אני רוצה לעשות שינוי בתודעה: ראיון עם במאית ליידי טיטי

"אנשים לא מבינים שהמניע הפנימי הוא לייצר זהות אתיופית ולאפשר לילדים לחשוב שיגיעו כמה שיותר רחוק. מה שמייצר את הדימויים האלה הם אמצעי התקשורת, הטלוויזיה והקולנוע", מספרת בהתלהבות הבמאית אסתי עלמו וקסלר על המטרה שעומדת לנגד עיניה ביצירותיה הקולנועיות. עלמו וקסלר היא במאית אתיופית, שזהו מצרך נדיר בקרב נשים בכלל ובקרב המגזר האתיופי בפרט. אסתי (38) נולדה באתיופיה ועלתה בגיל ארבע לישראל. במקור מלוד, בילדותה עברה לירושלים וכיום גרה בנס ציונה. בתיכון למדה במגמת אמנות, אך במקביל למדה בחוג דרמה ולוהקה בעיקר לתפקידי הביץ' המפונקת. "הבמה והמשחק תמיד היו שם", היא מספרת.

בצבא שירתה אסתי כמורה חיילת. תקופה שהיא מגדירה כ"סיוט". כבר בתקופת קורס ההסמכה למורות חיילות נתקלה בתגובות גזעניות למוצאה האתיופי. לאחר הקורס שובצה בבאר שבע ושם נתקלה במורה גזענית שהשפילה את הילדים. גם פה היא לא יכלה לסבול את המצב וניסתה להילחם למען הילדים, אך מצאה את עצמה בכלא. "גם בצבא האישיות שלי לא עבדה וטוב שזה נגמר. הצבא נתן לי להבין שאי אפשר לשנות את המערכת", היא מספרת בעצב.

לאחר השירות הצבאי, ניסתה עלמו וקסלר להבין מה היא רוצה לעשות בחייה ונסעה להדריך מחנות קיץ בוויסקונסין בארה"ב. בדרכה חזרה לארץ, למרות הכסף המועט שנותר בכיסה, לא יכלה לוותר ועשתה עצירה בניו יורק. עצירה זו שינתה את חייה וחשפה אותה לעולם אתיופי אחר ושונה ממה שהייתה רגילה אליו. "ראיתי דימוי אתיופי אחר – מסעדות אתיופיות, שלטי חוצות עם זמרות אתיופיות מצליחות. הרגשתי שם מאושרת, משוחררת – זה כמו מישהו שיצא מהארון ואז החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי בתודעה", היא מספרת בהתרגשות.

[*]

(אסתי עלמו וקסלר בבכורת "ליידי טיטי", צילום: רפי דלויה)

לאחר הטיול בניו יורק, אסתי התקבלה לתואר בצילום בית ספר בצלאל ודרך הצילום התחילה לחקור את הזהות שלה. היא הצליחה יפה אבל הרצון האמיתי המשיך לקנן בה והיא הבינה שזה לא הגורל שלה. "אחרי שחזרתי מארה"ב הייתי בת 21 והבנתי שבמשך שנים הייתי מחוקת זהות – דרסו אותי בצבא ודרסו אותי בתיכון. מזה לא יכולתי לייצר אמירה והבנתי שאני חייבת לבנות את עצמי מהתחתית ואני שמחה שעשיתי את זה ככה". שנה לאחר סיום לימודיה בבצלאל, החלה עלמו וקסלר בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב ולשם באה חדורת מוטיבציה "כדי להבין איך המערכת פועלת ואיך מגייסים כסף". פרויקט הגמר שלה היה "קיץ 89", סרט בן 30 דקות שמתאר את קשיי הקליטה בארץ של משפחה אתיופית, מנקודת מבטה של ילדה צעירה. ומעל הכול מעיבה סיטואציה קשה וטראומתית עבור הילדה. בסרט ישנן סצנות שמראות אלימות פיזית ומינית והן בעלות סממנים אוטוביוגרפיים. "בזמנו לא הבנתי שזה טראומתי. ידעתי שאני סובלת אבל לא הבנתי למה. היינו חבורת ילדות אתיופיות ולבנות ושיחקנו במגרש גרוטאות. הגיעה חבורת נערים ערבים, העמידו אותנו בשורה ושאלו מי רוצה להיות אמא. קיוויתי שיבחרו בי כי המשמעות היא שאני הכי יפה, אבל בחרו באחת מחברותיי. הנערים לקחו אותה לאוטו סגור ואני יודעת שקרו שם דברים מיניים. כשחזרתי אחרי שנים לשכונה ושאלתי לשלום הבנות, סיפרו לי שאחת מתה, אחת מסוממת ואחת ברחה. ואז קלטתי את העוני ואת האכזריות שלא קלטתי בתור ילדה", מסבירה אסתי בכאב.

