Seret מהעבר: 40 שנה לסודי ביותר

אני אוהב קומדיות, מאוד אוהב קומדיות. אוכל אותן לארוחת בוקר, צהריים וערב. בדיוק בגלל זה כשקיבלתי את ההזדמנות לכתוב כתבה לכבוד 40 שנה לצאת הסרט "סודי ביותר" (Top Secret), אחת הפרודיות המוצלחות ביותר שיצרו האחים צוקר וג'ים אברהמס, קפצתי על ההזדמנות מבלי לחשוב פעמיים. השלושה עשו קודם לכן את "טיסה נעימה". יש כאלה שמחשיבים אותו בתור הסרט האמריקאי הכי מצחיק אי פעם ויש בזה אמת. "סודי ביותר" קיבל רף גבוה מאוד לעמוד בו, והצליח בגדול. גם כאן קצב הגאגים שנזרק על הצופה בכל רגע נתון הוא אינסופי, ולא בטוח שאפשר לקלוט את הכל בצפייה אחת.

לסרט יש עלילה מאוד קלאסית ובנאלית - ניק ריברס (ואל קילמר) הוא זמר אמריקאי שמגיע לסיבוב הופעות בגרמניה המזרחית, פוגש שם בבחורה בשם הילרי (לוסי גוטרידג') ומתאהב בה ונקלע בעל כורחו למאבק אלים בין השלטון לבין מתחרת צרפתית. יש גם אהבות ישנות, איום קיומי ובגידות, אבל כולם עוברים דרך פילטר ההומור המטורף של הצוקרים ואברמס.

המשחק של כמעט כל השחקנים הוא מוגזם מאוד ולא אמין, כולל של קילמר בתפקידו הקולנועי המרכזי הראשון, הרבה לפני שיגנוב את ההצגה בסרטים כמו "אהבה בשחקים" ו"היט". בכל סרט אחר זה יכול היה להיות חיסרון, אבל כאן זו בדיוק הכוונה. הסרט לא לוקח את עצמו לרגע אחד ברצינות אלא מגזים כל קלישאה שהוא משתמש בה לקיצון. הסרט כל כך מגוחך עד שבשלב מסוים אפילו ניק והילרי מסתכלים ישירות למצלמה בשביל להשתתף בתחושת הגיחוך שהקהל חווה מהסיטואציה.

כמו בהרבה סרטי פרודיה, גם כאן העלילה היא הדבר האחרון שחשוב ורק משמשת קרקע והכנה לגאגים. כל רגע ורגע הוא פוטנציאל למשחק מילים (למשל, אחד מחברי המחתרת הצרפתית נקרא דז'ה וו, ששואל את ניק אם לא פגש אותו כבר בעבר) או גאגים ויזואליים אינסופיים ובלתי צפויים בהתנהגות של הסביבה, כמו רכבת שנראה שנוסעת, אבל בעצם התחנה שנמצאת ברקע נוסעת לכיוון ההפוך (צריך לראות כדי להבין). הגאגים הויזואליים מתאפשרים בזכות הצילום המדויק שבו במקום לשים דגש על הדרמה המגוחכת שקורית על המסך, מתמקדת בהצגת הבדיחה בצורה הכי טובה שאפשר. הכל מצועצע וגדול בשביל מצד אחד לשחזר בהצלחה את האווירה האפית של סרטי הרפתקאות ואקשן, ומצד שני להביא אותם לקיצון עד שאי אפשר לקחת אותם ברצינות. כך למשל מתנהלת סצנת קרב שלמה בתוך בר עם כל הקלאסיקות המוכרות, חילופי אגרופים, אחד מול רבים, זריקה של אחד המשתתפים מעל הבר, רק שבמקרה הזה הקרב מתרחש כולו מתחת למים.

מאפיין נוסף של סרטי פרודיה, שכמובן בולט גם פה, הוא אינספור ציטוטים. מהתייחסויות אקראיות לקוסם מארץ עוץ, שחזור סיום "האיש שידע יותר מדי" של היצ'קוק ועוד רבים וטובים יותר ופחות. סרטים קודמים הם לא הדבר היחיד שזוכה להתייחסות. ניק גיבור הסרט מהווה חיקוי די מדויק של אלביס, הרבה שנים לפני שאוסטין באטלר נכנס לנעלי הזמר המפורסם בסרט הביוגרפי על חייו. אולי לא באופן רשמי ובמראה הכללי של הדמות אבל בהחלט בסגנון השירה הנמוך, הריקוד המפורסם והמעריצות שמתרגשות מכל דבר שהוא עושה.

למרות שהוא פחות מוכר ומצוטט מ"טיסה נעימה", גם "סודי ביותר" מראה את היכולות של הצוקרים ואברמס במלוא הטירוף שלהם. הוא זוכה עד היום לשלל התייחסויות (נתקלתי בקטע מתוכו כדוגמה בקורס "מבוא לתיאוריות קולנועיות" באוניברסיטה), זכה לגרסה דוברת עברית בהשראתו – "המוסד" של אלון גור אריה - וכמובן שווה תמיד צפייה נוספת, רק כדי למצוא עוד בדיחות נסתרות שלא שמנו לב אליהן בצפייה הקודמת.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן