Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מיאזאקי

כשאני אומר לאנשים שאני מאוד אוהב סרטים וחיי סובבים סביב הנושא, ברוב המקרים ישר עולה השאלה "נו, מה הסרט האהוב עלייך?" בדרך כלל אני עונה כי אין לי סרט אהוב, ומסביר זאת ביומרנות יתרה, כי כל סרט נמדד בקריטריונים שונים בעיניי, בעוד אני חושב ש"ארץ קשוחה" הוא סרט טוב מאוד, יותר נהניתי במהלך הצפייה ב"300" ועם זאת הסרט היחיד שראיתי מעל חמישים פעמים הוא "פארק היורה".

[*]

אחרי שכנוע קצר מאוד אני עונה כי יש לי כמה סרטים שאני מאוד אוהב, בדרך כלל זה מסתכם בחמישה שעולים לי לראש באותו רגע. אחת התשובות מעוררות התהייה, וגם אחת מהקבועות שלי, היא "הנסיכה מונונוקי" הרבה אנשים נוטים לחשוב כי ציינתי שם של אחד הפסטיגלים שהיו לאורך השנים ואולי אני צוחק. על זה אני עונה ביומרנות נוספת, שזה אומנם לא סרט ילדים אך "אלאדין" הוא גם אחד מסרטי האהובים מכיוון שאני זוכר כמה נהניתי ממנו בתור ילד, וזה קיים בי עד היום.

לא הרבה אנשים ראו את "הנסיכה מונונוקי" ואני מבין זאת. סרט אנימציה יפני שאומנם זכה להצלחה גדולה ופרסום עדיין עלול להראות משונה לרוב האנשים. האולפן שהפיק את הסרט והעומד בראשותו, הייאו מיאזאקי, כנראה הצליחו לשבור שיא ב"העברת אלגוריות במדיום מסויים, תוך שעתיים או פחות" הסרט כולו מורכב מהן, מה שהופך אותו למסובך, אך כולן מקסימות ויפהפיות כל כך שהסרט לא מאבד את המסרים שלו, אפילו לרגע.

[*]

הסרטים האחרונים של הייאו מיאזאקי כמו "המסע המופלא" ו"הטירה הנעה", זכו אומנם לפרסום רב ואחד אף זכה באוסקר, אך קיימת ספרייה נגישה פחות של סרטים ישנים, משנות השמונים ותחילת התשעים שקשה לומר שהם יצירות פחותות ערך.

כששמעתי לראשונה את השם "קבר הגחליליות", הציב בפניי אותו אדם אתגר "תראה את הסרט ואל תבכה בסופו" אני מודה שנכשלתי. אותו סרט משנת 1988, שהופק על ידי "סטודיו ג'יבילי" סימן את המגמה הזו בעיניי, כשחשבתי שאני מעריץ גדול של הייאו מיאזאקי גיליתי שאני למעשה לא יודע דבר על הסרטים שלו, למרות שראיתי חמישה מהם. עולם שלם נחשף בפניי, " קאובוי ביבופ" "הטירה בשמיים" מהסרטים האהובים עליי ביותר אותם גיליתי רק בשנים האחרונות.

קשה לשים את האצבע על סוד קסמם של אותם סרטים - האנימציה בהם טובה מאוד והמסרים שלהם תמיד חזקים וברורים, אבל העלילה בדרך כלל פשוטה: פנטזיה העוסקת בילדים או נערים בוגרים, עוברים מסע מסויים מגיעים למסקנות וחוזר חלילה.

[*]

נשאלתי פעמים רבות מדוע אני נהנה כל כך מ"הנסיכה מונונוקי" ולא תמיד ידעתי להסביר את עצמי. כשהייתי ילד, לא הבנתי את הסרט ואת מה שהוא מנסה להעביר, אבל ידעתי שמשהו משמעותי קורה על המסך, אפשר לומר שגדלתי עם הסרט, וראיתי אותו מעל 20 פעמים לאורך השנים. היום אני יכול בכנות להגיד, שהוא נמנה בין הסרטים האהובים עליי, אבל רק מכיוון שאני פראייר של נוסטלגיה, וזה סרט המיאזאקי הראשון שראיתי.

רוב הסרטים במרוצת השנים לא נפלו ברמתם. הצליחו פחות זה נכון, אבל קשה להצביע על אחד שהיה טוב משמעותית מהאחר. היציבות הזו, ההצלחה להעביר מסרים חדשים, ישנים אבל בכל זאת נצחיים מדהימה אותי כל פעם מחדש. ספרייה שלמה, לא אבודה, רק פחות נגישה, נמצאת בהישג ידכם, עולם שלם שאפשר להיחשף אליו והדבר השלילי היחיד שתרגישו, הוא שלא הכרתם את הסרטים האלו קודם.

לסכם את רגשותיי לגבי הסרטים הללו, אני נאלץ להשתמש בפרפרזה כשהשינוי היחיד הוא הסרט שאני מציין: "הנסיכה מונונוקי הוא הסרט האהוב עליי של מיאזאקי, נכון ליום שני האחרון".