בדומה לעלילת הסדרה "נבסו", גם עלמו וקסלר אינה נשואה לאתיופי. היא נשואה לאלעד וקסלר, שהוא בחור לבן ולזוג שני בנים (בני שש ושלושה חודשים). הזוגיות הרומנטית הפכה גם לזוגיות מקצועית כשפתחו יחד לפני כשש שנים חברת הפקות בשם "אבייניש". הרצון להקמת החברה התעורר באסתי לאחר שנכוותה ממפיק הסרט "קיץ 89" ולא רצתה שחוויה זו תחזור שנית. היא הציעה זאת לאלעד, הם הקימו אותה יחד והחברה מקנה להם שליטה רעיונית וכלכלית.

איך המשפחות קיבלו את הקשר ביניכם?

"המשפחות שלנו קיבלו זאת מאוד יפה. כשהייתי ילדה הייתי בטוחה שאתחתן עם אתיופי אבל לאט לאט ראיתי שמערכות היחסים עם גברים אתיופים לא עבדו והבנתי שזה לא מה שקובע. כשיצאתי עם אלעד גיליתי שיש לנו יותר נושאים משותפים כמו האהבה לקולנוע, האהבה שלנו לספרים, להיסטוריה, פילוסופיה. יש משהו בדינמיקה ובחיבור בינינו והצבע הופך שולי".

הסיבה שנפגשנו היא לרגל יציאתו לאקרנים של סרטה הראשון באורך מלא של אסתי, "ליידי טיטי". הסרט מתאר מפיק מוזיקלי קשה שחייב כספים לשוק האפור. בייאושו הרב, הוא בורח לעיר הולדתו ומתחפש לאישה על מנת להסתתר מנושים. כתוצאה מכך הוא נקלע לסיטואציות משעשעות כאישה ועובר תהליך עם עצמו.

[*]

(אסתי עלמו וקסלר, אלזה עלמו וצביקה היזיקאס. צילום: רפי דלויה)

כשצפיתי בסרט "ליידי טיטי", אוטומטית חשבתי על הסרט האמריקאי "טוטסי" בגילומו של דסטין הופמן. הגדרתי את הסרט כ"טוטסי האתיופית" ואסתי הסכימה איתי לחלוטין: "את לגמרי מדייקת. ישבתי ולמדתי את טוטסי ובחנתי שם המון דברים. רק שבטוטסי האישה הייתה ממש מכוערת ופה הוא התחפש לאישה סקסית". הדמות של טיטי מזכירה במובן מסוים את אסתי – אישה אתיופית בעלת קול פמיניסטי חזק, אשר יודעת לעמוד על שלה ולהתגבר על כל מכשול שנקרה בדרכה.

תהליך העשייה של הסרט לקח כחמש שנים מאז כתיבתו ובמהלכו נאלצה עלמו וקסלר להילחם. "הכתיבה הייתה סבל. היה לי קשה כי זה הכריח אותי להסתכל פנימה ולהתעמת עם הפחדים. נאבקתי על כל פריים בסרט הזה, ערכתי אותו ויצא חזק ואותנטי. עכשיו כשהסרט יוצא אני מרגישה חגיגה. אני מרגישה את השמחה על הדרך שעברנו", היא מסבירה.

