכי רחוקות מדמותו המושלמת כרופא צעיר - שחקן תימהוני, שנמצא ב-"היי" תמידי, מטייל להנאתו תחת השפעת אקסטזי, וגונב, בוגד ונוטש בשביל המנה הבאה. אולי דווקא השחרור מהשמרנות בדמותו הציבורית של האריס היא זו שהובילה אותו לדמות ה"דוש" במעט שסיגל לעצמו.

דיויד הסלהוף, "בובספוג: הסרט" (2004)

כנראה הופעת האורח שהכי זכורה לקוראים היא זו שחקוקה בילדותם של רבים - דיויד הסלהוף ב-"בובספוג: הסרט". כשבובספוג ופטריק נשארים תקועים על החוף, רגע לפני שהמלך נפטון חורץ את גורלו של מר קראב, כוכב "Knight Rider" ו"משמר המפרץ" מפציע בלבוש מתאים (בגד ים אדום וגלשן) ומציע לתת טרמפ לשני שוכני הים - על גבו, רגע לפני שהוא משגר אותם חזרה לביקיני בוטום באמצעות שרירי החזה שלו.

הפרודיה הקלאסית הזו על דמות המאצ'ו שהסלהוף חיזק כל כך הרבה שנים כמעט ולא קרתה, לו בשל שהסלהוף בכלל לא ידע מי הוא הספוג הצהוב. רק אחרי שכנועים מצד שתי בנותיו, שהבינו את גודל ההצעה, השחקן הסכים. "זה היה כיף חיים, כי עד היום ילדים באים אליי ושואלים אותי: 'אתה דיויד הסלהוף?', כי הייתי הבן האדם היחיד בסרט", שיתף לימים השחקן.