Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: דינמיט מסוג אחר

מאת: בן חכים

בין מיקי חיימוביץ' ליונית לוי, כדאי לזפזפ היום, יום שישי, ה – 21.7, ולעצור בערוץ הסרטים, "יס 2", בשעה 23:00. לא רק בכדי לקבל מעין אתנחתא קומית מהמצב הבטחוני הסוחט, אלא בעיקר בכדי להינות מסרט תיכוניסטים אמיתי שהוכן במיוחד לאוהבי הקולנוע שבינינו, הכוונה היא ל"נפוליאון דינמיט" שלא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ (עוד פשלה של המפיצים) אולם זכה למעמד של מיני קאלט ב- DVD.

במבט ראשון העלילה של הסרט היא פשוטה להחריד, נער מוזר ומנודה, נפוליאון דינמיט, מחליט לעזור לחברו החדש, פדרו, לרוץ ולהתמודד בבחירות לנשיאות השכבתית, בעודו חייב להתמודד עם משפחה מוזרה לא פחות בביתו. גם ה"תג ליין" האמריקאי שלו: "הוא יוצא להוכיח, שאין לו שום דבר להוכיח", מעצים את ההנחה כי לא הסיפור העלילתי הוא השולט כאן, אלא העשייה הקולנועית והסיטואציות החביבות, הן שהופכות את הסרט לראוי.

[*]

מאז ומתמיד היו סרטי הנעורים לחלק בלתי נפרד מהקולנוע הפרוע, הנועז והיצרי. פרץ ההורמונים האדיר, החצ'קונים המזעזעים, האהבות הראשונות, הבגידות, המקובלים, החנונים, הסיגריות, הסמים, מלך ומלכת הכיתה – כל אלו איקונים הנוגעים בכולנו ומוכרים לנו היטב בעיקר מחיינו הפרטיים.

הקולנוע היטיב לנצל את הנושא ולא מעט ניסיונות, בעיקר הקומדיות או סרטי האימה, הפכו בין לילה לסרטי קאלט ופתחו מגוון עצום של תתי ז'אנרים שונים. רוב הסרטים הנוגעים בנושא ממשיכים לדחוף את הסטריאוטיפיות למקסימום. זה גם מה שקורה ב"נפוליאון דינמיט", אך למרות שגם בו מככב במידה מסויימת "סיפור סינדרלה" מצוי, להבדיל מהרבה סרטים אחרים, "נפוליאון דינמיט", פשוט מאוד - מפתיע לטובה.

[*]

הסרט מתחיל ומסתיים בנימה ריאליסטית. מי מאיתנו לא זוכר את חבורת הבנות הסנוביות, את היורמים הנדבקים אחד לשני כמו שרשרת מגנטים, או את הבנות השמנות המנדות את עצמן מהחברה? אני אומר נימה ריאליסטית, כיוון שלכל אורכו, "נפוליאון דינמיט" איננו חושש כלל ליפול בסצינות שהן פחות ממושלמות, אלא דווקא להיפך. הוא דואג שלכל אחת ואחת מהן יהיה איזשהו פגם ולו הקטן ביותר, ההופך אותה למציאותית. אם זה שכשמישהו אוכל, יבחרו לדלג על הליטושים הקוסמטיים ורוב הסיכויים שיישארו מעט שאריות בפיו, או כשמישהו פותח מכתב, הוא דווקא יפול על הצד ההפוך שלו, דברים שלא תראו בסרטים הוליוודים שמקפידים על כל פרט ועל אסטתיקה מצועצעת בדרך כלל.

אחד הדברים הטובים בסרט הוא שאנו מקבלים את התחושה כי מותר ואף רצוי לצחוק על הדמות הראשית שפשוט דורשת את זה כל כך הרבה פעמים ועם זאת, אי אפשר שלא לחוש בנטייה הטבעית גם לגלות אמפתיה גדולה מאוד כלפי קשייה והתמודדותיה עם הסביבה המנוכרת והקרה.

[*]

הסרט מודע לעובדה כי סיפור המסגרת שלו הוא רדוד, מסחרי ומצועצע, סיפור המעמיד את המפסידן הגדול ביותר עלי אדמות במרכז והופך אותו, בתוך סצינות ספורות, לגיבור על מקומי.

כל הזמן ישנה התרחשות על המסך אבל ממש לא מהסוג לו אנו רגילים בסרטים כאלו. אין אקשן, סקס, סמים וכו', אלא אינטרקציה תמידית בין הדמויות התיכוניסטיות המוכרות לכולנו מסרטי העבר לבין הדמות הראשית המקורית והמעוותת שנולדה לה במהלך עשר הדק' הראשונות – נפוליאון דינמיט (ג'ון הדר הנפלא), ה"גיק" האמריקאי הסטריאוטיפי המושלם, היא זו שמצליחה להניע את הסרט לכל אורכו.

[*]

בסך הכל לא מדובר בסרט דרמה עמוק בעל מסרים ומשמעות, אלא בקומדיה קלילה שכתובה נפלא וערוכה בצורה מהנה מאוד. אם אתם אוהבים קולנוע טוב העוקץ את המונח סוציולוגיה ישר בישבן ומתנער ממותגים המוניים – זה הסרט בשבילכם. הוא גם מאוד קצר, רק שעה ו – 22 דק', כך שגם אם בא לכם, תוכלו לצאת מייד אחריו לפאב השכונתי...

"נפוליאון דינמיט", יום שישי, ה- 21 ביולי, שעה 23.00, ערוץ yes2.