Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סורק הולך לאיבוד - סורק אפלה

מאת: רון פוגל

כשהייתי ילד, קראתי את ספרו של פיליפ ק. דיק "האיש במצודה הרמה". הספר השאיר עליי רושם עז ושנים אחר כך הייתי נזכר בו מדי פעם.

דיק, שנפטר לפני יותר מעשרים שנה, הפך לאחר שנים רבות של דחייה ממסדית לחביבה של הוליווד והעיבודים הקולנועים שנעשו לסרטיו הפכו אותו לאחד מסופרי המדע הבידיוני הידועים בעולם. "בלייד ראנר" היה יצירת מופת, "סקרימרס" הוא סרט מרתק ו"דו"ח מיוחד" של שפילברג עשיר בדימויים חזותיים מהפנטים.

[*]

מה לעשות והעיבוד האחרון שנעשה ליצירה של דיק, "סורק אפילה" שיצא לא מכבר ב- DVD (הד ארצי/ וורנר הום וידיאו), לא מצליח להגיע לפסגות של העיבודים הקודמים והוא סרט מייגע, פטפטני ואף משעמם.

מאד קל להלל ולשבח את היצירה הקולנועית המיותרת הזו שמביישת את שמו של דיק, אפשר לכתוב על הסבטקסט שכביכול מופיע בעלילה ועל ההתעסקות במוטיב "האח הגדול" שעיינו תמיד צופיה ובוחנת את האזרח הקטן בשבע עיניים ומצלמות (זהו הסורק ששמו מופיע בשם הסרט).

[*]

אבל למרות כל ההייפ ולמרות העובדה שבנותיו של דיק היו מעורבות בהפקה ולמרות טכניקת ה"רוטוסקופ" (סרט שהוא על גבול המצויר, צריך לראות בשביל להבין) מדובר במוצר נפוח ומקושקש שהצפייה בו נדמית כמו הנצח ושאחרי התחלה מעודדת מאבד מתנופתו ושוקע למצולות הבנליה.

העלילה הלא כל כך מורכבת היא כדלקמן: בעתיד הקרוב, החברה מתמודדת עם סם הנקרא די, עשרים אחוז מהאוכלוסיה מכורה ויש רק חברה אחת שמסוגלת לבצע תהליכי גמילה, באישור הממשלה היא "מנקה" את מוחם של המכורים ומחזירה אותם מחוקים (אבל נקיים) לחברה.

[*]

יש חשד שהחברה הגומלת היא בעצם המפיצה העיקרית של הסם (כי את משרדיה אי אפשר לסרוק - זה ההסכם בינה לבין הממשלה - גמילת המסוממים תמורת חסינות למול החוק). בינתיים המשטרה בעצמה מנסה להילחם בנגע וסוכן משטרה סמוי מנסה להפליל כמה משתמשים והופך תוך כדי התהליך למכור בעצמו.

קיאנו ריבס ("מטריקס" "ביל וטד") בעל ההבעה האחת הוא הסוכן החשאי וחבריו המסוממים הם וודי הארלסון ("רוצחים מלידה"), רוברט דאוני ג'וניור ("צ'פלין") בהופעה מעולה ווינונה ריידר("ביטל ג'וס"), מלכת הקלפטומניות של הוליווד.

[*]

כולם מנהלים שיחות שלא נגמרות על החיים, המוות ובמיוחד על אלו שמנסים לתפוס אותם (כי הרי כל מסומם הוא פרנואיד לא קטן).

לא קראתי את הספר המקורי של דיק, אבל בסרט השיחות האלו נדמות ל"פול גז בניוטרל" הן תקועות, לא תורמות לעלילה ומעצבנות מאד (מאד).

הבמאי המוכשר ריצ'רד לינקלייטר("בית ספר לרוק") נחשב להבטחה גדולה בהוליווד, אני לא מצאתי ב"סורק באפילה" איזו עבודת בימוי מיוחדת ונדמה שבמקום לביים היה עסוק לינקלייטר במחשבה איך להאדיר את שמו של דיק.

[*]

לחובבי הג'וינטים (ועוד): זה לא "פחד ותיעוב בלאס וגאס" וגם לא "ארוחה ערומה", גם קריאת טקסטים סטייל וויליאם בורוז לא מצילה את הסרט (רצוי ללמוד למשל מלורי אנדרסון בשירה "שפה היא וירוס" - כשבורוז מקריא קטעים שלו, איך עושים זאת נכון).

טכניקת ה"רוטוסקופ" היא מעניינת כגימיק, אבל מתרגלים מהר וחוץ מהרעיון הנפלא של "חליפת הערבול" של הסוכנים הסמויים, אין בעצם שום הבדל מסרט רגיל והרעיון שהסרט צולם כך כדי להדגיש את הדואליות של המציאות (במיוחד בהשפעת סמים) די מתמוסס.

[*]

אם צלחתם את השעה וחצי המשמימות ביותר שראיתי מזה זמן רב, אפשר לצפות בהן שוב עם ערוץ שמע בכיכוב הבמאי, קיאנו וביתו של דיק (ועל זה נאמר, רק למזוכיסטים).

עוד בתוספות: חצי שעה מיותרת על הפקת הסרט. עד מתי נשמע משפטים בסגנון "הוא הבמאי הכי טוב שעבדתי איתו"? די מספיק, הבנו. לכו תעשו יחסי ציבור אצל גיא פינס,אבל למה ב- DVD שכבר שכרנו או קנינו?

התוספת המעניינת היחידה היא סרט תעודה על איך מצלמים בשיטת ה"רוטוסקופ" למי שנתקל בשיטה זו לראשונה, כדאי לצלוח את כל ההסברים התיאורתיים וללמוד משהו.

"סורק אפלה" - עדיף לוותר ולקרוא את הספר.