הרעיון לתסריט עלה בזמן צילום תכנית אירוח שהפיקה. מגיש התכנית, יוסי ואסה הגיש ושיחק דמויות נשיות שהצחיקו אותה ואת בעלה עד דמעות. בעלה של אסתי התלהב וביקש מאסתי לכתוב ליוסי תסריט לסרט שישחק בו אישה. ואסה התנגד כי לא התחבר לדמות, אך התסריט שכתבה אסתי הצליח לגייס כספים והשאר היסטוריה.

הבחור שקטף את התפקיד הראשי בסרט הוא צביקה היזיקאס, שזוהי טבילת האש הראשונה שלו בעולם המשחק. הוא מגיע מעולם הריקוד ואם פניו מוכרות לכם, זה כנראה מתכנית הריאליטי "נולד לרקוד", בה השתתף. "ראיתי בצביקה את היכולת להיות אישה. צביקה הוא רקדן בלט ולכן הוא עדין ויש לו תנועות נשיות. הסברתי לו על הדמות, על הסאב-טקסט אבל בעיקר ניסיתי לדייק אותו ואת שאר השחקנים ולנקות אותם ממניירות. החשש היחיד היה הפחד שלא ניתן יהיה לעדן את פרצופו הגברי ולהפכו לאישה. אבל יאמר לזכותן של המאפרת והמלבישה שעשו עבודה טובה", היא מסבירה.

אחותך, אלזה, מופיעה בסרט בתפקיד ראשי. איך היה לעבוד אותה?

"היה קשה. במיוחד כי היא מאוד מודעת לעצמה. ביקשתי ממנה לאפשר לי לחדור. בכלל לא חשבתי על אחותי כמועמדת לתפקיד אבל היה לה שיר שכתבה, שהתנגן לי כל הזמן בראש. חשבתי עליו כשיר סיום לסרט ומיקי רבינוביץ (המפיק) התלהב מהשיר ומאחותי וביקש שתעשה אודישן. האודישן שלה היה מעולה ולמרות החששות, הסכמתי".

את חושבת ששברת את קיר הסטיגמה?

"אני יודעת שכן כי שמעתי את זה מאנשים – שזה פתח להם את הראש, שהאתיופים לא קבוצה נפרדת. ישנה הרגשה שפתאום רואים אותנו, מה שלא היה לפני. אני לא יכולה לקחת את הקרדיט רק על עצמי אבל אני מרגישה שהייתי צינור, שזה גדול ממני".

לדעתך יש הבדל בין במאית לבמאי ובמה זה בא לידי ביטוי?

"אני לא הייתי על סט של אחרים אז אני לא יודעת. אני יכולה להגיד שהיו אצלי על הסט הרבה נשים. היו לי מעצבת תלבושות, מאפרת, עוזרת במאי, מעצבת תפאורה ומאוד אהבתי שיש נשים סביבי. היה לי כיף ואני מעדיפה סטים נשיים כי הן תקתקניות בכל דבר".

כיום עלמו וקסלר עובדת במקביל על הסרט "אבייניש", על סדרה שהתחילה לכתוב ועל סרט דוקומנטרי. יש לה רעיונות לכתיבת תסריט לתאטרון אתיופי והחלום שלה הוא להצליח לעשות הכול, לשמור על הילדים שלה ולתמרן בין הקריירה וחיי המשפחה. "כל תקופת הצילומים של 'ליידי טיטי' הרגשתי שאני מזניחה את הבית וזה מקשה עליי ועל החלום שלי להיות גם פה וגם פה", היא מסבירה.

מספר ימים לאחר שראיינתי את אסתי, התפרסמה בעיתון ידיעה כי ישנו טייס אתיופי ראשון ובאופן אוטומטי חשבתי על דבריה ועל כך שאם רוצים משהו ונלחמים עליו – השמיים הם הגבול תרתי משמע. וכמו שאמרה עלמו וקסלר: "אם את מספיק עקשנית ומוכנה להילחם את המלחמה המתישה, אז יש סיכוי שתצליחי בסוף".