המלצות לסוף השבוע בפסטיבל ההומו-לסבי

בימים אלו נערך בפעם הראשונה, ובהצלחה על פי דיווחי מנהלי הפסטיבל, פסטיבל הקולנוע ההומו לסבי הראשון בתל אביב. הפסטיבל נערך באולמות ההקרנה של "האוזן השלישית" ברחוב קינג ג'ורג'.

במהלך סוף השבוע יוקרנו שני סרטים שכדאי מאוד לשים אליהם לב והם ממש לא קשורים לנטייתכם המינית. מדובר בדרמות טובות שמעבר להתעסקותן בנושא הפסטיבל הן מתעסקות בבני אדם, בפחדים, ברגישויות ובעיקר באהבות.

הסרט הראשון הוא "אהבה במחבוא". סרט טלוויזיה צרפתי מרגש ביותר משנת 2005. לז'אן (ג'רמי ריינר ("הילד" של האחים דארדן, "אחוות הזאבים") יש חבר, פיליפ. הם מאוהבים אבל לא יכולים להודיע על כך לעולם. השנה היא 1942, ואל חייהם מגיעה שרה, בחורה יהודייה שהצליחה בשנייה האחרונה להימלט מידי הנאצים.

[*]

מכאן הסרט הופך לסאגה משפחתית שמתעסקת בחיי המשפחה, אהבה בין שני הגברים, אהבה בין ז'אן ואחיו ובכלל באהבה.

למרות שהנושא הוא יפה ומרגש, הסרט הוא לא קל לצפייה ומדובר באחת הדרמות החזקות שנראו כאן בשנים האחרונות.

לצערי הרב לא ניתנה לסרט הזה במה קודמת (הקרנה בטלוויזיה, פסטיבל זה או אחר ואפילו הפצה מסחרית לה הוא בהחלט ראוי). בניגוד לחלק גדול מהסרטים שמתבכיינים על נושא השואה הסרט הזה סוחף אותך פנימה כמעט מהשנייה הראשונה. אתה מתחבר לדמויות, אתה מתחבר לזמן ולמקום והכל כל כך אמין.

[*]

לחובבי סוחטי הדמעות הדרמה הזו בהחלט מציעה מגוון רחב של רגשות. אתה צוחק בתחילה, נהנה, אוהב וכמובן, בסוף ממרר בבכי. לא קל, לא קל.

הסרט השני הוא "הנוף של מגדלי התאומים". הסרט, שמבוסס על מחזה שהוצג בפרינג' בניו יורק, מספר את סיפורו של אריק שחי בדירה שניצבת אל מול מגדלי התאומים, או יותר נכון, אל מול מה שהיו מגדלי התאומים. יופ לפני האסון הוא פרסם מודעה בה הוא מחפש שותף לדירה. באופן אירוני הטלפון לא מפסיק לצלצל גם יום אחרי הפיגוע.

[*]

אריק פוגש אט אט את האנשים ותוך כדי התגובות שלהם לאסון אנו מגלים את התגובות שלו. "אתה לא בריא, אתה סובל מבעיות" אומרת החברה שלו והוא בשלו "אבל בכלל לא הייתי שם, אני בסדר". כמובן שאריק, כמו הרבה אנשים בעולם שהאירוע השפיע עליהם קשות, לא בסדר ובסופו של דבר כשהוא ניפגש שוב ושוב עם אותו יום דרך האנשים שבאים לראות את הדירה הוא חווה את אותן הטראומות מחדש.

הסרט, שצולם בוידיאו ויוצא בארצות הברית היישר ל- DVD מפגיש אותנו עם טיפוסים שונים וזוהי נקודת החולשה שלו, חלק מהדמויות הם אקסנטריות, מעניינות ומעבירות לנו זווית חדשה או אחרת על אותו יום גורלי. חלקן הגדול הוא סטנדרטי, המעבר והשינוי שאריק עובר הוא לא מורגש בחלק הראשון של הסרט וחק בחלקו השני תופס תאוצה.

[*]

התוצאה הסופית היא אומנם ראוייה אם לא מצויינת. החצי הראשון נע בגבר לגבר (וכן יש חלקים שבהם הגברים, שנעימים לעין, מפצים על חוסר באגף המנטאלי) ורק החצי השני מתחיל להכניס אותנו באמת לעולמו של אריק שהוא המעניין יותר.

לפרטים על שעות ההקרנה באתר הפסטיבל (או לחצו על התמונה הקטנה):

http://www.third-ear.com/glbtfest2006/program.html