20 דקות עם פינוקיו

מאת: אלון רוזנבלום

למרות גילו המתקדם (82) והמבטא הטקסני הכבד, עדיין ניתן היה לזהות בקולו של דיק ג'ונס את אותה בובת עץ קטנה שכל חלומה היה להפוך לילד אמיתי, פינוקיו. השיחה הטראנסאטלנטית עם מי שלפני יותר מ- 70 שנה תרם את קולו לאחת הדמויות המצויירות הקלאסיות, בסרטו החשוב והנחשב של וולט דיסני "פינוקיו", נערכה לרגל צאת המהדורה המיוחדת של הסרט לדי וי די ובלו ריי לציון חגיגות ה- 70 לסרט (הפצה פורום פילם) אותה אפשר למצוא בחנויות בימים אלו.

"אני לא אוהב את סרטי האנימציה של היום, הממוחשבים" ממהר ג'ונס להגיד. "חסר בהם הרגש, חסרה בהם האנושיות, אין דבר שיכול להחליף את יד האומן שמציירת ציור אחר ציור וגורמת לדמות להפוך לחיה". ג'ונס, שהפך לשחקן קולנוע כשהיה רק בן 7, פרש מעולם המשחק בסוף שנות החמישים והפך לאיש עסקים מצליח בטקסס שם הוא מתגורר עם אשתו וארבעת ילדיו.

[*]

"בתור ילד היו לי כישורים שלא היו לילדים אחרים. בגיל ארבע כבר רכבתי על סוסים ועשיתי כל מיני טריקים עם חבלים". ואכן, שמו הלך לפניו בטקסס של שנות השלושים המוקדמות. בגיל 6 הוא כבר הופיע מול קהל הרודיאו באופן קבוע ובהמלצת שחקן מערבונים לשעבר שראה אותו, הוא החל לגשש ולפלס את דרכו בעולם הבידור.

ג'ונס החל להופיע בתפקידים קטנים במערבונים. הוא היה צעיר, צייתן ונראה טוב והוליווד אהבה את זה. באמצע שנות השלושים היה ג'ונס לאחד השחקנים הצעירים העסוקים ביותר, למרות שרוב הופעותיו היו במערבונים זניחים.

[*]

כשוולט דיסני החל לעבוד על סרט האנימציה הארוך השני, אחרי "שילגיה ושבעת הגמדים", הוא חיפש מישהו שיוכל לדבב את הדמות הראשית, זו של פינוקיו. אחרי שניסה כמה שחקנים מבוגרים, הוא החליט להעניק את התפקיד לילד. אודישנים נרחבים לחיפוש אחר הקול המושלם החלו וכל שחקן צעיר שהיתה לו נגיעה לעולם הקולנוע, הגיע לאולפנים.

"יום אחד אמא שלי מקבלת טלפון ובצד השני מזכירתו של וולט דיסני שאומרת לה שמר דיסני רוצה לאכול ארוחת צהריים אתנו. הגענו לארוחת הצהריים, הוא היה מאוד נחמד ואדיב ופשוט שאל אותי, חד וחלק 'האם תרצה להיות פינוקיו', אני לא הבנתי בדיוק מה זה אומר, אבל כולם הכירו את וולט דיסני ומייד הסכמתי".

הפקת "פינוקיו" היתה לא קלה. דיסני לא היה מרוצה מהעיצוב הראשוני של הדמות ועצר את הפרוייקט. במשך כשנה וחצי, שניים עשר ציירים שונים ניסו להגיע לדמות שסיפקה את דיסני ושהפכה לקלאסיקה. כך גם היה עם הדמויות הראשיות האחרות בסרט, כמו ג'ימיני הצרצר (שלא נראה כמו צרצר בכלל), קליאו החתולה וג'פטו הזקן.

[*]
דיסני שרצה שהסרט יצליח בלי לקחת סיכונים מיותרים, החליט לקחת חופש אומנותי ולשנות את הדמות הספרותית שיצר העיתונאי האיטלקי קרלו לורנזיני שהשתמש בשם העט קרלו קולידי, בסדרת הסיפורים שהחלו להתפרסם בעיתון ילדים ב- 1883.

בניגוד למקור, בו פינוקיו מתואר כילד פוחז, חסר אחריות, שובב ופרחח לא קטן, דיסני, שחשש שהקהל לא יתחבר לדמות של פושע צעיר, דרש שיהפכו אותה למתוקה יותר, חביבה ומאוד תמימה. כמו כן, דיסני החליט לקחת את דמותו של ג'ימיני קריקט, ולתת לה תפקיד מרכזי. בסיפור המקורי, הצרצר מגיע פעם אחת לפינוקיו, מוכיח אותו, ואז פינוקיו מוחץ אותו למוות (הוא חוזר מאוחר יותר בסיפור כרוח רפאים) אולם בסרט החליט דיסני להפוך אותו למצפון והסיידקיק שלו. החלטות אלו אגב, גררו לא מעט מרירות בין דיסני ומשפחת קולידי שטענה שהוא שיבש את המקורות הספרותיים.

[*]

"העבודה לא היתה קלה" מספר ג'ונס "דיסני היה מגיע כמעט כל יום ויושב בהקלטות כדי לוודא שאנחנו עושים את העבודה כמו שצריך. אז, בניגוד להיום, היינו ממש משחקים, היינו מגיעים לאולפן, הם בנו חלק מהתפאורות של הסרט, הלבישו אותי בתחפושת של פינוקיו, וצילמנו חלק מהקטעים כדי שהאנימטורים יוכלו לראות בדיוק איך אנחנו זזים ומתנהגים".

דיק ג'ונס זוכר את החוויה כאחת החוויות הטובות של חייו, הוא נהנה להגיע כל יום לאולפני דיסני ולהסתובב שם כמו טווס. צוות השחקנים שעבדו איתו, הפכו לחברים ולמנטורים לחיים. בייחוד קליף אדוארדס, שמגלם את ג'ימיני קריקט ושהיה באותה תקופה כוכב רדיו ווודביל.

[*]

"היינו ממש חברים טובים ולמדתי ממנו הרבה מאוד" הוא אומר "הוא היה שם לצידי גם בקטעים הפחות נעימים. למשל, כשהקלטנו את הקטעים שאני מתחת למים הם הושיבו אותי על כסא ופשוט שפכו לי כמויות של מים לתוך הפה ואני נאלצתי לנסות לדבר ולשחק תוך כדי. זה לא היה כיף, אבל היה הכרחי".

העבודה על הסרט החלה ב- 1937, כאשר "שילגיה" עדיין לא היה גמור. דיסני רצה ש"במבי" יהיה סרט האנימציה השני, אולם הוא לא הצליח להנחיל את חזונו ולהיות מסופק, ולכן החל לעבוד על "פינוקיו". יותר מ- 750 ציירים, 80 מוסיקאים ולמעלה ממיליון ציורים, הביאו את חזונו של דיסני למסך הקולנוע.

[*]

הסרט שיצא ב- 1940 הפך להצלחה גדולה אם כי לא גדולה כמו שדיסני קיווה. בניגוד ל"שילגייה" שהפך להצלחה בינלאומית מיידית, דפי ההיסטוריה שינו את גורלו של "פינוקיו". תחילתה של מלחמת העולם השנייה מנעה מהסרט להיות מופץ באירופה (הוא הוקרן בגרמניה לראשונה בתחילת שנות החמישים) ודיסני, שהשקיע למעלה מ – 2.5 מיליון דולרים בהפקת הסרט, סכום עתק באותם שנים, דיווח בזמנו על הפסד של מיליון דולרים.

שיר הנושא,"When you wish upon a star", שהיה לשיר הראשון מתוך סרט אנימציה שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית השיר הטוב של השנה, הפך